הטור הזה יהיה כנראה הטקסט הכי אמיץ שכתבתי בכל הקריירה שלי. יכול להיות שהוא גם יהיה סוף הקריירה שלי. כתבתי כבר נגד פוליטיקאים…
בעלי חיים
אחרי אינסוף תיאומים וביטולים הוא לבסוף אכן מגיע אלי ליער לדבר על התנדבות פעם בשבוע. אנחנו יושבים בחוץ מתחת לעצי האלון וסביבנו מתקבצים טווסים…
ממשלות ובתי משפט בעולם מתחילים להכיר בזכויותיהם של קופי-העל, בזכות קרבתם הגנטית הגדולה אלינו. זה תהליך איטי וחשוב שמעורר גם שאלה: למה רק מי שדומה לנו ראוי לזכויות דומות לשלנו?
בכל קיץ אני זוכה בתזכורת הזאת מחדש: אדם שגר במושב משול ללבנים הראשונים באמריקה, או ליהודים שהגיעו לפלשתינה אחרי השואה. כלומר, לא הגעתי לדף חלק…
הסחר הלא חוקי בחיות משגשג ברשת, אבל גם הסחר החוקי הוא תעשייה מדכאת, אכזרית ולא מוסרית
מה קורה כשמלפפון ים מנסה לגדל מוח ולקבוע דייט עם תמנונה?
להלן חדשות הקהילה הלהטב"קית של ממלכת החי
לקראת חג השבועות ביקשה "חוות החופש", שמאכלסת חיות שנמלטו משחיטה או ניצלו מהמתה, להעלות תשדיר שמזכיר לציבור את הסבל שיוצרת תעשיית החלב. תאגיד השידור ומועצת הרשות השנייה פסלו את התשדיר מחשש ל"פגיעה ברשות הצופים". במקרה הזה, הצופים הרגישים הם בעיקר ראשי תעשיית החלב
לואיז היתה קופת מעבדה ולמדה על בשרה כמה אכזריים יכולים להיות בני-האדם. אבל כשמותה התקרב, נשרו ממנה כל הקליפות וחשפו את מי שהיא תמיד נועדה להיות, כמו כולנו: אהבה טהורה