נתחיל בהצהרה קצרה וחגיגית ליום העצמאות: העם מטומטם. לא חשוב בכלל על איזה עם מדברים. העם שלנו מטומטם. העם הפלסטיני מטומטם. העם הצרפתי מטומטם. העם האינדונזי מטומטם. בני אדם – אינדיבידואלים – הם יצורים פלאיים…

מדי שבוע, שיר של כותב/ת – מבצע/ת שעדיין לא מצא לחן, בפרסום בכורה טרנס גלקטי

ההחלטה על ביטול חובת המסיכות החל מתחילת השבוע הזה לא עוררה בי שום שמחה. אפילו להפך, זה רק עצוב ומדכדך בעיניי. בתחילת העידן הקובידי עדיין היתה לי מסיכה. בשבועות הראשונים עטיתי אותה במקומות ציבוריים לאו דווקא מתוך שכנוע עמוק, אבל הכל היה מטורלל ומבוהל…

השבוע: דניאלה ספקטור

אני לא מצליח לשבת בבית בשקט ולכתוב. ניסיתי להתחיל שוב ושוב, הדדליין כבר מזמזם מאחורי עורפי, מאיים לעקוץ, אבל הגוף שלי לא משתף פעולה. אז אני נכנע, מוציא כבלים מאריכים ומפצלי חשמל (הלפטופ שלי הוא מכחיש סוללות נודע) ומסדר לי פינת עבודה בחצר…

השבוע: אלון עדר תשובה לעולם אחר מנסה לשכוח ממךלא רוצה לשקוע אצלךושברי זכרונות מנצחים עליימתמגנט…

אי־שם בין תקופת האבן לתקופת הברזל, בימי ההקמה של ערוצי הכבלים, פנו אלי מפיקה ובמאית מקסימות והציעו לי לערוך ולהגיש מגזין גברים. באותה תקופה כעיתונאי צעיר התעסקתי לא מעט בשאלת הגבריות…

יש לי ג'וק בבית. ולפני שתגידו "ביג דיל, גם לי יש/היו ג'וקים בבית", אני מבקש להדגיש: יש לי ג'וק בבית…

לכולנו יש כמה כאלה – דמויות פנימיות נסתרות, שונות מהחזות המוכרת שלנו – שמגיחות לפעמים ותופסות את הבמה לרגע או יותר. חלק מגלים את הפיראט הפנימי, את האחות הרחמניה הפנימית, את הזאב הפנימי. לרודי סעדה, שחקן וסטנדאפיסט זה קרה עם השאמאן הברזילאי אמיליו

השבוע: אקו גוף ויש זמן פתאום להרגיש לתת להכול לצאת ויש זמן פתאום להניח ל־זה…

נולד לי עיתון. מת לי אבא.