הנסיכה מרגרט, הכבשה השחורה

כשהייתי ילדה תמיד הובטח לי שאם אלמד לאכול יפה עם סכין ומזלג, מלכת אנגליה תזמין אותי לאכול איתה בארמון. עם מותה של המלכה אליזבת, מת גם החלום. אבל במחשבה שניה, בת המלוכה שבאמת הייתי רוצה לאכול איתה ארוחה, היא ללא ספק הנסיכה מרגרט. איכשהו יש לי הרגשה שהיא לא היתה נכנסת לאובססיה סביב נימוסי השולחן הלא מושלמים שלי.

הנסיכה מרגרט או “הרוזנת סנודן” היתה האחות הצעירה והפרועה של המלכה המנוחה. היא היתה מלאת חיים, סקסית, נפש חופשיה, צפצפה לא פעם על החוקים, חיה חיים רצופים בהתרחשויות מסעירות  והתרגשויות אבל חטפה גם לא מעט חבטות בדרך. כשהיתה בת 22, אביה המלך ג’ורג’ השישי מת מבעיות בריאות שהיו קשורות ככל הנראה להיותו מעשן כבד ואחותה הגדולה אליזבת השנייה תפסה את המלוכה. עובדה זאת לא מנעה מהנסיכה מרגרט להפוך למעשנת כבדה בעצמה. על זוג האחיות אמר אביהן: “אליזבת מעוררת בי גאווה, מרגרט מעוררת בי שמחה”. היא היתה השניה בתור לרשת את הכס הנחשק. כלומר, עד שנולד הנסיך צ’ארלס, שעכשיו תפס סוף סוף את המלוכה אחרי תקופת ההמתנה הארוכה ביותר בהיסטוריה, לתפקיד.

מרגרט מצאה את עצמה בלב שערורייה ציבורית גדולה ראשונה כבר כשהייתה בת 24. היא התאהבה בקצין בריטי וגיבור מלחמה בשם פיטר טאונסנד, שחרף היותו גבר נשוי, השיב לה אהבה. בכל זאת, נסיכה. הרומן ביניהם התפתח, נישואיו לא האריכו ימים והוא התגרש מאשתו והיה לגמרי בעניין של להתחתן עם מרגרט. אחותה של מרגרט, המלכה אליזבת חצי זרמה עם הסיפור אך הציבור בממלכה הבריטית השמרנית של שנות ה-50 לא ראה את אהבתם בעין יפה כי כאמור הוא היה פגום בשל היותו גרוש.

אליזבת עשתה מהלך שפל; היא שלחה את טאונסנד הרחק לבריסל תוך הבטחת שווא שכאשר ישוב כעבור שנתיים הם יוכלו להינשא. המלכה חשבה מן הסתם שאחותה היצרית הסוערת תשכח ממנו תוך שלוש דקות אך הקשר לונג-דיסטנס הזה דווקא החזיק מעמד – עניין מאוד מרשים בעידן הטרום הסלולרי, שיחות וידיאו וכולי. בחלוף השנתיים, אליזבת לא עמדה במילה שלה. באכזריות וקור מקפיא, היא שברה את לב אחותה כשאילצה אותה לבחור בין מושא אהבתה לבין מקומה בתוך משפחת המלוכה. יש הסבורים שזה היה האירוע הטראומטי המכונן בחייה של מרגרט, עליו לא סלחה לאחותה וממנו לא התאוששה מעולם. כך או כך, הקשר עם טאונסנד נגמר. 

אליזבת עשתה מהלך שפל; היא שלחה את טאונסנד הרחק לבריסל תוך הבטחת שווא שכאשר ישוב כעבור שנתיים הם יוכלו להינשא. המלכה חשבה מן הסתם שאחותה היצרית הסוערת תשכח ממנו תוך שלוש דקות אך הקשר לונג-דיסטנס הזה דווקא החזיק מעמד – עניין מאוד מרשים בעידן הטרום הסלולרי, שיחות וידיאו וכולי. בחלוף השנתיים, אליזבת לא עמדה במילה שלה. באכזריות וקור מקפיא, היא שברה את לב אחותה כשאילצה אותה לבחור בין מושא אהבתה לבין מקומה בתוך משפחת המלוכה

לנסיכה מרגרט היו על פני כל מיני תפקידים רשמיים. היא היתה מסיירת בין הקולוניות הבריטיות ועושה כבוד ונוכחות באירועים. לעתים הייתה מבצעת את תפקידה כהלכה ולעיתים קרובות יותר היתה ממש עושה פדיחות למלכה. היא היתה תומכת נאמנה של להקת הבלט המלכותי ועמדה בראש ארגון למען זכויות לילדים. אבל בתכלס בעיקר עניינו אותה בילויים, אופנה, אלכוהול ובלגנים. הרפתקאותיה היו מתועדות באופן תדיר במדורי הרכילות הבריטיים ובמידה מסוימת היא היתה האםטיפוס של הנסיכה דיאנה.

יש מונח בפסיכותרפיה שנקרא “המטופל המזוהה” ובגדול התפקיד שמילאה מרגרט הוא בדיוק זה. “המטופל המזוהה” הוא הכבשה השחורה של המשפחה. אותו אדם בעצם נבחר באופן בלתי מודע לתפקיד של נושא החולי המשפחתי. כשמישהו מגלם את התפקיד הזה הוא מושך אליו את כל תשומת הלב המשפחתית (ובמקרה זה גם הציבורית) וכך כולם עסוקים בו ובפדיחות שהוא מייצר במקום לעסוק בבעיה המשפחתית. במקרה של משפחת המלוכה יש לתאר שהיו אינסוף בעיות וחומרים שיכלו לפרנס גדוד של פסיכולוגים, אבל כמובן שהיה קל יותר להיטפל לדמות כמו מרגרט שהיתה פשוט מגניבה מדי בשביל להיות חנוטה ומנומסת. בהזדמנות מסוימת היא עצמה צוטטה בנושא כשאמרה: “זה היה בלתי נמנע. כשיש שתי אחיות ואחת היא המלכה שחייבת להיות מקור הכבוד וכל הטוב, האחרת צריכה להיות מרכז הרוע, האחות המרשעת”. 

מרגרט נמשכה לחיי הבוהמה הפרועים ובהיותה מורדת נצחית היא רצתה גם להיות חלק מהסצנה, וכל מיני אמנים וכוכבי רוק נמשכו אליה בחזרה. היא מצאה את עצמה מסתובבת עם סלבס כמו חברי הרולינג סטונס והביטלס ובשלב מסוים אף יוחס לה רומן עם מיק ג’אגר. כמו כן הצייר פיקאסו התוודה שהיו לו פנטזיות ארוטיות על הנסיכה הצעירה והוא אף תכנן להציע לה נישואין. מאוחר יותר כשגילתה שהוא חשק בה אמרה על כך: “זה הדבר המגעיל ביותר ששמעתי מימיי”.

במקרה של משפחת המלוכה יש לתאר שהיו אינסוף בעיות וחומרים שיכלו לפרנס גדוד של פסיכולוגים, אבל כמובן שהיה קל יותר להיטפל לדמות כמו מרגרט שהיתה פשוט מגניבה מדי בשביל להיות חנוטה ומנומסת. בהזדמנות מסוימת היא עצמה צוטטה בנושא כשאמרה: “זה היה בלתי נמנע. כשיש שתי אחיות ואחת היא המלכה שחייבת להיות מקור הכבוד וכל הטוב, האחרת צריכה להיות מרכז הרוע, האחות המרשעת”

ביום הולדתה ה-29, הגיע הצלם המלכותי לארמון כדי לצלם את הנסיכה. במהלך יום הצילומים עפו ניצוצות באוויר וכך מצאה את עצמה מרגרט מתחתנת עם הצלם ההולל אנתוני ארמסטרונג-ג’ונס. לא החתן שאליזבת היתה בוחרת לה, אבל לפחות לא גרוש. ג’ונס היה טיפוס שמזכיר קצת היפסטר תל-אביבי דוש. אחד כזה שמאוד אוהב את עצמו ושחשיבותו העצמית מגיעה עשר דקות לפניו לכל אירוע. במקור הוא היה ממשפחת אצולה חצי כוח (אצולה וולשית זוטרה) ולפני שהפך לצלם ניסה את כוחו בלימודי אדריכלות, אך נכשל.

מרגרט, שהיתה בלב הסצנה הבוהמיינית ובתחילת הקשר עם ג’ונס שאלה פעם את אחת מנשות החצר שלה על טיבם של אותם טיפוסים אומנותיים והיא בתשובה ענתה: “אם את מדברת על טוני, זה אומר שגם אם הוא יגיד שהוא יבוא לארוחת צהריים, זה לא תמיד יקרה”. ואכן זה לא תמיד קרה. הנישואים שלהם היו רצופים בדרמות ומריבות וככל הנראה שניהם לא הצטיינו בנאמנות. בשלב מסוים היא החלה לנהל רומן עם בחור צעיר בשם רודי לואלין. היא אף נתפסה על ידי צלם פפראצי בזמן חופשה בתמונה מפלילה שבה אותו צעיר חתיך מעסה את כתפיה, מה שכמובן לא הסב נחת רבה למלכה.

מספרים שאחרי אותה תמונת פפראצי שערורייתית המלכה הזמינה אותה בבהילות חזרה לארמון שם חיכה לה גם בעלה הממורמר. לזוג נולדו שני ילדים – דיוויד ושרה ובשנת 1978 הם התגרשו. בעיתון ה”טיימס” דווח שלאחר הגירושין מרגרט עברה התמוטטות עצבים. ארבע שנים לפני אותה התמוטטות, ה”גרדיאן” פרסמו שהנסיכה ניסתה לשים קץ לחייה. הארמון הכחיש את אותם פרסומים כיאה למשפחה מלכותית מודחקת. העמדה הרשמית של הארמון היתה שהתקף שבץ מוחי הוביל למותה בשנת 2002. מגרגרט מתה בגיל 71, בשנה שבה אליזבת חגגה יובל של מלוכה.