ההיסטוריה הלא מסופרת של אנרכיזם

בשנים האחרונות, בכל פעם שהתקשורת או הממשל רוצים לגנות ציבור שלא יורד להם טוב בגרון, הם מכנים אותם בשם הגנאי האולטימטיבי “אנרכיסטים”. הגידוף הזה לא תמיד מבוסס על ידע נרחב, וכך למשל אם תשאלו את הפוליטיקאים שלנו סביר להניח שהם יסבירו לכם שמדובר באנשים שמחרבנים ליד הבית שלהם בהפגנות.

גם עבור שאר הציבור, המושג אנרכיה טעון בקונוטציה שלילית מאוד. כאוס, פריעת-חוק ואלימות הם רק חלק מהאסוציאציות שמתחברות כמעט באופן אוטומטי למושג הזה. לכן מפתיע לגלות שהמשמעות האתימולוגית המקורית של המילה אנרכיה אומרת כמעט בדיוק את ההפך. המילה אנרכיה מגיעה משתי מילים יווניות – An (אן) שמשמעותה “ללא”, או “בלי” ו-Archon (ארקון), שמשמעותה היא “שליט”. המילה מגיעה מאותו שורש של המילים “מונרכיה” ו”היררכיה” כך שברור שהכוונה של היוונים לא הייתה לחיים ללא שליטים דמוקרטים וטובי לב אלא לחופש משליטים מונרכיים וריכוזיים. אם כך, משמעות המילה אנרכיה היא בסך הכל – “ללא שליטים”, או במילים אחרות… חופש מעבדות. איך מילה שהמשמעות המקורית שלה היא חופש מרודנות הפכה לסמל של אלימות וכאוס?

כדי להבין טוב יותר את הקרקע התרבותית שעליה נבטה האידיאולוגיה האנרכיסטית אולי נתחיל בצלילה חופשית למיתולוגיה סביב המילה “ארקון”, כי היא מעניינת. כאמור, ביוונית משמעות המילה הינה שליט, אך בזרמי מחשבה אחרים כמו לדוגמה הזרם הגנוסטי שהיה פופולרי מאוד במאה הראשונה לספירה, המושג “ארקון” לא התייחס לשליטים פיזיים, אלא לרעיון שונה במקצת. לפי הגנוסטים, הארקונים היו שבעה יצורים דמויי חיה שמקורם בגיהנום, והם אלו אשר בנו את המציאות הגשמית בה אנחנו חיים. לפי האמונה שלהם אותם ארקונים בנו את המציאות שלנו בתור “כלא לנשמות”, ממנו הם מוזנים באנרגיה. הגנוסטים האמינו כי מטרת הנשמות שכלואות במציאות הזו היא להשתחרר מאחיזתם השטנית של הארקונים ולהגיע לעולם שמעבר. איך משתחררים מאותה אחיזה? באמצעות סופיה, או בעברית – חוכמה.

בין אם לוקחים את האמונה של הגנוסטים בדבר שבעה יצורים שמיימיים באופן מילולי ובין אם אתם בוחרים באופציית המטאפורה האגדית, המושג “ארקון” ללא ספק שימש לכל אורך ההיסטוריה האנושית מושג המסמל את קומפלקס השליטה והעבדות האכזרי והאלים שהיה קיים לכל אורך ההיסטוריה האנושית המוכרת לנו, ונתפס בתרבויות רבות כמלאכת השטן עצמו. גם בתרבות הפופולרית המודרנית אותם מושגים ורעיונות בהם הגו הגנוסטים מקבלים במה בשמות נרדפים בסרטים כמו טרילוגיית “המטריקס”, המתאר את אותו מטריקס שליטה אכזרי שממנו הנשמות שלנו מנסות להימלט, ולפעמים הם מוזכרים ממש בשמם, כמו השימוש בדמות הארקונים בתור האנטגוניסטים של המין האנושי בסדרת האנימציה “חלל סופי” בנטפליקס ובעוד סרטים וסדרות רבים.

עכשיו כשאנחנו מתחילים להבין מה המשמעות המקורית של אנרכיה (לא-ארקונים מרושעים), – בואו נחזור להתחלה, מתי התחילו להתפתח רעיונות אנרכיסטיים? האם זה אי-פעם עבד? ואם כן, האם כולם בסוף הרגו אלה את אלה (אחרי שחירבנו ליאיר על המדרכה)? אז מהסוף להתחלה – לא, כן, ומשחר ההיסטוריה, עוד לפני שהיא נכתבה.

למעשה, אנתרופולגים רבים מסכימים היום עם הטענה שהאנושות חיה באנרכיה במשך אלפי אם לא עשרות ומאות אלפי שנים, במהלך התקופה שקדמה להמצאת הכתב. לפי אותם אנתרופולגים האנושות חיה באותם ימים ללא מעמדות או שליטים פורמליים. בשונה מהתפיסה הרווחת הרואה את האדם הקדמון בתור קוף אדם שחי במערה והשליך אבנים על טיגריסים, ממצאים ארכיאולוגים רבים שנחשפו בשנים האחרונות מוכיחים שגם לפני 10 ו-20 אלף שנה בני אדם חיו חיים מתורבתים, מלאים ועשירים שכללו חקלאות, אומנות וחשיבה מעמיקה. לראייה אפשר לראות את אתר החפירות ב”גובגלי טפה” שבטורקיה, אשר הוכר כאתר מורשת עולמי בשנת 2018 ובנייתו מתוארכת בין השנים 8000 ל-9500 לפני הספירה. באתר המיוחד הזה נמצאו פריטי אומנות רבים וטכניקות הנדסה ובנייה אשר כביכול לא היו אמורים להיות ברשותם באותה תקופה עתיקה. האתר הזה מהווה את קצה המזלג של הגילויים המעמידים בספק רב את התפיסה שהאנושות באותה תקופה הייתה בכללותה בורה.

כמובן, תנועת האנרכיזם לא התפתחה בתור גוף מחשבה נפרד עד להגעתן של חברות מונרכיות לתמונה, ומתוך תגובת דחייה אימפולסיבית לשלילת חופש הפרט, שהולכת יד ביד עם אותו סדר חברתי היררכי. חוקרים רבים רואים בזרם הדאו (Taoism) הבודהיסטי שהתפתח בסין העתיקה כאחד מזרמי המחשבה הראשונים שהשפיעו באופן ניכר על התפתחותה של הפילוסופיה האנרכיסטית. הדאויסטים דחו כל מעורבות בתנועות וארגונים פוליטיים מתוך תפיסה הרואה כל יצור בתור הריבון, כחלק מהאחד שנקרא “הדאו” או בתרגום מילולי “הדרך”. הדאואיסטים דגלו בחיים קרובים ככל האפשר להרמוניה ולדרך הטבע, וסלדו מאלימות בכל צורה שהיא.

האזכור ההיסטורי הראשון למושג “אנרכיזם” מגיע אלינו מיוון העתיקה במאה ה-5 לספירה. באותה תקופה רעיונות אנרכיסטיים השפיעו רבות על החברה היוונית. הוגים יוונים רבים, במיוחד באסכולת המחשבה הסטואית קידמו את הרעיון של חברה אנרכיסטית המחוייבת אך ורק ל”חוק הטבעי”, מושג מרתק שאפשר להקדיש רק לו מאמר שלם, אבל בקיצור נאמר שמדובר בניסיון להתבונן בחוקי הטבע ולהתאים את צורת חייהם של בני האדם כך שתתקיים עמם בהרמוניה. זנו (Zeno), אבי האסכולה הסטואית אף תיאר בכתביו את חזונו לחברה שכזו. הוא טען כי למרות טענתם של רבים כי חברה אנרכיסטית תוביל לכאוס שיוולד מתוך האגואיזם שטמון בכל אחד, הטבע העניק לנו כוח נוסף שמאזן את אותו אגואיזם – הנטייה הטבעית שלנו לחברתיות ודאגה לזולת. זנו האמין שאם אנשים יפעלו לפי האינסטינקטים והמצפון הטבעיים שלהם לא יהיה להם שום צורך בבתי משפט, כוחות שיטור, מוסדות מדינה או בתי תפילה. יותר מזה, בחברה עליה הוא חלם גם לא יהיה צורך בכסף, שכן אנשים יוכלו להיות פנויים ליצור ולחלוק את היצירה שלהם בנתינה הדדית קולקטיבית של מתנות. לדוגמה אם השכן שלי מגדל עגבניות אז אוכל להנות מהם כי הוא יחלוק אותם איתי, ובהתאם אני אחלוק איתו את הבצלים שאני מגדל בנתינה אוהבת. רעיון דומה לברטר, רק בלי הפנקסנות.

פסט-פורווארד 1500 שנים קדימה והנה אנחנו כאן, בתקופה שבה המושג אנרכיה, במקום לסמל חופש מעבדות, מסמל כמעט בדיוק את ההפך – אלימות וכוחנות. היפוך המשמעות של המושג הזה הוא טוויסט דיי חדש במונחים היסטוריים. רק עד לפני 200 שנה אנרכיה הייתה תנועה חברתית לגיטימית שהלכה וגדלה והשפיעה רבות על הגיאו-פוליטיקה הגלובלית. חברי התנועה לקחו חלק במהפכה הצרפתית, במרד הקטאלוני נגד השלטון הפשיסטי של מלך ספרד, ואף הצליחו לכונן שלטון אנרכיסטי אוטונומי על אדמתה של אוקראינה למשך 4 שנים, עד לתבוסתם לכוחות הסובייטים בשנת 1921.

השינוי המשמעות קרה יותר מהכל דווקא בגלל כוחה ההולך וגדל של התנועה, שכן רעיונות אנרכיסטיים הקוראים לחופש מרודנות השלטון, יהיה אשר יהיה, היוו תמיד סכנה ממשית על גורמי הכוח הקיימים. וככל שרעיונות אלה הלכו והתפשטו, כך הלך וגדל הסיכון. אז מה עושים שלטונות נגד מערכת רעיונות שמאיימת על הקיום שלה? את הדבר היחיד שהם יכולים לעשות – להפוך את אותם רעיונות ללא לגיטימיים, וכידוע במלחמה על שליטה וכוח – כל האמצעים כשרים. בשנת 1886 התפוצצה פצצה במהלך הפגנה שלווה של ארגוני פועלים בשיקגו באירוע שנודע בתור “האירוע בהיי-מרקט”. אף על פי שלא הייתה אף ראייה המקשרת אותם לאירוע ולמרות ביקורת ציבורית רבה על אופן ההתנהלות של המשפט, הואשמו באירוע 7 דמויות ידועות בתנועה האנרכיסטית. 4 מתוכם הוצאו להורג בתלייה, אחד התאבד בכלא, והשאר ריצו מאסר ארוך מאחורי סורג ובריח. האירוע בהיי-מרקט הוא רק אחד מתוך רבים שהתרחשו בשתי המאות האחרונות, בין אם תחת שלטונות דמוקרטיים, שלטונות קומוניסטים או שלטונות פשיסטים, אשר מדגים כיצד הארקונים של זמננו משתמשים באלימות וכאוס כדי למתג את אלו המבקשים חופש מאותה אלימות בתור אנשים מסוכנים. בשפת הפסיכולוגים יש לתכסיס הזה שם, קוראים לו השלכה. גם בתרבות הפופלרית היום, רעיונות אנרכיסטיים מקושרים שוב ושוב לדמויות אלימות וכאוטיות. קחו לדוגמה את הדמות וי (V) מהסרט וי לנקמה (V for Vendetta), או דמות הג’וקר מסדרת הקומיקס והסרטים באטמן. חיבורים מעין אלו מקשרים במוחם של הציבור הרחב את הרעיון של אנרכיה עם אלימות, והופכים את אותם רעיונות למשוללי לגיטימציה ומאיימים.

עד עכשיו דיברנו על אנרכיה כתנועה חברתית, אבל למעשה אנרכיה היא לא רק רעיון פילוסופי הקורא לחברה ללא מדינה. אנרכיה במובן הרחב יותר שלה היא ניסיון להתבונן בטבע ולנסות לחקות את דרך הפעולה שלו. כלומר, כל גוף אורגני, בין אם זה צמח, חיה, או בן אדם פועל באנרכיה, ללא שליט או אדון שאומר להם מה לעשות. אף אחד לא צריך להגיד לעץ אורן שהוא אמור לגדול לגובה מסויים ולהוציא איצטרובלים כדי שהוא אכן יגדל לגובה מסויים ויוציא איצטרובלים. כל התאים המרכיבים את העץ ממלאים באופן טבעי את תפקידם, ומתוך ההרמוניה של הפעילות המשותפת שלהם נוצר העץ. גם בחברה שלנו אנרכיה באה לידי ביטוי בכל פעם שאנשים משתפים פעולה ויוצרים משהו משותף ללא שום שליטה חיצונית, בין אם מדובר ביצירת אומנות, במערכת יחסים, או בסטארטאפ.

בחודשים האחרונים מאז אותה שבת שחורה היינו עדים להתארגנות האנרכיסטית אולי הגדולה (והיפה) ביותר שידעה החברה בישראל. הטראומה מאירועי הטבח, וחוסר האמון בממשלה שנוצר בעקבותיו, הובילו מאות אלפי אנשים לצאת מהבית ולהתגייס ללא שום הוראה מלמעלה וללא שום מנגנון מובנה, רק מתוך רצון חופשי אמיתי לעזור בין אם בלהכין סירים ולשלוח לחיילים, ליצור מרחבי ריפוי ושיקום לנפגעים, להציל חיות בית, לרכוש ציוד ללוחמים ולשלוח אותו לחזית ועוד אינספור דוגמאות שהוכיחו כמה נפלא אנשים יכולים לעבוד ביחד כשאף אחד לא פוקד להם מה לעשות בתוך מבנה של שכר ועונש ריכוזיים, כשהעשייה מתרחשת מתוך רצון לעזור לזולת. בדיוק כפי שתיאר את זה זנו היווני, שכנראה ידע דבר או שניים.