לכו חפשו

ועדת החוקה של הכנסת אישרה ביום 31/5/2022 לקראת קריאה שניה ושלישית, את הצעת החוק המכונה “חוק החיפוש” במסגרתה יורחבו סמכויות החיפוש של המשטרה כך שהשוטרים יהיו רשאים להיכנס לביתו של אזרח ולבצע בו חיפוש לתפישת ראיות ללא צו שיפוטי. מדובר בהוראת שעה ל-18 חודשים במסגרתה יוכלו שוטרים, במקרה של חשד לביצוע עבירות חמורות בעיקר באמצעות כלי נשק, לבצע חיפוש בבית החשוד מבלי לבקש קודם צו של שופט. הרחבת סמכויות החיפוש, כמו כל דבר אחר שנעשה בישראל, תתבצע באופן בלתי אחראי כהרגלן של כנסת וממשלת ישראל. מאחר שדרכן של הוראות השעה להפוך להוראות ימים, חודשים ושנים, ניתן להניח ששינוי החקיקה הזה יהיה קבוע – עד לשינוי הבא.

מי שיזם את הצעת החוק הזו הוא שר המשפטים גדעון סער והוא פירט את המניעים שלו כך: ״אנחנו במלחמה. צריך לתת למשטרה ולרשויות אכיפת החוק כלים נוספים כדי להעלות את שיעור הפענוחים בפשיעה בחברה הערבית. גם הזכות לחיים היא בין זכויות האדם. אני מודיע לכם – אני אביא עוד חוקים כדי שננצח במערכה נגד הפשיעה במגזר הערבי. מבקש להודות ליו״ר הועדה ח״כ גלעד קריב על הובלת הדיון בחוק בוועדה ועל אישורו״.
סמכויות המשטרה לבצע צו חיפוש מעוגנות כיום בסעיף 23 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש): “פרק שלישי: מעצר וחיפוש.

23. רשאי שופט ליתן צו לערוך חיפוש בכל בית או מקום (להלן – צו חיפוש) אם:
    (1) החיפוש בו נחוץ כדי להבטיח הצגת חפץ לצורך כל חקירה, משפט או הליך אחר;
    (2) יש לשופט יסוד להניח שהוא משמש לאחסנתו או למכירתו של חפץ גנוב, או שנשמר בו או מוחסן בו חפץ שנעברה בו או לגביו עבירה, או ששימש, או מתכוונים להשתמש בו, למטרה לא-חוקית;
    (3) יש לשופט יסוד להניח שנעברה עבירה או שמתכוונים לעבור עבירה נגד אדם הנמצא בו”.
    כלומר, לפני הרחבת הסמכות שגדעון סער מקדם, משטרת ישראל היתה מנועה מלהיכנס לביתו הפרטי של אזרח אלא אם יש בידה צו חיפוש המאושר על ידי שופט. לחילופין, היא יכולה לבצע חיפוש (שלא על פי צו חיפוש) אך ורק בתנאים הקבועים בסעיף 25 לחוק הקובע:
    “25. שוטר רשאי, בלא צו חיפוש, להיכנס ולחפש בכל בית או מקום אם –
    
24. יש לשוטר יסוד להניח שמבצעים שם פשע, או שפשע בוצע שם זה מקרוב;
    (2) תופש הבית או המקום פונה לעזרת המשטרה;
    (3) אדם המצוי שם פונה לעזרת המשטרה ויש יסוד להניח שמבוצעת שם עבירה;
    (4) השוטר רודף אחרי אדם המתחמק ממעצר או נמלט ממשמורת חוקית.”
    עד התיקון, שוטר היה מוסמך להכנס לבית ללא צו אך ורק אם במועד כניסתו התרחש במקום פשע חמור.
    בחוק החדש (פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ”א-1969) סעיף 25 יימחק ובמקומו יבוא:
    
25. שוטר רשאי לערוך חיפוש במקום בלא צו בית משפט אם אי-ביצוע החיפוש באופן מידי יסכל את מטרת החיפוש ולא ניתן לקבל מבעוד מועד צו חיפוש, ובלבד שמתקיים אחד מאלה:
    המחזיק במקום פונה לעזרת המשטרה או אדם השוהה בו פונה לעזרת המשטרה ויש חשד סביר שמבוצעת שם עבירה;
    
    יש חשד סביר שנעברת שם עבירה מסוג פשע או שעבירה כאמור נעברה שם זה מקרוב;
    יש חשד סביר כי במקום מצוי חפץ הקשור לעבירה מסוג פשע חמור, העשוי לשמש ראיה לביצוע העבירה, והחיפוש נדרש באופן מידי לשם מניעת העלמת הראיה או פגיעה בה;
    יש חשד סביר כי במקום נמצא חשוד בעבירת פשע חמור שנעברה זה מקרוב או אדם המתחמק ממעצר או ממאסר או הנמלט ממשמורת חוקית.
    
    לעניין סעיף זה “פשע חמור” – עבירה שדינה עשר שנות מאסר או יותר, וכן עבירה לפי סעיפים 144(א) רישא, 340א(ב), 428 לחוק העונשין, התשל”ז-1977
    מהמועד בו יאושר התיקון, אין צורך עוד בהתרחשותו בפועל של פשע חמור, אלא יש צורך רק ב”חשד סביר” שבמקום אליו נכנס השוטר “קיים חפץ…” שאולי בעבר שימש לפשע חמור.
    כדאי לשים לב לכך שהמעבר מהנוסח הישן לנוסח החדש אינו עניין של מה בכך; זהו שינוי מהותי וקיצוני המקנה לשוטרים סמכויות מרחיקות לכת.
    
    במקרים שבהם ינוצל החוק לרעה, השוטר לא יישאל בדיעבד – מה גרם לך לחשוב שמתרחש במקום פשע חמור”, אלא “מה גרם לך לחשוב שיש במקום חפץ…” במקרה הראשון יש צורך בראייה ממשית על קיומו של פשע – “שמעתי קולות”, “יצא מהבית עשן” וכדומה. במקרה השני די באמירה: “אמרו לי שבמקום יש חפץ…”, ההבדל הוא מהותי והבעיה בו מהותית – שיקול הדעת של השוטר בשטח גדל והתרחב, והיכולת להוכיח שחרג מסמכותו – מתאפסת, כמעט לא קיימת.
    שיקול הדעת בנוגע לשאלה האם לפגוע בזכויות יסוד של אזרחים עובר באופן מובהק לידיהם של שוטרים. על פי התיקון לחוק, די יהיה ב”חשד סביר” שלהם ולפיו במקום שאליו הם נכנסים קיים חפץ ששימש בעבר לפשע.
    
    בתי המשפט עמוסים לעייפה בתביעות נגד משטרת ישראל בשל הפעלת יתר של כוח, בשל הפעלת שיקול דעת לקוי, בשל אלימות ובשל גרימת נזק. האם באמת זה מה שחסר לנו, שהמשטרה תהיה זו שתקבל יד חופשית להפעלת שיקול הדעת מעבר למה שקיים היום?
    
    הנה כמה דוגמאות שנשמעות כלקוחות מתסריט בדיוני, אבל הן תהיינה מעוגנות במציאות החדשה שגדעון סער מבקש לייצר עבורנו. שיחקתם עם הילדים בבית, והם משמיעים צווחות שמחה בלתי מרוסנות – כמה שכנים נבהלו וחשבו שקורה משהו אחר אצלכם בבית. חלף שבוע והשכנים מבקשים לנקום בכם על האשפה שנשפכה במעלית. הגשת התלונה תספיק בכדי ששוטר יהיה מוסמך לפרוץ לביתכם בכוח כי בדעתו עלה “חשד סביר” שאתם מסתירים ראיות להתעללות בקטין.
    
    פוצצתם בלונים במסיבת יום הולדת בשעה 1:00 לפנות בוקר? השכנים מעוצבנים ומזמינים את משטרת ישראל. המשטרה תהיה מוסמכת לפרוץ לביתכם כי עלה אצלם חשד סביר שאלה יריות והם מחפשים את כלי הנשק. התבדחתם עם מישהו בסופר ש”הייתם יורים במנהל בית הספר של הבת” שלכם מסיבה כזו או אחרת – למשטרת ישראל יש כעת עילה מספקת לפרוץ לביתכם ולחפש נשק חם ולו בגלל שחוש ההומור שלכם גרוע במיוחד. ואפשר להמשיך כך הלאה והלאה כיד הדמיון הטובה עליכם.
    
    אין בתיקון שום מגבלת זמן בין ה”פשע” לבין הסמכות לחפש בביתכם את הראיות ללא צו של שופט. לשם המחשה קיצונית, אם הייתם חברים באצ”ל וקיים חשד שראיות לפיצוץ מלון המלך דוד עדיין בביתכם, התיקון לחוק מאפשר למשטרה לפרוץ אליכם הביתה ללא צו ולערוך חיפוש.
    הגדלת סמכויות שיטור על חשבון הקטנה ואיון של זכויות האזרח לא מבשרת טובות. היא אינה סממן של חברה בריאה ובעיקר, היא אינה כלי לשיפור החברה. ההשקעה החשובה שבאמת נדרשת על מנת ליצור חברה מתוקנת היא בחינוך. מומלץ למשטרה להתמקד בחקירה – איך וממי מגיע הנשק לחברה הערבית, ובמניעת ביצוע הפשע מבעוד מועד, במקום לחפש ראיות להרשעת הפושעים בדיעבד תוך כדי פגיעה קשה בזכויות האזרח.