נוסף לך עוקב חדש

מתחת לאפו ומעל לראשו של הציבור המפולג, המותש והמפוחד ממשיך להיבנות לו בשקט מנגנון עולמי ענק של אמצעי מעקב דיגיטליים, שישראל שותפה מרכזית בו הן כמפתחת טכנולוגיות והן כ”מעבדת ניסוי עולמית” (מוכר מאיפשהו?). כשיתפזר העשן וכל מחנה ילקק את פצעיו, נתעורר כבר בתוך עידן שלעומתו “האח הגדול” הוא אגדת ילדים תמימה, עידן שבו מערכת האבטחה והריגול המפוארת ביותר בתולדות האנושות היא לא רק זרוע שלטונית – היא השלטון עצמו.

 היום מעקב כבר לא תלוי בהאזנות סתר או במצלמות נסתרות. זה כבר לא עניין של צלליות במעילי גשם ומשקפי שמש העוקבות אחר מטרות נעות בסמטאות נידחות ברחבי העיר. במקום דרמות המתח הללו, המעקב והריגול שזור בתוך מרקם הקיום הדיגיטלי שלנו – חרישי, בלתי נראה ומתגנב בסתר לחיינו – מסריקות זיהוי פנים ועד נתונים גנטיים. כך מתהווה מדינת מעקב הפועלת מאחורי דלתיים סגורות, ובחסות “ביטחון לאומי” או “בריאות הציבור” יונקת את המידע עלינו דרך החיפושים המקוונים, הרגלי הקנייה והפעילות ברשתות החברתיות.

ישראל מנפיקה מדי שנה בין 110 אלף ל-130 אלף צווי מעקב – שיעור מדהים של מעקב אחד על 70 תושבים. לשם השוואה: ארה”ב עם 350 מיליון תושבים מנפיקה רק 2,500 צווי מעקב בשנה. ובריטניה? פחות מאלף

איך זה עובד? כידוע, לסוכנויות ממשלתיות יש גישה למה שקציני מודיעין מכנים “מאות נקודות מידע על כל אזרח”. הפרופילים האלה בנויים משילוב של רשומות ממשלתיות וזרם אינסופי של פירורי לחם דיגיטליים – רכישות בכרטיסי אשראי, פוסטים ברשתות חברתיות, היסטוריית מיקום GPS, סריקות פנים ואפילו ניתוח מי שפכים.

המערכת הטכנולוגית הנדרשת עבור מעקב מקיף כוללת שלושה רכיבים מרכזיים: 

• זהות דיגיטלית ביומטרית הקושרת כל פעילות מקוונת לאדם ספציפי.
• מערכות בינה מלאכותית שמבצעות ניתוח התנהגותי ודירוג סיכונים. 
• כסף דיגיטלי הניתן לתכנות, שמאפשר שליטה על הארנק. 

מרגע שהמערכת מותקנת במלואה, אזרחים מתקשים לחמוק ממנה: הזהות הדיגיטלית הופכת חיונית כדי לקבל שירותים בסיסיים, המעקב הפיננסי מונע מהם שימוש באמצעי תשלום אלטרנטיביים והחיים המודרניים דורשים נוכחות דיגיטלית גורפת שקשה עד בלתי אפשרי להתנתק ממנה.

 מי שולט במערכת הזו ולאיזו מטרה? 

המכונה הטכנולוגית הזו מתאפשרת בחסות שותפות שקטה בין סוכנויות ממשלתיות וענקיות הטכנולוגיה של סיליקון וואלי בלוס אנג’לס. וכשקברניטיה בוושינגטון מחפשים השראה למערכות מעקב מתקדמות, הם מביטים מזרחה – לישראל. במדינה הקטנה עם כעשרה מיליון תושבים בלבד פועלת אחת ממערכות המעקב המתקדמות בעולם, שהפכה מעבדת ניסוי ומודל של טכנולוגיות מתוחכמות עבור רשויות אכיפת חוק גלובליות והיא כאמור מיוצאת לכל העולם.

הנתונים מספרים את כל הסיפור. ישראל מנפיקה מדי שנה בין 110 אלף ל-130 אלף צווי מעקב – שיעור מדהים של מעקב אחד על 70 תושבים. לשם השוואה: ארה”ב עם 350 מיליון תושבים מנפיקה רק 2,500 צווי מעקב בשנה. ובריטניה? פחות מאלף. לפי העיתונאי החוקר אבי וייס הנתון הזה מציב את ישראל, פחות או יותר, בדומה למשטר החצי-דיקטטורי של ונצואלה. וייס חשף כי הישראלים פיתחו טכניקות מעקב שאין להן מקבילה בעולם. לדוגמה, המשטרה יודעת להפעיל מרחוק סמארטפונים ומחשבים שנתפסו בחקירות. היא נכנסת לאפליקציות כמו בנקאות ורפואה ואפילו שולחת הודעות לחברים של החשוד, בלי שאלה יידעו כי מדובר במשטרה. לפי וויס, בשנת 2019 הוצאו 24 אלף צווים מסוג זה של חדירה ומעקב.

המערכת הישראלית מבוססת על ארבעה עמודי תווך טכנולוגיים:

* המאגר הביומטרי הלאומי, שהוקם ב-2009 ומכיל טביעות אצבע ותווי פנים של כל תושבי המדינה. 

* מערכת עין הנץ, רשת מצלמות המכסה כל כביש בישראל, שמזהה לא רק לוחיות רישוי אלא גם את פני הנוסעים בכלי הרכב ושומרת את המידע במשך שנים. 

* “הכלי” של השב”כ – מערכת שאוספת מטא-דאטה מכל הפעילות הסלולרית במדינה 24 שעות ביממה. 

* “פרויקט נימבוס”, חוזה של 1.2 מיליארד דולר עם גוגל ואמזון שמספק תשתית ענן, בינה מלאכותית ועיבוד נתונים לכל מערכת הביטחון. נוסף על כך, בידי המשטרה יש מספר רב של מאגרי נתונים, שנאספו – לא כולם באורח חוקי לחלוטין, מה שהוביל בזמנו לפרשת “הממד החמישי”. בתקופה שבה כיהן בעברו סגן ראש השב”כ רוני אלשיך כמפכ”ל המשטרה, ניסו לאחד את כל המאגרים למערכת בינה מלאכותית שתחזה פשיעה, אך הפרויקט נפל בשל מעורבותו במימון החברה של האוליגרך הרוסי, ויקטור פליקסוביץ’ וקסלברג, שהיה ברשימה השחורה.

אבל, כמובן, הרשות הפלסטינית היא המרחב היעיל ביותר לפיתוח מערכות המעקב הישראליות. כך למשל פועלת מערכת זיהוי הפנים Red Wolf במחסומים בחברון, סורקת פני פלסטינים ומוסיפה אותם למאגרי מעקב אוטומטיים; עין הנץ מנטרת תנועות כלי רכב ואנשים ברחבי הגדה המערבית; ומערכות איסוף מטא-דאטה מזהות מעגלים חברתיים ומנתחות דפוסי תנועה של פלסטינים, לעיתים ללא צו חוקי. הדפוס הזה של פיתוח, ניסוי והטמעה של טכנולוגיות מעקב מתקדמות בשטחי הרשות מאפשר לחברות ישראליות ולמערכת הביטחון לצבור ניסיון, לשכלל אלגוריתמים ולשווק את המערכות הללו כמבצעיות ללקוחות ברחבי העולם.

גם פרויקט נימבוס מאפשר לכוחות הביטחון להרחיב את קנה המידה של איסוף המידע וזאת בשילוב בינה מלאכותית מתקדמת. למרות הצהרות רשמיות שהפרויקט מיועד לתחומים “אזרחיים” בלבד, חקירות עיתונאיות גילו שהוא משמש בפועל יחידות מודיעין וצבא הפועלות בעזה ובגדה. מאז תחילת המלחמה באוקטובר 2023 חלה האצה דרמטית בשימוש של צה”ל והשב”כ בשירותי הענן של גוגל ואמזון לעיבוד נתוני מעקב כולל זיהוי פנים, ניתוח תנועות ודפוסים. גוגל, אמזון ומייקרוסופט הפכו שותפות מרכזיות במערכת המעקב הישראלית: מייקרוסופט סיפקה לצה”ל שירותי ענן ובינה מלאכותית שסייעו לו להתמודד עם עומס המידע במבצעי עזה; גוגל סיפקה כלים מתקדמים של בינה מלאכותית, כולל ניתוח נתונים חזותיים וזיהוי מטרות; וחברת פלנטיר, פנינת הכתר של האימפריה הדיגיטלית האמריקאית, מספקת כלים לניתוח ביג-דאטה ולהצלבת מקורות מודיעין ממערכות שונות לאנליזה מתקדמת.

המעבדה הישראלית הוכיחה שמדינת מעקב מתקדמת אפשרית. עבור ממשל טראמפ ובעלי הברית שלו בעמק הסיליקון – זהו המודל. עבור האמריקאים זה העתיד שממתין להם אם לא יעצרו את המגמה בזמן

שיתוף הפעולה עם ארה”ב הוא הדדי. כך לדוגמה חברת Cellebrite הישראלית מספקת כלי פריצה לסמארטפונים עבור מחלקות משטרה אמריקאיות ב-22 אלף מקרים בשנה, פי 12 מתוכנת הריגול Pegasus המפורסמת, שאותה מכרה NSO Group לממשלות מפוקפקות ברחבי העולם.

המקרה הישראלי מראה בדיוק איך נראית מדינת מעקב מתקדמת: מעקב גורף אחרי כל אזרח, ניסוי טכנולוגיות על אוכלוסיות מוחלשות, שימוש בשיטות ביטחוניות לאכיפת חוק אזרחית והיעדר פיקוח אמיתי. התוצאה היא מערכת שבה כל תושב נמצא תחת מעקב מתמיד, בעוד הטכנולוגיות שפותחו במעבדה הזו כובשות את העולם. המעבדה הישראלית הוכיחה שמדינת מעקב מתקדמת אפשרית. עבור ממשל טראמפ ובעלי הברית שלו בעמק הסיליקון – זהו המודל. עבור האמריקאים זה העתיד שממתין להם אם לא יעצרו את המגמה בזמן.

לא נעים להכיר: חברת פלנטיר

בארה”ב איסוף המידע הנרחב מתבצע במסגרת חקיקה קיימת, המעניקה לגורמים ממשלתיים גישה לתקשורת פרטית, תוך פיקוח שיפוטי מצומצם בלבד. חוקים כמו Stored Communications Act והוראות מתוך USA Patriot Act מספקים בסיס חוקי לערוצים רשמיים של חדירה למידע אישי, תוך טשטוש הגבול בין ביטחון לאומי לזכויות הפרט.

בלב תעשיית המעקב המשוכללת האמריקאית עומדת חברה אחת – פלנטיר טכנולוגיות. החברה נוסדה בשנת 2003 על ידי פיטר ת’יל – מאנשי המאפיה של פייפאל ואחד המקורבים ביותר למקבלי ההחלטות – ואלכס קארפ, פילוסוף לשעבר המייצג את הפנים “הליברליות” של החברה. באמצע חודש יוני התקיימה בשוודיה ועידת בילדרברג, אחד הכנסים הסגורים והחשאיים ביותר בעולם, במלון מבודד, הרחק מהעין הציבורית ומן התקשורת, לדיונים אסטרטגיים על עתיד האנושות. כ-150 מבכירי הפוליטיקה, הכלכלה והטכנולוגיה התכנסו לדון בין השאר בשילוב הבינה המלאכותית במערכות אכיפה וביטחון לאומי. בין המשתתפים בלטו קארפ ות’יל, מקורב ותיק של טראמפ, שתרם לקמפיין הבחירות שלו ב-2016 אך סירב לבקשת תרומה לקראת בחירות 2024. עם זאת, הוא שיחק תפקיד מכריע במינויו של בן טיפוחו, הסנאטור ג’יי.די. ואנס, לסגן הנשיא של טראמפ והוא מחזיק עדיין בהשפעה ניכרת בחברות טכנולוגיה הפועלות בתחומי ביטחון, מעקב וממשל.

הסיפור של פלנטיר מהווה מקרה בוחן כיצד הון פרטי, ביטחון לאומי ואופורטוניזם של עמק הסיליקון מתמזגים לציר כוח אחד. החברה קיבלה את המימון הראשון שלה מקרן In-Q-Tel, זרוע הון הסיכון של CIA, והפכה במהירות תשתית בסיסית עבור סוכנויות מודיעין, שנזקקו לטכנולוגיה המאפשרת עיבוד כמויות בלתי נתפסות של מידע גולמי שמתורגם למודיעין בר-פעולה.

בתחילה היה CIA עצמו הלקוח היחיד של פלנטיר ובמהלך השנים נשאר הלקוח העיקרי שעיצב את החברה לפי הצרכים של המטה בלאנגלי. כך למשל, בין 2005 ל-2009 דיווחו מקורות לא רשמיים על כ-200 ביקורים של מהנדסי החברה באתרי הלקוח ושיפרו את יכולתה של פלנטיר על בסיס צרכים מבצעיים בזמן אמת. קצין מודיעין לשעבר אפילו תיאר אותה כ”דבר הכי קרוב שאתה יכול לראות כחברת חזית של CIA”. למעשה, יש הטוענים כי פלנטיר פשוט המשיכה לבצע את מה שנאסר על הממשלה, כאשר הפכה היורשת המופרטת של תוכנית Total Information Awareness, יוזמת מעקב של DARPA, שנסגרה על ידי הקונגרס בעקבות תגובה ציבורית רועמת בגין חשש לפגיעה בחירויות הפרט. מדובר באחת ההעברות המשמעותיות ביותר של כוח מעקב מהממשלה לידיים פרטיות בהיסטוריה האמריקאית.

מגפת הקורונה סייעה לפלנטיר להגדיל את כוחה באופן דרמטי, כאשר סייעה במעקב על בריאות הציבור דרך פלטפורמת Tiberius שפיתחה. המערכת תמכה בחלוקת חיסונים בקרב אלפי ארגונים פדרליים, מדיניים ופרטיים תחת חוקי החירום וצברה נתוני בריאות של מיליוני אמריקאים. עד היום לא ברור בדיוק היקף איסוף המידע ומי מחזיק בו ברשויות פדרליות או תאגידיות, אין ראיות לכך שסמכויות איסוף המידע המורחבות הללו בוטלו ואין מידע אם הנתונים שנאספו במהלך המגפה לא שותפו עם סוכנויות מודיעין.

ואיך לא, ידה הארוכה של החברה מושטת גם לישראל. ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, שכיהן באותה עת כשר הביטחון, יישם מערכת דירוג חברתי באמצעות NSO ומפא”ת במטרה לזהות חשיפה למאומתי קורונה, אך משרד המשפטים עצר את היישום בטענה לפגיעה חמורה בפרטיות. לאחר שגם ארה”ב אסרה על הרכש של NSO, נכנסה לתמונה חברת פראגון שנוסדה על ידי מפקד 8200 לשעבר, ובראש הדירקטוריון שלה כיהן ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק; יוצאי יחידת 8200, יחידת האיסוף הטכנולוגי של צה”ל, מובילים עד היום צוותי פיתוח בפלנטיר, גוגל ומטא, ומביאים איתם ידע שנצבר במעבדה הישראלית.

יכולות המעקב והניבוי של פלנטיר רחבות הרבה מעבר לנתוני בריאות. דמיינו למשל אם חד-הורית בניו אורלינס, שבנה סומן על ידי האלגוריתם של פלנטיר כסיכון פלילי עתידי, על בסיס דפוסי נוכחותו בבית הספר ופוסטים ברשתות חברתיות לפני שביצע כל פשע. מערכות ניבוי אלה, בסגנון הסרט הדיסטופי דוח מיוחד, ביצעו כבר ניסויי היתכנות בערים כמו לוס אנג’לס וניו אורלינס, והן זוכות לביקורת חריפה על הטיות גזעיות ושיעורי שגיאה בניבוי הנעים בין 75-50 אחוזים. כאשר אלגוריתמים קובעים כי מישהו בשכונה בעלת הכנסה נמוכה עתיד לבצע פשע בהתבסס על דפוסי קניה ונתוני מיקום, מי נושא באחריות על ניתוח כוזב? יש לציין שעד כה לא פורסמו ביקורות עצמאיות על הדיוק האלגוריתמי של פלנטיר עצמה, ואין סקירה ציבורית מקיפה של שימועי קונגרס, הבוחנים את השלכותיו על חירויות האזרח מאז 2020.

והכסף זורם: עד תחילת 2025 פלנטיר הכניסה כמעט 884 מיליון דולר רבעוניים, כמחציתם ישירות מכספי הממשלה ועל רקע צמיחת הבינה המלאכותית היא נהנית כעת מתעשייה חדשה השווה מאות מיליארדים. עסקאות אחרונות מדגישות את המגמה, כולל עסקה של 795 מיליון דולר עם משרד ההגנה. לפי הערכות שונות החברה זכתה ביותר מ-113 מיליון דולר בהוצאות פדרליות מאז הממשל החדש של טראמפ בלבד. כיום הטווח של פלנטיר מתרחב הרבה מעבר ללקוחות המודיעין הראשונים שלה. החברה מפעילה שתי פלטפורמות מרכזיות: Gotham המשרתת את 18 סוכנויות המודיעין האמריקאי ו-Foundry הפונה למשרדי ממשלה אזרחיים וחברות פרטיות, ומוטמעת בהדרגה בסוכנויות מפתח פדרליות. המודל הפיננסי ברור: ככל שהממשלה דורשת יותר יכולות מעקב וניתוח נתונים, כך פלנטיר הופכת יותר חיונית.

במקביל, פלנטיר פועלת גם בזירה האוקראינית, שם היא מספקת לצבא אוקראינה מערכות מתקדמות לניתוח מודיעין, עיבוד נתונים בזמן אמת וסגירת מעגלים מהירה בין מודיעין לכוח אש. הסכמים אלה ממחישים את טשטוש הגבולות בין טכנולוגיה פרטית לשימושים צבאיים, כאשר פלנטיר פועלת כיום כספקית מרכזית של פתרונות בינה מלאכותית וניתוח נתונים לצבאות ולגופי ביטחון בעולם. המעורבות הגוברת של חברות טכנולוגיה אמריקאיות במערכות לחימה דרך תוכנה לא רק משנה את פני המלחמה המודרנית, אלא גם מעלה שאלות אתיות ורגולטוריות עמוקות לגבי אחריות ציבורית, פיקוח דמוקרטי והשלכות בלתי צפויות של הפצת כלי לחימה דיגיטליים ברחבי העולם.

“להחזיר את אמריקה לעם”?

אבל פלנטיר לא לבד. ממשל טראמפ מביא רמה חדשה של אינטימיות בין אדריכלי המעקב של עמק הסיליקון למדיניות הפדרלית. בעוד הקמפיין שלו מהדהד רטוריקה אנטי-ממשלתית שדוגלת בזכויות האזרחים לפרטיות, הוא מאיץ את שילוב טכנולוגיות המעקב עם ידיים פרטיות.

על מנת להדגים את יחסי הגומלין הללו, נבחן את המקרה של לארי אליסון, המייסד המיתולוגי של חברת אורקל ובעל ברית ותיק של טראמפ. אליסון החל את דרכו כשעבד על פרויקט מסווג של CIA שנקרא “פרויקט אורקל”, לפני שהקים את החברה בשנת 1977. מאז אורקל הפכה לשחקן מרכזי בקשרי ממשל–הייטק: היא זכתה בלפחות 16 מיליארד דולר עבור פיתוח מתקדם של מערכות רפואיות עבור משרד ההגנה והוותיקים, השתתפה בחוזה ענק של תשעה מיליארד דולר בפרויקט בשם Joint Warfighting Cloud Capability עם הפנטגון, ובשנת 2022 רכשה את חברת Cerner תמורת 28.3 מיליארד דולר – רכישה שהעניקה לה גישה למידע רפואי של מיליוני אזרחים אמריקאים.

רכישת טוויטר והפיכתה ל-X נועדה ליצור “אפליקציית-על” המאחדת תקשורת, כספים ונתונים אישיים תוך דרישה לאימות זהות ממשלתית. חרף ההבטחות לחופש ביטוי, הפלטפורמה מצנזרת תכנים ומזינה את אלגוריתמי הבינה המלאכותית של מאסק בנתוני משתמשים

אליסון מתבטא מעל במות גלובליות ובהם הפורום הכלכלי העולמי באופן תדיר, בעודו דוגל בפומבי בשימוש בזהויות דיגיטליות מונעות AI לניטור התנהגות אזרחים, כי לטענתו מערכות כאלו יעזרו לאנשים “להתנהג באופן הטוב ביותר”. החזון שלו מבוסס על עיקרון הפנאופטיקון: בדיוק כמו שאנשים נוהגים ביתר זהירות כשהם יודעים שיש מצלמת מהירות בכביש (גם אם היא לא פועלת), כך מעקב דיגיטלי גורם לאזרחים לווסת את התנהגותם מפחד שמא מישהו צופה בהם. 

רבים מהחידושים בתחום המעקב בארה”ב פותחו בשקט, על ידי רשת יזמים, אנשי טכנולוגיה ויועצים המקורבים לפלנטיר, תחת מטריית “הגנה על ביטחון לאומי”. לרשת הזו שייך גם סם אלטמן, מנכ”ל OpenAI, שעומד מאחורי הפרויקט השנוי במחלוקת Worldcoin – מערכת ביומטרית מבוססת סריקת עיניים, שנועדה לקבוע זהויות דיגיטליות עבור שימושים במרחב הבינה המלאכותית. אלטמן גם שותף מוביל בפרויקט Stargate, יוזמה עצומת ממדים בהיקף של חצי טריליון דולר, שמטרתה להקים מרכזי נתונים תומכי AI בשיתוף עם אורקל של אליסון ו-SoftBank היפנית. תשתית זו צפויה להניע את הדור הבא של יישומי הבינה המלאכותית לרבות מערכות מעקב המוניות. אליסון מצידו כבר הצהיר בעבר על פיתוח מערכות מעקב גנטיות שיאפשרו ייצור חיסוני mRNA מותאמים אישית.

במקביל מוקמות גם תשתיות למעקב פיננסי מתקדם. אף שממשל טראמפ מתנגד באופן רשמי להנפקת מטבעות דיגיטליים ממשלתיים (CBDC), הוא מקדם פתרונות מקבילים בדמות מטבעות Stablecoin הניתנים לתכנות. דיוויד זקס, איש מפתח במאפיה של פייפאל יחד עם ת’יל ואלון מאסק, מונה על ידי טראמפ לתפקיד מפתח בתחום הקריפטו ומקדם שימוש במטבעות דיגיטליים הנשלטים על ידי הממשלה שיכולים לעקוב, להגביל ואף לחסום עסקאות בהתאם למדיניותה, ולמעשה מספקים לה שליטה כלכלית חסרת תקדים. דמיינו מטבע שיודע לא רק כמה אתם מוציאים ועל מה, אלא יכול למנוע מכם להוציא על פריטים מסוימים, במקומות מסוימים, או אחרי שעות מסוימות.

לצד זאת, נרקמות בארה”ב תשתיות משפטיות חדשות הפועלות בממשק שבין AI לאכיפת החוק. כך למשל, תוכנית בשם DEEP שאושרה על ידי משרד המשפטים מאפשרת ביצוע מעצרים מונעים בהתבסס על פעילות חשודה ברשתות החברתיות. יוזמה נוספת, Safe Homes, פותחה על ידי HARPA – סוכנות בריאות ממשלתית שהוקמה בשנת 2019 ביוזמת ג’ארד קושנר ואיוונקה טראמפ, שאמורה להשתמש בנתוני צרכנים כדי לחזות סיכוני בריאות נפש, שיכולים להצדיק התערבות רפואית או משפטית לפני שמתרחש פשע או פורצת מחלה. הסטטוס החוקי של תוכניות אלו והיקף השפעתן בפועל אינם ידועים לציבור, מה שמעמיק את תחושת האפלה סביב גבולות הפיקוח והשליטה שהממשל מבקש לאמץ בעידן הבינה המלאכותית.

בעוד הציבור מתווכח על תיאטרון המפלגות, פועל סוג של דיפ-סטייט לא נבחר, ברשת מסועפת של אוליגרכי טכנולוגיה, סוכנויות מודיעין ומתווכי כוח פיננסי, ומהדק באופן יציב את אחיזתו בחיי האזרחים

בכהונתו הקודמת ניסה דונלד טראמפ לקדם את בנייתה של חומה פיזית לאורך גבולה הדרומי של ארה”ב. בהמשך, היוזמה הזו הוחלפה בגרסה טכנולוגית ומקיפה יותר – “חומה חכמה” המבוססת על טכנולוגיות זיהוי פנים ומעקב ביומטרי, שסופקו על ידי חברות בעלות קשרים הדוקים עם ת’יל ומקורביו. במקביל, זהויות דיגיטליות ביומטריות שווקו לשמרנים ככלי להתמודדות עם בעיית ההגירה, בעוד שלציבור הפרוגרסיבי הובטחו יתרונות בתחומי המאבק בבריונות רשת ובהונאות כלכליות. אך בפועל, מעבר לקו הפוליטי, התוצאה זהה: האזרחים ניתנים לניטור ולמעקב שוטף.

ומדובר לא רק בארה”ב אלא במהלך גלובלי. יוזמת ID2020 שהוקמה בשיתוף ביל גייטס וקרן רוקפלר, מקדמת זהויות דיגיטליות כמפתח לגישה לשירותים פיננסיים ובריאותיים ברחבי העולם. היוזמה שולבה מאז בארגון DIAL, גוף המקדם את מטרות האו”ם לפיתוח בר-קיימא במסגרת אג’נדה 2030, ונוסתה בקרב אוכלוסיות מוחלשות.

גם אילון מאסק משתלב בתמונה הזו. למרות התדמית הציבורית שלו כיזם אנטי-ממסדי, הוא כידוע מקורב לטראמפ (למרות הריב התקשורתי האחרון) ומהווה שחקן מרכזי בעסקאות מול הצבא והמודיעין האמריקאי דרך החברות X ו-Starlink שגרפו עד כה כ-38 מיליארד דולר ממענקים, מחוזים ומסובסידיות ממשלתיות. רכישת טוויטר והפיכתה ל-X נועדה ליצור “אפליקציית-על” המאחדת תקשורת, כספים ונתונים אישיים תוך דרישה לאימות זהות ממשלתית. חרף ההבטחות לחופש ביטוי, הפלטפורמה מצנזרת תכנים ומזינה את אלגוריתמי הבינה המלאכותית של מאסק בנתוני משתמשים, לעיתים ללא הסכמה מודעת.

הדו־פרצופיות הזו שבין דימוי ציבורי חתרני לבין שותפות עם מנגנוני שלטון ממחישה כיצד האליטה הטכנולוגית מהלכת על הגבול שבין פופוליזם לביצור כוח. מאחורי הקלעים מתקיימת “דלת מסתובבת” בין תעשיית הטכנולוגיה לסוכנויות ממשלתיות. אין לדוגמה רישום ציבורי מקיף של בכירים לשעבר מ-CIA ומ-NSA או של בכירים שמונו לעמדות בממשל, המכהנים כיום בעמדות מפתח בחברות טכנולוגיה. שתיקת הציבור והיעדר חקירה רצינית מצד הקונגרס בולטים במיוחד. חלק מהקשרים הללו צפו מעל פני השטח בחקירות כלכליות שכללו דמויות מוכרות מהתחום – כולל מנהיגים בולטים מעמק הסיליקון וביניהן גם כאלו שהיו קשורות לפרשת ג’פרי אפשטיין – שהבהירו כיצד קשרים אישיים, עסקאות פרטיות ומדיניות ציבורית נשזרים יחדיו הרחק מעיני הציבור.

וזה לא רק עניין מפלגתי. דמויות כמו אריק שמידט, מנכ”ל גוגל לשעבר ותומך מרכזי במפלגה הדמוקרטית, מקדמות בדיוק את אותה מדיניות מעקב ביומטרי – הפעם במסגרת התחרות הגיאופוליטית עם סין. הוא ות’יל משתתפים בגופים מייעצים ופורומים אקסקלוסיביים כמו בילדרברג, שבהם נידונים כיווני מדיניות עתידיים הרחק מעין הציבור. גם גופים פיננסיים כמו BlackRock בראשות לארי פינק (שניהל בעבר את הונו האישי של טראמפ), מקדמים השקעות בנכסים דיגיטליים הדורשים אימות ביומטרי שוטף. בסופו של דבר, אותן טכנולוגיות שמבטיחות “נוחות וחדשנות” עשויות גם לשמש ככלי שליטה ריכוזי בידי אליטות ותאגידי הון.

כאשר בוחנים את הדפוס המתואר כאן אי אפשר לטעות: בעוד הציבור מתווכח על תיאטרון המפלגות, פועל סוג של דיפ-סטייט לא נבחר, ברשת מסועפת של אוליגרכי טכנולוגיה, סוכנויות מודיעין ומתווכי כוח פיננסי, ומהדק באופן יציב את אחיזתו בחיי האזרחים. טראמפ אולי הבטיח “להחזיר את אמריקה לעם” אבל התשתית שכונתה באופן מבשר רעות “חברה טכנו-פיאודלית” כבר אינה ספקולציה – היא מבצעית. חזון מדינת המעקב רחוק עד מאוד מחזון החירות שאמריקאים רבים הצביעו עבורו לטראמפ. הבחירה העומדת בפניהם היא בינארית: לקבל את הכלוב הדיגיטלי הזה הנבנה סביבם, או לדרוש שקיפות ואחריות לפני שהחלון האחרון של פיקוח דמוקרטי נסגר לנצח.