ואם אני רוצה לתבוע את המדינה שלי?

כמה לא מפתיע שיש רק גורם אחד במדינה שמוסמך למנות וועדת חקירה ממלכתית – ממשלת ישראל. חוק ועדות חקירה, תשכ”ט-1968, כן יש חוק כזה, קובע בסעיף 1 כדלקמן: ״1. ראתה הממשלה שקיים עניין שהוא בעל חשיבות ציבורית חיונית אותה שעה הטעון בירור, רשאית היא להחליט על הקמת ועדת חקירה שתחקור בענין ותמסור לה דין וחשבון.״

ומה אם נדרשת וועדת חקירה ממלכתית לבחינת התנהלות שערורייתית של ממשלת ישראל עצמה, כמו למשל סוגיית הסללת 1 טריליון ש״ח מכספי אזרחי המדינה לכיסים לא נכונים? 

אין מי שימנה אותה בכדי שתחקור את התנהלות של עצמה למעט הבג״צ. 

והבג״צ? בוועדת החקירה האזרחית הגשנו עתירה לבג”צ בדרישה שיורה לממשלת ישראל למנות וועדת חקירה לבדיקת התנהלות משרד הבריאות בסוגיית איסוף ובחינה של תופעות הלוואי לתכשיר פייזר. טענו כי בוועדת החקירה נאספו עדויות על יותר מ-700 נפטרים כתוצאה מהתכשיר.

הבג״צ שישב על המדוכה ובחן את עתירתנו (בג״צ 8191/21) בחר לדחותה תוך שימוש במילים הבאות: ״באשר לסעד הקיצוני אותו מבקשים העותרים – הוראה על מינוי ועדת חקירה ממלכתית – הלכה היא עמנו שסעד כאמור ניתן לתתו, אם בכלל, רק במקרים קיצוניים שאודותיהם טרם ידענו. כדבריו של השופט י’ זמיר:״הביקורת השיפוטית על החלטת הממשלה מכוח הסמכות להקים ועדת חקירה היא, בפועל, מצומצמת. היישום של הכללים הרגילים המסדירים את הביקורת השיפוטית, בדרך כלל, על החלטה כזאת, אינו צפוי להוביל את בית־המשפט לפסילת ההחלטה, אלא במקרים חריגים ונדירים, שכמותם עוד לא באו, וספק אם יבואו, בפני בית המשפט.” (בג”ץ 2624/97 רונאל נ’ ממשלת ישראל, פ”ד נא(3) 71, פסקה 10 (1997) (להלן: עניין רונאל); ההדגשה הוספה – א.ש.).

עמדתו של המשנה לנשיא ש’ לוין בעניין רונאל היתה מחמירה אף יותר, וגרסה כי נוכח לשונו של סעיף 1 לחוק ועדות חקירה, התשכ”ט-1968, הרי שלא מדובר רק בסעד נדיר, כי אם בסעד שאינו קיים. פסיקה מאוחרת יותר חזרה על העיקרון לפיו בית המשפט לא יתערב בהחלטה בדבר הקמת ועדת חקירה (וכן על הקמתה של ועדת בדיקה לפי סעיף 8א לחוק הממשלה, התשס”א-2001) אלא במקרים חריגים ומצומצמים ביותר.״

ומה עלינו האזרחים? 

האם ממשלה המבצעת שוד בחסות החוק של כספי המדינה ומוציאה טריליון ש”ח לידיים פרטיות ואולי אף לא ראויות, תקים ועדת חקירה ממלכתית בכדי לבדוק את עצמה? סביר להניח שלא. כפי שראינו, הבג״צ עצמו ודאי שלא יורה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, זה ברור לחלוטין מפסק הדין שצוטט לעייל. אז מי יעשה זאת? הממשלה הבאה? אולי.

ואם אני כאזרחית רוצה לתבוע את המדינה שלי על כך שלדעתי הפרה את חובתה המוסרית כלפיי? הן בשאלת השמירה על בריאותי ובריאות משפחתי והן בשאלת השמירה על כספי ועל זכויות הקנין שלי?

אפשר בהחלט להגיש תביעות נזיקיות כנגד המדינה ובלבד שהתובע יצלח את מחסום החוקיות ואחריו את מחסום הרשלנות או הזדון. אם הפעולה נעשתה בסמכות חוקית וחוק הסמכויות מעניק את הסמכות הרחבה ביותר לממשלת ישראל, יהיה קשה מאד לחצות את מבחן החוקיות. ופעולה שנעשתה על פי חוק, גם אם היא מסתמנת כקיצונית ביותר, אינה ברת תביעה בנזיקין אלא אם עמדה בסתירה לחוק אחר. אם נשווה להחלטת ממשלה על יציאה למלחמה למשל, שעלותה בחיי אדם ובכסף בלתי נתפסת, כל עוד נעשתה כדין ובהליך הקבוע בחוק, תביעת נזקיה בהליכים נזיקיים רגילים בלתי אפשרית.

ואם חפץ אזרח לתבוע את שרי הממשלה אישית על כי הביאו עליו ברשלנותם חוב של 100,000 ש״ח (הסכום שמתקבל לאחר חלוקת כלל ההוצאה במספר אזרחי המדינה)? עליו לעמוד בתנאי ס׳ 7א׳ לפקודת הנזיקין הקובע:

7א. חסינות עובד הציבור [תיקון: תשס״ה]

(א) לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור.

אם יצליח האזרח להוכיח כי הנזק נגרם ״מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו…״ואם יעבור את משוכת ההוכחה שאכן מדובר בנזק ולא רחמנא ליצלן בתועלת, שכן ממשלת ישראל שילמה מכיסי אזרחיה טריליון ש״ח לתועלתם, בסמכות וכדין – אז ורק אז ניתן יהיה להגיע לשלב הקשר הסיבתי בין המעשה לבין הנזק.

אז יש לכאורה יש סיכוי, אבל זה קשה מאוד עד כמעט בלתי אפשרי.

ומה לגבי תובענה ייצוגית? אין סיכוי. החקיקה והפסיקה יצרו מחסומים כמעט בלתי עבירים לתביעת הרשויות הציבוריות הפועלות על פי סמכותן. אפילו שתוצאת הפעולה אינה לטובת האזרח, עדיין פעולה במסגרת הסמכות הנתונה בחוק, לא תצלח לעבור את מחסום אישור הבקשה.

ומי קובע מהו החוק? אותה ממשלה מזיקה לכאורה.

אז לא, הסיכוי נמוך עד לא קיים. אם תוחלף הממשלה בממשלה חדשה שתרצה לבחון את מעשי קודמתה, … אולי אפשר יהיה להתקדם לכיוון של בירור הנזק והאחראים לו.