נא להתרחק משפת הרציף

נראה שאלוהים המציאה את הטנגו כדי להדגים לבני האדם איך מתפתח המין האנושי. שני צעדים קדימה וצעד אחד אחורה. בסך הכל מתקדמים. מזלו של אדם תלוי בתקופת חייו – אם היא מתרחשת בזמן שצועדים בה שני צעדים קדימה או בזמן המצער שצועדים בה צעד אחד לאחור. ובכן, “זכינו” לחוות את חיינו בזמנים של צעד גדול ומשמעותי לאחור.

מלחמת העולם השנייה הביאה את המין האנושי אל השפל הגדול בזכויות האדם. מיליוני בני אדם הוצאו להורג בשל השתייכות דתית או גזעית. בעקבות המלחמה האיומה ההיא, הצעד הנורא לאחור, עבר המין האנושי טלטלה שהובילה לעיגון זכויות האדם באמנות בינלאומיות ובהצהרות אוניברסליות, כמו גם הקצאת משאבים ופתיחת דלתות למיעוטים ולפליטים.

תנודתה של אירופה מן הקיצוניות הלאומנית הנאצית אל עבר עתיד מתקדם, נאור ושוויוני, נבעה מן ההכרח להתרחק עד כמה שאפשר מן החשכה המוסרית של תורת הגזע. הצעד החשוב הזה קדימה עודד חירות אנושית ואת כבוד האדם, ובמקביל קידם קליטת זרים ופליטים עד לכדי הצפה של אירופה בהם ואובדן הלאומיות של מדינות רבות. צרפת כבר אינה כל כך צרפתית, גרמניה מלאה טורקים, אנגליה מלאה הודים, פקיסטנים ופולנים, והולנד… כבר שנים שרחוקה מלהיות הולנדית.

ככל שהלאומיות דוללה בשל הכנסת מהגרים ופליטים שאיימו עליה, חזר הימין הלאומני לאיתנו והחל לחפש כלים להשבתה של הזהות הלאומית. היום, 80 שנה לאחר זוועות מלחמת העולם השנייה, תנועות הימין באירופה צוברות פופולריות וכוח, והמטוטלת מתחילה לחזור אל עבר הלאומיות הכוחנית והבלתי מתפשרת. כי כשמאיימים על חייך אתה משיב מלחמה. האם הלאומיות תגיע עד לפשיזם המאורגן ולנאציזם פעיל? אני בדעה שלא, ורק מסיבה אחת – המהירות הגדולה שבה נחשפות לעולם זוועות ממוסדות.

הלאומיות והלאומנות עולות ופורחות בכל העולם מסיבות רבות נוספות – הולכים ומתמעטים ניצולי מלחמת הלאומנות הגזעית האחרונה, הכלכלה באירופה מתרסקת בשל הצפת המהגרים, ארה”ב נחלשת בשל חובה העצום, וניסיונותיה של סין לשלוט בעולם משפיעים על כל יצור אנושי על הגלובוס. בעולם שבו לאומיות ולאומנות הן האופנה החדשה, למה אנחנו מתפלאים שהאופנה מגיעה גם אלינו?

ומילה אחת על דת ודתיות. גם הדת בסך הכל נעה אל עבר החילוניות, אבל בדרכה אל עבר אובדנה היא משאירה חלל ריק. הדת היתה זו אשר במשך מאות שנים נטלה לעצמה מונופול על המוסר. כשחוקי מדינות היו תוצאה של מצבים פוליטיים מתחלפים, כי את החוק קובע מי ששולט במדינה, הדת הייתה מעוזם של מחפשי שבילי המוסר. מהו “טוב” ומהו “רע”? תשובה לשאלה הזאת לא נמצא בספרי החוקים. הספרים הללו מלאים “רע” ממשלתי וחוקי, רע חברתי ורע מוסרי. חוקים בהכרח מקדמים אי שוויון, אפליה, קיפוח ואפילו גנבה, כי מהי ארנונה אם לא גנבה של כספי האזרח לטובת בעלי הכוח?

עם דעיכת הדתיות נותרה שאלת המוסר בוואקום, ונוצר ואקום גם בשאלת הסמכות הרוחנית. שאלו את עצמכם בבקשה רק שאלה אחת – מי הוא המורה הרוחני שלכם, שתקבלו בהכנעה כל הכרעה שלו בשאלות מוסר? זהו, שאין. לדתיים מכל הזרמים יש רב. “נשאל את הרב” פירושו “נקבל את הכרעתו בלב שלם כי אנחנו יודעים ומניחים שהכרעתו תהיה מוסרית”. את מי ישאל החילוני? את התקשורת. את הסלבים, את מובילי הדעה. בהיעדר סמכות אחרת הם ה”רבנות” החילונית. ככה צמחה לה דת חדשה שיש לה רבנים חדשים ומקורות סמכות חדשים. רביב דרוקר, נועה קירל, יונית לוי… הם אמרו אז סימן שזה נכון ואפילו ראוי.

ונחזור לימין ולשמאל. התחזקותו של הימין בישראל היא תוצאה ישירה של התחזקותו בכל העולם. כששנאת זרים היא לגיטימית באירופה, היא תהיה לגיטימית גם בישראל. הוסיפו לכך את סירובם הנחרץ של מנהיגי החמאס מעזה להניח את נשקם ולקדם שלום בגבולם עם ישראל, והרי לכם שמן להבערת מדורת השנאה, הגזענות וחיזוק הימין. “אנחנו יצאנו מעזה וקיבלנו טילים”, היא מסקנה שמחזקת לאומנות ובן-גביריזם.

ויש עוד סיבה מרכזית להתחזקות הימין – ה”נאורות” השמאלנית, פסאודו נאורות, אשר מקדמת כמעט בכפייה את התפוררות מוסד המשפחה ומובילה בהכרח לתנועת נגד של חזרה למסורת, ללאומיות, ללאומנות ולמוסד המשפחה כערך. היעדר הרבנות כמקור סמכות מוסרי, היעדר קוד מוסרי והיעדר סמכות אמינה שאינה אינטרסנטית, גם הם דוחפים חזרה אל הלאומיות, הלאומנות והדתיות.

ועכשיו שמאלה.

התחזקות הימין מחלישה את תנועות השמאל המסורתיות. מפלגת העבודה כמעט נעלמה, לשרידיה אין כל קשר לשמאל ההיסטורי של קום המדינה, להפך. מרצ הכחידה את עצמה בתהליך הטרנספורמציה הזה. את השמאל חטפו אג’נדות גלובליסטיות קפיטליסטיות המתחפשות לשמאל ליברלי, מבוא לדיקטטורה אוליגרכית. שלטון הון שביכולתו לשעבד את שאר האנושות, ללא הבדל דת, גזע ומין. ה”שמאל” של היום, המתהדר בתאוריות של שוויון, אכן ממשיך לקדם שוויון ישן ובאותה נשימה מייצר חברה מעמדית חדשה לטובת הגדלת שליטתו וכוחו. השמאל החדש של היום יוצא נגד “בלתי מחוסנים”, “קונספירטורים”, “מתנגדי אקלים” וכל מי שמערער או מטיל ספק בנרטיב ההון הגלובלי. השמאל החדש מלעיג, מגחיך ומבקש לשלול זכויות מכל העומדים בדרך למימוש “השוויון החדש” – שוויון רק בין כל אלה שחושבים כמותו (מעין גרסה ליברלית ל”אני אוהב כל יהודי”).

השמאל שניסח את מגילת זכויות האדם בשנת 1949 אכן שואף לעולם ללא מלחמות, ללא רעב, ללא ימים חמים בקיץ, ללא אפליה בין שחורים ללבנים, בין גבר לאישה או בין הומו ללסבית. האוטופיה הזאת היא משאת נפש, אבל על-פי השמאל החדש אפשר להשיגה רק בהשתלטות ריכוזית על המדינות כולן ובניקוי האנושות ממי שאינו חושב “כמונו”. העולם יהיה נפלא ושוויוני כא שר השמאל החדש יצליח להשליט מטבע אחיד, דרכון בריאות אחיד, לשאוב את כספי המדינות לארגונים גלובליים ולשלוט בכוח הכסף, מלמעלה. יהיה שוויון כאשר הוא ינוהל מלמעלה באמצעות כוח, דיכוי וצייתנות מוחלטת. מי שמתנגד – הוא הנמסיס החדש של השמאל החדש, או בשפה מכובסת – “הזוי”.

וצודק אושרי כהן, הקורונה היתה ניסוי הכלים הרציני הראשון בדרך לבניית השמאל החדש. זוועה ממוסדת שנוצרה לתכלית אחת – הגדלת ההון, השליטה והכוח בדרך להשתלטות גלובלית. כשתושלם ההשתלטות – בין אלה שיצליחו להישאר – יהיה שוויון. השמאל הזה, החדש, מחזיק בדיוק באותה נחישות שבה אחזו מדכאי עמים ומיעוטים משחר האנושות, מה שהשתנה הוא רק הכלים והשפה. את מתקני העינויים ועמודי התלייה החליפו דרכונים דיגיטליים, ומצלמות ביומטריות. את בני המלוכה ואת טהורי הגזע החליפו בעלי הון וחשבונות בנק טהורי יתרות חוב, ויותר מכך – טהורי ואחידי מחשבה. ה”שווים” החדשים יהיו אלה שיהיו עשירים דיים כדי לשרוד את “תקופת המעבר” עד להגשמת החזון הגלובלי, של “חושבים כמונו”.

כשהמלחמה היא בין ימין קלאסי ששונא מהגרים, שונא דתות אחרות ושונא שמאלנים (ישנים וחדשים) לבין שמאל חדש השונא מתנגדי גלובליזם ואג’נדות גלובליות – זהו שיח חרשים. הנאורות החדשה מייצרת התנגשות בין שני כוחות מבולבלים לחלוטין. ולכן, ההתנגשות עוצמתית כל כך ובלתי ניתנת לגישור, כי היא אינה משיכת חבל אחד אלא משיכה של שני חבלים שונים.

המפרשנים והמסבירים, בבחינת הרבנות החדשה, הם ערוצי התקשורת המקדמים את השמאל הנאור החדש, המצהיר באותו פה כי “מתנגדי החיסונים” הם הזויים וקונספירטורים ובן גביר הוא השטן, ולכן הציבור מבולבל. הציבור מרגיש שמשהו כאן לא תקין, אבל אם בטלוויזיה אומרים שהצד הנכון הם ההפגנות בקפלן, סימן שזה הדבר הנכון. צרכני התקשורת הם רוב גדול בציבור המגבש את דעותיו על בסיס המידע והדעה ששמעו בערוצי 11+12+13 וגם 14 – אין להם קצה של מושג מי הוא WHO ומה כתוב באמנה החדשה שאמורה להיכנס לתוקף בקרוב. ערוצים 11 ו-13 משוכנעים שהשטן הוא בן-גביר. ערוץ 14 משוכנע שהשטן הוא יאיר לפיד. לא אלה ולא אלה מכירים את קלאוס שוואב וגם אינם מעוניינים להכירו. הם מפחדים להכיר אותו, כי אז יגידו עליהם שהם “קונספירטורים הזויים”. ומי יגיד? השמאל החדש והימין הישן במקהלה. ולא, אינני תומכת בבן גביר, אבל גם לא בשוואב.

המשבר הלאומי התורן – ביטול עילת הסבירות – משול בעיני להתנגשות בין שתי רכבות שנוהגים בהן שני נהגים עיוורים ושיכורים. רכבת אחת ממהרת ממטולה לירושלים, היא מביאה בקרונותיה ערכים ישנים של לאומיות, לאומנות משיחיסטית, אבל גם של משפחה, של דת וכדומה. השנייה דוהרת מאילת לתל אביב ובקרונותיה מטבע עולמי אחיד, שליטה טכנולוגית, ארגון בריאות קוסמופוליטי, מדע מעוות אשר גויס למילואים אצל בעלי ההון ו”קִדמה” אחת ללא מתנגדים ששולטים בה בעלי ההון. שתי הרכבות הללו נוסעות במהירות מטורפת לכיוונים שונים, ליעדים שונים ועל מסילות שונות, אבל כששני הנהגים עיוורים ושיכורים, שתי הרכבות הללו יצליחו להתנגש.

מה יקרה הלאה? כדי לנהוג בכיוון הנכון – אנושיות כפשוטה, זכויות אדם במובנן הפשוט והברור ביותר, חופש אנושי אמיתי ושוויון – וגם כדי להגיע לשם, יש להוריד מההגה את הנהג השיכור ולשים במקומו נהג שעיניו פקוחות, שמבין ורואה את התהליכים הגלובליים ובעיקר שאינו מרוכז כל כולו במשימה אחת – חילוץ עצמו מאימת הדין. אהה, וצריך גם למצוא אחד שתדירות השקרים שלו סבירה. האם הלאומנים ינצחו את הגלובליסטים? סביר להניח שהמציאות – שהיא תמיד ממוצע של כל הטירופים כולם – היא תנצח.