הנחות בארנונה למרכזי יוגה, ספסלי מדיטציה ציבוריים, חופשות לידה ארוכות, תמיכה נפשית לזוגות, אי-הפללה לכל הסמים והכי חשוב – איסור על המנגינות המעצבנות בהמתנה בטלפון. כך נשיג שלום פנימי, ומי יודע, אולי גם עולמי

משברים נפשיים, וגם נטיות אובדניות יכולים להיות תוצאה של חוסר תקשורת קיצוני בין הראש לבין הרגש. אף אחד מהשניים לא אמור להוביל לבדו, אבל זה מה שקורה כשבעל–הבית נרדם

לפני הרבה זמן ראיתי באיזה סרט סצנה שלא עוזבת אותי עד היום, ולצערי עדיין עולה מדי פעם במחשבות. לא צפיתי בכל הפרק, הדלקתי את המסך ונתקלתי במקרה בקטע הזה: שני גברים נמצאים לבדם בטבע פתוח. אחד מהם על ברכיו, כפות עם ידיו מאחורי הגב, והשני עומד מולו, מכוון אליו אקדח. האיש הקשור, בעיניים מוצפות, פונה בקול רועד לזה עם האקדח: "טוני, אבל גדלנו יחד, אכלנו ביחד אצל סבתא שלך, הילדים שלנו למדו באותו בית ספר, הייתי בחתונה של הבת שלך, אתה לא יכול לעשות לי את זה…" וזה עם האקדח אומר לו: "אני מצטער, אל תיקח את זה באופן אישי, זה רק ביזנס",  ויורה לו בין העיניים.