רואה טלוויזיה
אי־שם בין תקופת האבן לתקופת הברזל, בימי ההקמה של ערוצי הכבלים, פנו אלי מפיקה ובמאית מקסימות והציעו לי לערוך ולהגיש מגזין גברים. באותה תקופה כעיתונאי צעיר התעסקתי לא מעט בשאלת הגבריות הישנה והחדשה וחשבתי שיהיה מרתק לחקור את זה בתוך מדיום רענן (כלומר טלוויזיה שאינה רשות השידור המאובנת).
בנינו תוך כמה שבועות יופי של תוכנית עם חומרים נהדרים. ואז, שלושה ימים לפני הקלטת הפיילוט פתאום הבנתי: כל המדינה הולכת לצפות בזה. יזהו אותי בכל מקום. תופעת הסלבס עדיין היתה בחיתוליה (הם כונו אז “מפורסתמים”), אבל היה די ברור לאן זה הולך…
תגובות