איך לפרק אומה בשלושה צעדים פשוטים
מזה שנים אני חי בעולם כאורח ארעי. בגרמניה, שבה התגוררתי יותר מעשור, הרגשתי כנוכרי שנקלע לארץ מוזרה, מאיימת ומסבירת פנים כאחד. ארץ שבה הכול מאורגן ומסובסד והנוחות מצופה בכפור צפוני מרדים. יוון, לעומת זאת, משרה עליי תחושה של ביתיות זמנית, מפלט משובב נפש – מעין מולדת משנית שבורכה בתושבים ידידותיים ובמרחבים עצומים של טבע פראי ובלתי מיושב. אמנם טרם רכשתי שליטה בסיסית ביוונית, אבל האנשים פה מתבטאים בשפה מוכרת, קרובה ללב, שמעוררת בי אדוות של נוסטלגיה ים–תיכונית.
מטבעם של תיירים ונוודים שהם מרוכזים בעצמם ובצרכיהם השוטפים. הסביבה מהווה עבורם תפאורה נוחה ושימושית שארוגה, בין היתר, ממגוון צבעוני של קיטשים וסטריאוטיפים. כך גם יוון היתה עבורי בתחילה: ארץ הסירטאקי והאוזו, הבוזוקי והטברנות, האקרופוליס והסופלקי – משובצת באינספור כנסיות יפהפיות ובשלל שרידי אבן של עבר מפואר ומסתורי. אבל מעבר לתפאורה הציורית פעמה טרגדיה אפלה…
תגובות