“פוגעני ברמה בריאותית, נפשית והתפתחותית”

“הצעדים שננקטו כדי להילחם בקורונה היו פעולות שמנעו תפקוד שגרתי מילדים ונוער, והן מעלות את סיכוייהם ללקות בתופעות נפשיות ואף במחלות פסיכיאטריות” אומר ד”ר וורגפט. “בני אדם הם יצורים חברתיים, והמפגש החברתי הכרחי לבריאות הנפש. בעיקר אצל ילדים. השגרה נפגעת, והיא עצמה מהווה אלמנט חשוב לבריאות הנפשית של כל אדם, אבל בעיקר אצל ילדים. המצב בימי הקורונה העלה את רף החרדה והדאגה בקרב ילדים. נדרשת וודאות מסוימת החשובה מאוד לילדים; האם אלך היום לביה”ס? את מי אפגוש? באיזו קפסולה אני? האם הילדים בקפסולה שלי הם חברים שלי? במצבי חוסר ודאות, עולה חשיבות ההיבט החברתי, וההתנסות החברתית היומיומית החברתית”.

“התוצאה של הסגרים, הבידודים, המסכות ושאר לחצים סביב ההנחיות, היא עלייה אדירה בתחלואה פסיכיאטרית בכל השכבות ובעיקר בילדים ונוער. התופעות קשות ורבות: חרדות, דיכאונות, הפרעות אכילה, השמנה, חוסר בפעילות גופנית, בדידות, לחץ בבית, אלימות במשפחה, לחץ כלכלי ולחץ נפשי”. 

“אם נוסיף לכך את העובדה שהשירותים הפסיכיאטרים בארץ ברמה מאוד נמוכה, התוצאה היא מגפה פסיכיאטרית. מי שלא היו לו תופעות פסיכיאטריות בעבר, נוצרו אצלו תופעות, ואצל אלו שכבר סבלו מתופעות פסיכיאטריות, הן החמירו. אלי פונים עשרות אנשים ואני נאלץ לדחות המון פניות”.  

“ההשפעה של עטיית המסכות היא דרמטית. הצורך בקרבה, בלזהות הבעות פנים, הוא אלמנט התפתחותי מכריע. כשמכסים את הפנים נפגעת היכולת שלנו לפתח תקשורת בינינו, וחלק מהותי מהתפקיד ההתפתחותי הוא ללמוד את הנושא של הבנת האחר דרך הבעות הפנים. הנזק אף חמור יותר אצל תינוקות, שכמובן לא מחייבים אותם למסכות אבל רבות מהאימהות עוטות מסכות ולעיתים גם בבית (מחשש להדביק את התינוק). חלק בסיסי של התקשורת עם התינוק היא דרך הבעות הפנים, ואנחנו כבר רואים בעיות בחיברות (סוציאליזציה) שילכו ויתגברו”.

מחקר שנערך בארצות מתפתחות דלות באמצעים כלכליים הראה שאחת הדרכים למנוע תמותה ותחלואה לאחר הלידה היא להניח את התינוק מיד לאחר הלידה ליד האמא. לא להפריד אותו ממנה. “בשנתיים האחרונות, ברגע שהתחילו להפריד תינוקות מאימהות, היה זינוק בתחלואה ובתמותה של תינוקות, זאת על פי מחקר שנערך באסיה. היום אנחנו יודעים שכשאמא יצאה חיובית לקורונה ומנעו ממנה להתקרב לתינוק זה גרם לפגיעה בהתפתחות התינוק ובבריאותו”. 

“המסכות הן דבר פוגעני ברמה בריאותית, נפשית והתפתחותית. שלא לדבר על כך שאין לזה ערך במניעת הדבקה.  כשנוטלים תרופה, הרופא צריך לומר למטופל אילו תופעות לוואי באות עם התרופה. הרופא גם צריך לדעת שלא הגיוני לתת תרופה שתופעות הלוואי שלה חמורות מהמחלה. גם המסכה, גם הסגרים, גם הבידוד – יש להם השפעה מאסיבית ורחבת היקף. הצעדים שננקטו בדרך שננקטו ממש הפכו את סדרי הרפואה על פיהם”. 

ד”ר וורגפט מציג נתונים המשקפים את ההידרדרות הנפשית של הנוער והילדים באוכלוסייה בשנתיים האחרונות, ותוהה מדוע המידע הזה לא נגיש לציבור. בער”ן דווח על עליה של פי 3 בפניות של נוער בקורונה, ובמקביל במחלקות הפסיכיאטריות נרשמה עליה של פי  2 בפניות לקבלת סיוע נפשי. הפניות התמקדו בעיקר בבעיות של חרדה והפרעות אכילה. האשפוזים מתקצרים בשל לחץ לקבל בני נוער רבים במצב קשה שפונים גם הם לאשפוז. בגלל קיצור האשפוזים, צעירים אלו חוזרים שוב ושוב למחלקות וכך נוצר מצב שבו שירותי הרפואה נמצאים כל הזמן בלחץ של פונים ומתקשים לקבל מטופלים חדשים.“

מחקרים קודמים הצביעו על כך שעטיית מסכה פוגעת בזיהוי פנים  בקרב מבוגרים. והפעם, חוקרים מאוניברסיטת בן־גוריון בנגב ואוניברסיטת יורק שבקנדה בדקו 72 ילדים, בגילאי 6-14, בחנו את הפגיעה ביכולות הזיהוי שלהם ובאם הן דומות ליכולות הזיהוי של מבוגרים. קבוצת המחקר כללה את פרופסור צבי גנאל ופרופסור גליה אבידן מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב יחד עם פרופ’ ארז פרויד, אנדרייה שטידוהר, בשיתוף עם פרופ’ שיינה רוזנבאום – כולם מהמחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת יורק והמרכז לחקר הראייה. 

המחקר הראה שיכולות תפיסת הפנים של ילדים לא רק נפגעות עמוקות כאשר הם מתבוננים בפנים עם מסכה, אלא שפגיעה זו אף גדולה יותר  מזו שחווים מבוגרים. שיעור הפגיעה בזיהוי פנים עם מסכה בקרב ילדים עומד על 20% לעומת כ־15% למבוגרים.

החוקרים השתמשו במבחן קיימברידג’ לזיכרון פנים בגרסה מותאמת לילדים  – מדד מקובל ומתוקנן ליכולות תפיסת פנים בבני אדם – במטרה לבחון את יכולתם של ילדים בגיל בית הספר לזהות פרצופים עם ובלי מסכות. המחקר מצא כי ילדים מעבדים פרצופים עם מסכה בצורה שונה לעומת פרצופים ללא מסכה. היכולת שלהם לעבד פרצופים באופן הוליסטי שובשה והפכה לאנליטית יותר. בדרך כלל, בני אדם מעבדים את הפנים בכללותם ולא באמצעות מאפיינים ספציפיים של הפנים. מסקנת המחקר: אם העיבוד ההוליסטי נפגע ויכולת עיבוד הפנים נפגעת, קיימת אפשרות שזה עלול לפגוע ביכולתם של ילדים להבין אינטראקציות חברתיות עם בני גילם ועם מורים, מה שעלול להוביל לפגיעה ביכולת ליצור מערכות יחסים משמעותיות. החוקרים ממליצים בעתיד לחקור את ההשלכות החברתיות והפסיכולוגיות של חבישת מסכות על הביצועים הלימודיים של הילדים.

מחקר אמריקני באוניברסיטת בראון שבארצות הברית קושר בין עטיית מסכה בקרב הורים – לבין עיכובים בשפה ובהבעה. במשך שנה וחצי בחנו צוותי המחקר האמריקני 672 תינוקות ופעוטות שנולדו בשנים 2020 ו־2021, לעומת ילידי 2019-2011.  מהממצאים עולה כי הביצועים הקוגניטיביים הכלליים של ילידי “דור הקורונה” נמוכים יותר. בין היתר, הם סובלים מקשיים בתחום המילולי, למשל בכל הקשור לקליטת שפה ולהבעתה, ומביצועים לקויים יותר במוטוריקה עדינה וגסה. עוד התברר כי יש להם קושי גדול יותר בפתרון בעיות שאינן בתחום המילולי, לעומת ילדים שנולדו טרום המגפה, כי בנים פגיעים יותר מבנות, וכך גם ילדים שנולדו למשפחות ממעמד חברתי־כלכלי נמוך.