מאמא סילביה
כל סדרת נוער בטלוויזיה היום משבצת לפחות דמות אחת טרנסית (לצד האפרו–אמריקנית, האסייאתית והנכה). חייה של סילבה ריברה, מראשונות הפעילות הטרנסג'נדריות בעולם, דמו יותר לסדרת פשע: חיים ברחוב, מעצרים אלימים, איומים ברצח, תקיפות ברוטליות. זה לא מנע ממנה להילחם גם למען זכויותיהם של מי שתקפו אותה ובזו לה
מהרגע הראשון, חייה של סילביה ריברה לא היו קלים. היא נולדה בשנת 1951 בניו יורק להורים בלתי מתפקדים ממוצא ונצואליאני ופורטוריקני. כבר בילדותה המוקדמת אביה נטש אותה ואמה התאבדה. שנים אחר כך היא סיפרה שאמה גם ניסתה לרצוח אותה לפני שהתאבדה. בראיון איתה היא סיפרה כך: “נולדתי במונית בחניון של ביה”ח לינקולן. המלכה הגדולה לא יכלה לחכות ובגלל זה נולדתי ברחוב. סבתא שלי תמיד היתה מתלוצצת על כך שבגלל זה בסוף תמיד מצאתי את עצמי בפינת רחוב”.
אחרי מות אמה, סבתה החלה לטפל בה, אך גם אצלה לא מצאה הילדה נחמה או חסד. כשהתחילה לבטא סממנים נשיים, סבתה הגיבה כלפיה באלימות. בראיון שהעניקה בגיל מאוחר יותר אמרה: “סבתא שלי רצתה שאהיה מכונאית ואני רציתי להיות ספרית” אך הוסיפה שהיא מאוד אהבה וכיבדה את סבתא שלה. לדבריה, בין היתר בגלל זה עזבה את הבית בגיל מאוד צעיר ועברה לגור ברחוב. “לא דאגתי מהסבל של עצמי, דאגתי כי היא סבלה, אנשים היו אומרים לה שאני מתרוממת”. ברחוב התחברה עם טרנסיות נוספות ועד מהרה החלה לעסוק בזנות כדי לשרוד. “ברחוב אתה יכול למכור כל דבר…
תגובות