פטיש ומגל
מה לא עשיתי כדי להשכיב את תרצה בלומשטיין. אני למדתי בעל פה חלקים שלמים של “ייבגני אונייגין”. טולסטוי, דוסטוייבסקי, טורגנייב, אנה אחמטובה ומאיאקובסקי – שום אות שכתבו מימיהם לא נמלטה מידי בניסיון החלטי ונואש להרשים את איילת החן הזאת, תרצה בלומשטיין המתוקה מכל שלי. אני זוכר איך גידלתי זקן-תיש כמו של החבר איוואן איליץ’, ואף למעלה מכך, הרחקתי לכת עד כדי נסיעה אל מורה רוסי זקן למשחק, פעמיים בשבוע באומניבוס של “המסיע” לטבריה, שישים ורסטאות ושלוש שעות בכל כיוון, הכל בניסיון עיקש לסגל לעצמי את היציבה והמחוות הרטוריות של מייסד המהפכה. הייתי טוב בזה כל כך, מסתבר, עד שצביקה שלפנבלוק מהפלחה אמר שנראיתי בדיוק כמו מנהיג דגול של האינטרנציונל ואם לא ביש המזל שנולדתי יהודי, ומה עוד שגדלתי בקיבוץ “כפר חרולים” ולא בפלך קאזאן הרי שאין ספק שהייתי זוכה להנהיג את הפרולטריון העולמי כולו…
תגובות