חזירים כמשל

“המגיפה שלא היתה,” כך כינה חבר הפרלמט הבריטי פול פלין את שפעת החזירים אשר הוכרזה ביוני 2009 על ידי ארגון הבריאות העולמי ושבמשך חודשים גרמה לבהלה אוניברסלית. בראיון לרשת BBC הוא הוסיף: “זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. כך היה גם עם הסארס, מחלת הפרה המשוגעת ושפעת העופות. ארגון הבריאות העולמי לא יכול להמשיך לקרוא ‘זאב’ ולצפות שיכבדו את עמדותיו.” 

הפוליטיקאי הוותיק ממפלגת הלייבור (שנפטר לפני כשנתיים), שספג סדרה של גינויים בשל “הצהרותיו הבלתי אחראיות”, לא אמר דברים בעלמא. הוא הסתמך על ממצאי הוועדה לענייני חברה ומשפחה של מועצת אירופה שפורסמו במאי 2010. פלין עמד בראש הוועדה וכיוון את חיצי ביקורתו הפומבית אל רשויות הבריאות הבריטיות והתמודדותן עם שפעת החזירים, אך גם ובעיקר כלפי התנהלותו של ארגון הבריאות העולמי שלדבריו “גרמה לעיוות בסדרי העדיפויות ובחלוקת המשאבים של שירותי הבריאות במדינות רבות.”

עיון מעמיק בדוח הוועדה עשוי לעורר בקורא תחושת דה־ז’ה־וו מצמררת. כשלים לא מעטים שנחשפו בו בנוגע לטבעו והתנהלותו של המנגנון האחראי על בריאות הציבור נותרו על כנם גם בתקופת הקורונה, אלא שכיום הם מודרים כמעט כליל מהשיח המקצועי והתקשורתי. למעשה, עצם העיסוק בהם הפך לבלתי לגיטימי. אולם בתחילת שנת 2010, עם שוך אבק הפאניקה והכזבתה של האפוקליפסה המובטחת, נוצרה תרעומת ציבורית ופוליטית והיא הובילה בין היתר לפתיחת החקירה ולניסוח מסקנותיה הנוקבות.

קרן ביל ומלינדה גייטס, לדוגמה, שתכלית קיומה ותפקודה ראויים לתחקיר נרחב ורציני נפרד, תרמה לארגון מאות מיליוני דולרים בשנה שעברה. הרוב המכריע של התרומות הוולונטריות מיועדות לפרוייקטים ספציפיים שבהם ניתנת לתורמים מידה רבה של שליטה

בראיונות שהעניק חזר פול פלין וציין את זריעת הבהלה הבלתי מבוססת בקרב הציבור, במיוחד לנוכח התמוטטות התחזיות הקודרות שצפו עד כארבעה מיליוני מתים, בעוד שבדיעבד, על פי נתונים רשמיים, הנגיף גבה לא יותר מחמישה־עשר אלף קורבנות. אולם, כפי שנכתב בדוח, ארגון הבריאות העולמי סירב “לשנות או להעריך מחדש את עמדתו על אף שהיו ראיות למכביר להפרזה בחומרת המגיפה.” 

כבר בסמוך להכרזתה הזהירו כמה מומחים רפואיים מפני הערכת יתר של צפי הנפגעים, אולם דעתם לא נלקחה בחשבון. רשויות הבריאות, בשיתוף פעולה מלא מצד התקשורת, יצרו בקרב האוכלוסיה “אווירה של פחד אשר הקשתה על ניתוח אובייקטיבי של המציאות.” הדבר לא השתנה גם כאשר היה נהיר שרוב הנדבקים מנגיף N1H1, שגורם לשפעת החזירים, חוו סימפטומים קלים ושהתמותה והתחלואה לא חרגו משיעוריה של של שפעת עונתית.

אלמנט מעניין נוסף שמזכיר את משבר הקורונה מופיע בסעיף 20, ומציין שמדינות רבות התקשו להבחין באופן ברור בין חולים שמתו “עם שפעת החזירים” לבין אלה שמתו כתוצאה ישירה ממנה, מה שגרם לשיבוש הסטטיסטיקות “ולאי ההתאמה בין האפקט המתון יחסית של המחלה לבין הפעולות מרחיקות הלכת שננקטו על ידי השלטונות.” 

“במבט לאחור,” נכתב בדוח, “נראה שהפרשנות שניתנה לראיות מדעיות ואמפיריות היתה מאוד שנויה במחלוקת. בשלב מוקדם למדי היה ברור שהזן הזה של נגיף השפעת הינו פחות מזיק מאלה שקדמו לו. אולם ארגון הבריאות העולמי המשיך לפעול במתכונת חירום גם לאחר שהיו בידיו כל הנתונים.” 

תומכיה של מדיניות התגובה הדראסטית הצדיקו אותה על בסיס עקרון “הזהירות המונעת”, וזה מובן בהתחשב בכך שהציפיות להתפרצות קטסטרופלית הצטברו במשך שנים רבות בקרב הקהילה המדעית. האפידמיולוג טום ג’פרסון כינה את התופעה: “תעשייה שלמה שממתינה למגיפה.” בראיון שהעניק למגזין הגרמני “דר שפיגל” במהלך סאגת שפעת החזירים, הוא הזהיר מפני הסכנה הטמונה בחרחור אימה אשר נולדת ממחקר מדעי מוטעה שמונע על ידי כסף. “ישנה הגזמה בחשיבותו של נגיף השפעת,” הוא הוסיף. “היא נובעת מההשפעה של קרנות מחקר, מוקדי כוח ומוניטין מדעי. זהו מנגנון שבנוי סביב מגיפות חזויות. הרבה כסף מעורב בזה.” 

כמו בשנת 2020, גם עם הופעתה של שפעת החזירים ניתנה במה נרחבת לחשש מפני מגיפה בסדר גודל של השפעת הספרדית, שגבתה קורבנות רבים באירופה במהלך מלחמת העולם הראשונה. אך מומחים שהעידו בפני הוועדה טענו שלא היה בסיס לאנלוגיה הזו בהתחשב בתנאים הנוראיים ששררו בחפירות, במחסור בתרופות ובאמצעים הסניטריים, ובעובדה שרבים מן החיילים שלקו במחלה סבלו מתת־תזונה חמורה. הדוח מביע צער על השוואות בעייתיות מסוג זה ש”תרמו להגברת החרדה שהשלכותיה עשויות להיות חמורות יותר מן הנגיף עצמו.” 

תשומת לה מיוחדת העניקה הוועדה לאופן ההגדרה של המושג “פנדמיה” ולנסיבות שבהן ארגון הבריאות העולמי מחוייב להכריז על פריצתה. עד שנת 2009, התנאים לכניסתו של שלב 6 בהתפתחותה של מגיפה (דרגת החומרה הגבוהה ביותר) היו לא רק הופעתו של וירוס חדש והתפשטותו במספר איזורים בעולם, אלא גם שיעורים גבוהים של תחלואה ותמותה שנגרמים כתוצאה מההידבקות. אולם במאי באותה שנה נמחק המשפט האחרון מן ההגדרה כפי שהופיעה באתר הארגון, ובכך, לדעת הוועדה, הוסר הקריטריון המחמיר ביותר ונפתחה הדלת להכרזה על מגיפת שפעת החזירים. 

ארגון הבריאות העולמי ניסה לטעון שלא חל שינוי בהגדרה, אלא בתיאור בלבד, אולם הוועדה סברה שדי היה בכך כדי להפעיל את המכאניזם העצום והיקר של הניהול והתגובה. העובדה ששיעורי התחלואה והתמותה לא נלקחו בחשבון הזינה את הפחד ואת תחושת אי הוודאות ותרמה להטלת ספק בטוהר הליכי קבלת ההחלטות בארגון. מה עוד שבאווירה כזאת ובצל תחושת האיום הקיומי “ישנה סכנה ממשית להטיית דעת הקהל לטובת אינטרסים מסחריים.”

שאלת מעורבותן של חברות הפארמה והשפעתן על ניהול המגיפה והטיפול בה נדונה בהרחבה בדו”ח, אשר טורח לציין ששיעורי הרווח מן החיסונים בלבד נעו בין שבעה לעשרה מיליארד דולר. בצל מצב החירום קוצרו פרוצדרות הניסוי והאישור, וכמה מומחים טענו בפני הוועדה “שיעילות החיסונים והתרופות האנטי־ויראליות, וכן הסיכון לתופעות לוואי, לא עברו בדיקה מספקת לפני שיווקם.”

באופן שמזכיר מאוד את התנהלות העניינים בשנתיים האחרונות, תאגידי הפארמה קיבלו זכות קניין מוחלטת על המוצרים שפיתוחם נשען במידה רבה על מימון ציבורי. מה עוד שרק תרופות וחיסונים שרשומים כפטנט אושרו לשימוש, והם נמכרו במחירים מופקעים של עד פי שלושה מן המקובל. בעקבות בהלות השפעות הקודמות נחתמו בין כמה ממשלות אירופאיות לבין החברות המסחריות חוזים רדומים אשר נכנסו לתוקף עם הכרזתה של המגיפה וחייבו את המדינות לרכוש כמויות עצומות של חיסונים, ללא קשר לחומרת המצב ולמידת הביקוש בקרב האזרחים. במסגרת החוזים הללו, אשר הצריכו הקצאה מאסיבית של תקציבים ציבוריים, הוסכם שהאחריות המשפטית והכספית על נזקים של תופעות הלוואי תיפול על כתפיה של המדינה בלבד. “את הסיכונים נוטל משלם המיסים. מן הרווחים נהנים בעלי המניות.”

רבים מסכימים שתעשיית הפארמה תרמה להיווצרות הלחץ שהוביל להכרזת המגיפה ולהחלת תוכניות החירום שהרווח בצידן הוא בלתי מוסתר. אולם מעבר לכך, הדוח מתמקד בהשפעתם העמוקה והמובנית של אינטרסים מסחריים על הגוף המהווה כיום את הסמכות הבריאותית העליונה והבלתי מעורערת. ארגון הבריאות העולמי הינו הסוכנות הגדולה והחזקה ביותר של האו”ם. הוא הוקם לאחר מלחמת העולם השנייה, והוא נהנה מסטטוס חוקי חסר תקדים שרק הלך והתחזק ברבות השנים. בהתאם לחוקתו, חברות הארגון מחוייבות הלכה למעשה להחלטותיו ולתקנותיו, והתנערות מהם מצריכה לא רק אומץ פוליטי אלא גם פרוצדורה מורכבת. 

כל מדינה משלמת תרומה שנתית בהתאם לתוצר הלאומי שלה. אולם מרב התקציב תלוי בתרומות וולונטריות שבחלקן מגיע ממדינות עשירות וסוכנויות בינלאומיות, ובחלקן מקרנות וחברות עסקיות אשר רבות מהן מעורבות בשווקי הפארמה. קרן ביל ומלינדה גייטס, לדוגמה, שתכלית קיומה ותפקודה ראויים לתחקיר נרחב ורציני נפרד, תרמה לארגון מאות מיליוני דולרים בשנה שעברה. הרוב המכריע של התרומות הוולונטריות מיועדות לפרוייקטים ספציפיים שבהם ניתנת לתורמים מידה רבה של שליטה. 

המעורבות ההולכת וגדלה של השוק הפרטי מהווה מזה שנים בסיס לביקורת רחבת היקף, ועיקרה טענות על כך שהארגון מעדיף לקדם פתרונות פרמקולוגיים על פני מדיניות מניעה וטיפול במפגעים בריאותיים כגון עוני, תת־תזונה, סניטציה לקויה, מזון מעובד, השמנת יתר, זיהום אוויר וכדומה. על פי לא מעט דיווחים, המדינות הגדולות חוסמות באופן תדיר יוזמות שעלולות לפגוע באינטרסים של התאגידים שלהן ומנצלות את חוקת הארגון כדי לכפות את רצונן על המדינות העניות.

במסגרת החקירה שהוביל פול פלין נבדקה האחיזה שיש לתאגידי הפארמה בתוך המבנה הארגוני, ובייחוד בוועדות המייעצות שהשפעתן על הליכי הכרזת המגיפה ועל מדיניות החיסונים היא קריטית. יועצים שיש להם קשרים מקצועיים וכספיים עם התעשייה מורשים להיות חברים בגופים החשובים הללו כל עוד הם חותמים על הצהרת ניגוד עניינים, אולם ארגון הבריאות העולמי סירב לחשוף את ההצהרות הללו מטעמים של “הגנה על הפרטיות.” ההרכב של וועדת החירום שהוקמה עם הכרזתה של המגיפה כדי לסייע בניהולה, היה סודי לחלוטין. 

דוח מועצת אירופה הביע “חשש כבד לאי תקינות ופגיעה בהליכים הדמוקרטיים,” וקרא להחיל מנגנון ביקורת אפקטיבי, להגדיל את השקיפות וליצור בלמים כנגד מעורבותם של אינטרסים זרים. כתגובה, הבטיח ארגון הבריאות העולמי ליישם שורה של רפורמות, אולם על פי משקיפים שעוקבים אחר פעילותו, השינויים היו קוסמטיים בלבד, והכשלים שנתגלו בפרשת שפעת החזירים צפו מחדש במהלך משבר הקורונה.

העוצמה הפוליטית שרכש ארגון הבריאות העולמי מעוררת שאלות מהותיות שנוגעות לסמכותו החוקית, לצמצום הריבונות הלאומית ולסכנות שטמונות בהצטברות כוח רב בידיים מעטות. המגיפות שהוכרזו מאז תחילת המילניום עזרו לבצר את מעמדו הייחודי ואת המונופול המעשי שיש לו על קביעת מדיניות הבריאות על כל מרכיביה. לאחרונה אף גברו הדאגות הללו עם כינונה