אהבה לכל מה שהאדמה מעלה

אמא שלי היתה נועלת בפניי את הבית אחרי שאספתי סברס כדי לעזור בפרנסת המשפחה. שנים אחר כך גיליתי שהיא עצמה, עוד במרוקו, הייתה רופאת שבט ומלקטת צמחים

צריף ירוק שהיה חוליה בשרשרת ארוכה של צריפים. אז קראו להם “מעברה”. האופק היה העמק, הכרמל, רכס הרי מעלול, ואנחנו המגדל. היו הרבה עצי זית בכל מקום כי עצי זית אי אפשר לעקור, אבל בעליהם הנפקדים נעקרו מכאן, ואף פעם לא ידעתי לאן.

היינו עשרה ילדים, וכשיש עשרה יש תמיד גדולים וקטנים. אני הייתי באמצע – “כבש שחור”. היתר היו לבנים, כמעט “אשכנזים”. בשל צבע עורי השחום כינו אותי האחים שלי במרוקאית “עביידי” – “העבד”, “השחור”. פעם בכיתי. לא מפני שהרביצו לי אלא בגלל שקראו לי “שחור”, ואז רצתי אל אימא שלי ושאלתי אותה במפגיע למה אני השחור היחיד בבית. והיא סיפרה לי סיפור שחילץ אותה ואותי מתוך מאפליה…


תוכן בלעדי למנויי בראשית
לצפייה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)

לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.

מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?

טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.

לוגו

כתבות שאולי יעניינו אותך

דרווין – פרק 3

סיפור בהמשכים מאת ישי (אישי) רון: דרווין מתעצב אל לבו ומתגעגע לצ’רלס החולה בסרטן; “הבכי שלו קרא לבכי שלי לבוא, ואז שנינו בכינו ולשנינו יצאו קולות אבל רק לצ’רלס ירדו מים של דמעות מהעיניים”

עת השתחררתי הרופאים לא המליצו לי דבר

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של "דיאלוג פתוח ישראל", ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של “דיאלוג פתוח ישראל”, ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

“יותר פשוט לקרוא לנו משוגעות”

על פי ארגון העבודה הבינלאומי של האו"ם, כ-1.7 מיליון ילדים הם קורבנות של סחר מיני, וארגונים אזרחיים מעריכים שהמספר גבוה בהרבה. מדי פעם נחשפת בארץ או בעולם פרשה כזו, ובמקרה הטוב - פושע בודד נתפס ומואשם. אבל גם במקרים הללו נחסם כל ניסיון לחשוף את רשת בעלי הכוח וההון שעומדת מאחורי הפשעים המחרידים ביותר באנושות

סחר בבני אדם לצרכי מין הוא אחת התופעות הבזויות והנוראיות בעולם המודרני, אך משום מה זו תעשייה שרק צומחת משנה לשנה. מני אביב בתחקיר על המגיפה שאף אחד לא רוצה לדבר עליה

תרופת סבתא

אחרי שהפציעה גם בשמי הרייטינג של הטלוויזיה, הדמות הקומית של גברת רביע הפכה לתופעה סנסנציונית וחוצת ז'אנרים כשהיא מעבירה טיפולים זוגיים מהפכניים על הבמה, מול אולמות מלאים. נועם אנקר הזמינה למיטת הטיפולים את דניאל קישינובסקי, השחקן שמאחורי הדמות, ולמדה על מערכת היחסים העדינה שבין הסבתא זפטא לבין הנער שכמעט איבד את רגליו

אחרי שהפציעה גם בשמי הרייטינג של הטלוויזיה, הדמות הקומית של גברת רביע הפכה לתופעה סנסנציונית וחוצת ז’אנרים כשהיא מעבירה טיפולים זוגיים מהפכניים על הבמה, מול אולמות מלאים. נועם אנקר הזמינה למיטת הטיפולים את דניאל קישינובסקי, השחקן שמאחורי הדמות

תסתכלו לנו בעיניים

בשנתיים שמאז תחילת החיסונים עלתה התמותה בישראל באלפי מקרים לשנה. כל אחד מאיתנו מכיר מישהו שנפגע או מת במפתיע בזמן הזה, אבל רופא שיעז לאשר זאת יפוטר ו/או יאבד את רשיונו. אמצעי התקשורת והמדיה החברתית בנו חומת ברזל של שתיקה והשתקה. הנה ארבעה סיפורים שמייצגים אלפי מקרים ומבקשים – אל תסיטו את מבטכם, השקר הזה הורג

בשנתיים שמאז תחילת החיסונים עלתה התמותה בישראל באלפי מקרים לשנה. כל אחד מאיתנו מכיר מישהו שנפגע או מת במפתיע בזמן הזה, אבל רופא שיעז לאשר זאת יפוטר ו/או יאבד את רשיונו. אמצעי התקשורת והמדיה החברתית בנו חומת ברזל של שתיקה והשתקה. הנה ארבעה סיפורים שמייצגים אלפי מקרים ומבקשים – אל תסיטו את מבטכם, השקר הזה הורג

קפטן

סיפור מהמגירה - גבי ניצן

לפני הרבה שנים נסעתי לסיני לבד, ליומולדת. זה היה בשיא החורף, לא היו עוד אורחים מלבדי, ורוב הזמן הסתגרתי בחושה. היתה לי מחברת, ובמשך כמה ימים, כמעט בלי הפסקה ובלי מחיקות או תיקונים, נכתב לי שם במחברת סיפור מוזר, נובלת מדע בדיוני. כשהמחברת נגמרה קיבלתי מילד בדואי מחברת מצרית אדומה, ושם כתבתי את הסוף.

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ב ללא רקע

הצטרפו לרשימת התפוצה של בראשית

קבלו עדכונים על כתבות חדשות, תחקירים מרתקים וסיפורים מרגשים 

[login_fail_messaging]