תאמיני לי מותק, אל תאמיני לאף אחד

מה דעתך על ההצהרה הבאה: יש בידך את הכוח לרפא בכוחות עצמך כאב ומחלות, להיפטר מחרדות ומפחדים, לרזות, להיות יפה יותר, להיגמל מהתמכרויות ולהגביר את ההישגים שלך בכל תחום – גופני או מנטלי. פסיכי, לא? הרי אם זה היה המצב, אם אכן הכוח הזה היה נמצא בידיים שלנו, כמעט לא היה לנו צורך בשירותיהן של תעשיות הדיאטה, בריאות הגוף ובריאות הנפש. ובגלל זה, מעדיפות כל התעשיות הללו שתאמינו שהכוח הזה נמצא בלעדית בידיהן.

בפרק הזה של מבוא להנדסת תודעה נתמקד בתופעת ההיפנוזה – תופעה מרתקת שעקרונות היסוד שלה חושפים בפנינו ידע עמוק וחשוב על מנגנוני הפעולה של התודעה שלנו ושל המציאות שסביבנו; ידע שבידיים הלא נכונות, וללא המודעות שלנו אליו – יכול להוביל אותנו לתהום.

היפנוזה, זה אמיתי בכלל?

עבור רובנו ההיכרות עם תופעת ההיפנוזה מוגבלת מאוד. רוב מה ששמענו על התופעה הזאת נספג בתודעה שלנו דרך המדיה, שבה בדרך כלל היא מוצגת ככלי לשליטה קריפית ומפחידה על המוח. בני המזל מבינינו נחשפו לתופעת ההיפנוזה דרך מופעי במה, אך שם השימוש בהיפנוזה הוא לצורכי בידור והמטרה של הפרפורמר היא להשאיר את הספק שבין מציאות לאשליה בעינו. לכן, רובנו ספקנים ומתקשים להאמין שאפשר בהוראות מילוליות מסוימות לגרום לתודעה להתנהג בדרכים שונות ומפתיעות כל כך. אך למרות הסקפטיות הרבה שיש לרבים בנוגע להיפנוזה, למרבה הפלא והקסם זוהי תופעה נחקרת ובדוקה שנעשה בה שימוש רב, בשמות כאלו ואחרים, משחר ההיסטוריה המתועדת וכיום נמצאת בשימוש מטפלים מכל הסוגים ככלי ריפוי יעיל ביותר ונטול תופעות לוואי.

קצת היסטוריה

את התיעוד הראשון של שימוש בטכניקות היפנוזה אפשר למצוא עוד בימי מצרים העתיקה, בכתב הפפירוס “אברס” (Ebers Papyrus) – הכתב הרפואי המקיף והעתיק ביותר שהשתמר מתקופת מצרים העתיקה. בפפירוס מתואר הליך מדויק להכנסת מטופל למצב של טראנס היפנוטי. בהוראות מפורטים בהייה בעיניו של המטופל, שימוש בקמעות וחזרה על משפטים ספציפיים שהכניסו את המטופל למצב מדיטטיבי שאפשר להוראות מילוליות מסוימות לחדור אל תת-המודע שלו. המצרים הקדמונים השתמשו בשיטות אלה בעיקר כאמצעי לריפוי, מתוך תפיסת רפואה הוליסטית שרווחה באותה תקופה, ונבעה מן ההבנה כי בתודעה טמון כוח שיכול לרפא את הגוף. כתב אברס מתוארך לשנת 1550 לפנה”ס, אך חוקרים משערים כי הוא הועתק מכתבים עתיקים יותר, כשהקדום מביניהם נכתב בשנת 3400 לפנה”ס.

בעידן המודרני חזרה תופעת ההיפנוזה לבימת התודעה בסוף המאה ה-18, בעיקר בזכות עבודתו של פראנץ מזמר. מזמר, רופא גרמני שהתחנך באוניברסיטת ויאנה, פיתח תיאוריה רפואית חדשה ופורצת דרך, וטען כי בתוך כל יצור חי זורמת אנרגייה מגנטית בלתי נראית אשר הוא כינה “מגנטיזם חייתי” (animal magnetism). מזמר שיער כי רובן המוחלט של המחלות, הפיזיות והנפשיות, נגרמות בשל חסימה בתנועת האנרגייה הזאת בגוף שלנו, ובהתאם – התרופה כמעט לכל מחלה קשורה בהשבת הזרימה, שאפשר לשלוט בה בעזרת מגנטים.

מזמר יצא לשוק בשיטת טיפול המבוססת על התיאוריה שלו, והטיפול החדשני הביא לתוצאות יוצאות דופן. חולים במחלות שונות ומשונות היו מגיעים למרפאה שלו, ורבים מהם יצאו ממנה כמו חדשים. חשוב לציין שהצלחתו של מזמר היתה יחסית לשיטות הטיפול שהיו באותה תקופה, שאם לומר בעדינות, לא היו משהו, וכללו בדרך כלל טכניקות כמו הקזת דם ושימוש בעלוקות למציצת המחלות מהגוף.

בשנת 1778 עבר מזמר לפריז. הבשורה הכמעט משיחית על רופא זר שמצליח לרפא כל מחלה יצרה הדים רבים בחברה הפריזאית, ובמהרה מזמר הפך תופעה שמשכה תשומת לב רבה. כל כך רבה היתה תשומת הלב, שאפילו מלכת אנגלייה הידועה, מארי אנטואנט, הגיעה אליו לטיפול, ומאוחר יותר שמו אף הפך ביטוי לשון בשפה האנגלית לתיאור תופעה “מהפנטת” – Mesmerizing. מזמר רכב על גל הפופולריות שלו והחל לקיים טיפולים קבוצתיים, שהפכו מעין מופעי בידור למעמד העליון. כמו כן, הוא החל לאמן מתמחים בריפוי בשיטה החדשה שפיתח.

אך הפופולריות של מזמר לא תמיד שיחקה לטובתו. שיטות הטיפול הסנסציוניות שלו והמטופלים הרבים שפנו אליו ובכך הפנו גב לרפואה הקונוונציונלית של אותה התקופה, הפכו את מזמר לעצם בגרון של הקהילה הרפואית ושל מוקדי הכוח בצרפת. בשנת 1784 מלך צרפת, לואי ה-16, הורה על גיבוש ועדה ממלכתית שהורכבה מכמה רופאים בכירים והונחתה לבחון את תיאוריית “המגנטיות החייתית” של מזמר. לכולם היה ברור שמזמר עושה משהו בעזרת הטיפול שלו, אבל לא ידעו בדיוק מה.

רופאי הוועדה תכננו ניסויים בתנאים מבוקרים כדי לחקור את התופעה. באחד הניסויים הם נתנו לנסיינית כוס ובה מים רגילים, ואמרו לה שאלה הם המים הממוגנטים שבהם השתמש מזמר. האישה שתתה את כוס המים והגיבה כפי שמטופלים רבים של מזמר הגיבו לטיפוליו – במה שהוא כינה כ”אפיזודת משבר” – שכללה סימפטומים כמו רעידות בכל הגוף, שיעולים, צעקות וצחוק בלתי נשלט או במילים אחרות – תגובה פיזית בולטת שאי אפשר להכחישה. לאחר כמה דקות נכנס שוב הרופא לחדר, ונתן לאישה כוס מים ממוגנטים בהתאם לפרוטוקול של מזמר, תוך שהוא אומר לה שאלה הם מים רגילים שיעזרו לה להירגע. האישה נרגעה תוך דקות ספורות.

ניסויים כאלה ונוספים הובילו את הוועדה למסקנה שהמטופלים הגיבו לנוזל הממוגנט רק כאשר הם ציפו לכך, ולכן קבעה כי התיאוריה של מזמר אינה עומדת בבוחן המציאות. אך בו בזמן שנפסלה על הסף ההנחה שמדובר בכוח מגנטי פלאי, אוששה הטענה שמאוחר יותר היתה הבסיס להתפתחות ענף ההיפנוזה הטיפולית ולביסוס המדעי של תופעת הפלצבו – שהכוח האמיתי שגרם לתוצאות הריפוי שמזמר הציג היה האמונה של מטופליו ביעילות הטיפול.

היפנוזה 101

היום, אחרי יותר מ-200 שנה מהגילוי המדעי המחודש כי האמונות שלנו משפיעות על המציאות הפיזית שבה אנחנו מתקיימים, היהלום הגלום בתופעת ההיפנוזה לוטש לכדי תורה פסיכולוגית סדורה. הבנת עקרונות היסוד של תורה זו, בין היתר, שופכת אור על דרכי הפעולה הנסתרות של התודעה ועוזרת לנו להבין כיצד גורמים בעלי כוח והשפעה יכולים להפעיל מניפולציות כדי להשיג מטרות חברתיות מוגדרות מראש. למען הבהירות, נתבונן בתופעת ההיפנוזה מן הזווית הטיפולית ונבין יחד מה הן הטכניקות שבהן משתמשים מטפלי ההיפנוזה המודרניים כדי להביא את המטופל למצב תודעתי, שבו הוא פתוח להוראות המילוליות של המטפל, ובמקביל נבחן כיצד טכניקות אלה שימשו להנדסת התודעה הקולקטיבית בשנות שיגעון הקורונה. אז בלי הקדמות מיותרות – בואו נצלול פנימה למסקנות מחקר בן 200 שנה של התופעה המרתקת הזאת:

מדע ההיפנוזה המודרני מסתכל על התודעה שלנו כמורכבת משני חלקים מהותיים: הראשון – “המוח הקריטי” שתפקידו להחליט, לסנן מידע ולסדר אותו, לפתור בעיות ולתכנן את העתיד; החלק השני הוא תת-המודע, או המוח הקדום – חלק זה כולל בתוכו את החשיבה האינטואיטיבית, את האינסטינקטים ואת הרגשות שלנו. במצב תודעתי רגיל ה”מוח הקריטי” מקבל ראשון את המידע שזורם אליו מהסביבה. הוא משווה אותו עם המידע שצבר מחוויות קודמות ומחליט אם הוא מסכים לקבל את המידע או דוחה אותו. אם המוח הקריטי מקבל את המידע שהועבר אליו, הוא עובר אל תת-המודע. שם הוא נשמר והופך חלק מסך האמונות שלפיהן תופסת התודעה שלנו את המציאות שסביבה ופועלת לפיה.

עומס יתר

בטיפול בהיפנוזה מביא המטפל את המטופל למצב של הרדמה חלקית של המוח הקריטי, ובכך עוקף אותו ומגיע ישירות אל תת-המודע שלו, מה שמאפשר פתיחות גדולה יותר להצעות ולרעיונות חדשים (בשפת המקצוע – hyper-suggestibility). כדי להשיג את האפקט הזה, המטפל ייצור בשלב הראשון עומס יתר על המוח החושב ויביא אותו למצב של דיסוננס-קוגנטיבי. הוא יעשה זאת באמצעות דיבור מהיר ומבלבל, מתן הוראות סותרות וחסרות היגיון, שימוש בתאורה או בצלילים דרמטיים ויצירת מעברים מהירים ממצבי רגיעה למצבי סטרס.

אותו עיקרון תקף גם לתודעה הקולקטיבית – בלבול וכאוס הם שלב הכרחי שקדם כמעט לכל שינוי משמעותי בסדר החברתי שהתרחש לאורך ההיסטוריה. עיקרון זה בא לידי ביטוי גם בתחילתו של נרטיב הקורונה – מסרים סותרים הגיעו מכל עבר – הזגזוג המדעי בנוגע ליעילות המסכות והסרטונים שהגיעו מסין ויצרו מצג שווא של סוף העולם שעמד בניגוד למה שראו עינינו בפועל. חוסר ההיגיון הוביל אנשים רבים לדיסוננס-קוגנטיבי, ואילץ אותם לבחור תחת לחץ בין הפתרון הקל – להישמע להוראות המגיעות ממקורות הסמכות, גם כשאינן הגיוניות, מתוך אמונה שאפשר לסמוך עליהם שהם פועלים לטובתנו, לבין הפתרון הקשה – להפעיל חשיבה ביקורתית ולבחון את הדברים לגופם. מה שכבר מוביל אותנו באלגנטיות לעיקרון הבא:

סמכות ואמון

אחד הכלים החזקים ביותר בארגז הכלים של מטפלי היפנוזה הוא סמכות. כדי להשתמש בכוח הטמון בכלי זה, יכול המטפל להציג את הדיפלומות שלו על הקיר, להופיע בלבוש מכובד, להשתמש בביטויים מן השפה המקצועית ולדבר בטון שמשדר ביטחון עצמי. המטרה של כל הפעולות האלה היא לבסס בתודעת המטופל תחושה של אמון ביכולותיו של המטפל, וביכולתו הכללית של הטיפול להצליח. המטפל בדרך כלל גם יסביר למטופל שזהו תהליך בטוח, שהוא נמצא בשליטה לכל אורך הטיפול ויכול להחליט מה לקחת ממנו ומה לא. ככל שהמהפנט מצליח לעורר במטופל אמון בו ובסמכותו, כך גדל הסיכוי שבמהלך המצב ההיפנוטי הוא יצליח לשכנע אותו בהוראתיו, ובפועל להביא לתוצאות טיפול טובות יותר.

ההשפעה של סמכות על התודעה האנושית היא תופעה ידועה שנחקרה היטב. אחת הדוגמאות הבולטות היא “ניסוי הצייתנות של מילגרם”. בשנת 1961 יצא החוקר סטנלי מילגרם מאוניברסיטת ייל האמריקנית לבדוק כמה רחוק אנשים מוכנים ללכת בציותם לגורם סמכות, המורה להם לפעול בניגוד לצו מצפונם (באשר לאמינות המחקר הזה, ראו תיבה נפרדת).

בניסוי השתתפו “מורה”, שהתבקש להעביר מבחן זיכרון ל”תלמיד” שישב בחדר סמוך. בכל פעם שהתלמיד טעה במבחן זיכרון, ביקש בקר ניסוי סמכותי בחלוק לבן מן המורה לתת לתלמיד שוק חשמלי באמצעות פאנל שליטה שהיה על שולחנו. עם כל טעות שעשה התלמיד, התבקש המורה להגביר מעט את רמת הזרם החשמלי. עוצמת הזרם הראשונית היתה חלשה וחסרת חשיבות, אך לאחר כמה טעויות היא הגיעה לרמה שעלולה ממש לסכן חיים. התלמיד היה למעשה שחקן שהעמיד פנים שהוא מקבל את מכות החשמל, אך פריט מידע זה הוסתר מן המורה עד לגמר הניסוי.

תוצאות הניסוי הפתיעו את הקהילה המדעית כולה ויצרו הדים בכל העולם. למרות הסכנה הפוטנציאלית לתלמיד, למעלה מ-60% מן המורים המשיכו לתת שוקים חשמליים עד לרמה המקסימלית, גם כאשר הלומד צרח מכאב והתחנן שיפסיק או אף העמיד פני מת ולא השמיע כל צליל. למרות שאלות אתיות רבות שעורר הניסוי וטענות שהוא אף הביא להתאבדות של חלק מן המשתתפים, לאחר שהבינו למה הם מסוגלים, הוכיח הניסוי את הכוח העצום שטמון בהשפעה של סמכות על התודעה שלנו.

גם בתקופת הקורונה ניכר השימוש בסמכות כדי לשכנע את הציבור שהוא עומד בפני סכנת חיים ממשית. דמויות ציבוריות מוכרות גויסו למסע יח”צ עולמי חסר תקדים בהיקפו, במקרים רבים בתשלום. קרייני חדשות סמכותיים הציגו מדי ערב תרחישי אימים ותחזיות קודרות. הביצה הפוליטית כולה, שמאל וימין כאחד, חזרו על אותה המנטרה של מגפת סוף העולם. מומחים ומובילי דעה שחרגו מן הנרטיב המוסכם הוגכחו מייד, ונאלצו לא פעם לעמוד מול מטח שיימינג שפגע באמינות שלהם, ובהתאם לכך גם בסמכות שלהם.

וכך, ללא הפתעה רבה, רוב הציבור הובל מתוך הקשבה עיוורת למקורות הסמכות, והקרקע היתה מוכנה למהלכים שבכל סיטואציה אחרת היו מנוגדים לצו המצפון הבסיסי של רוב הציבור – הפרדה בין אנשים על רקע הבחירה אם ליטול תרופה גנטית חדשנית וניסיונית או לא, בידוד חברתי מוחלט של המבוגרים במשפחתם שלא פעם הוביל להידרדרות במצב הרפואי שלהם ואף למותם, כפייה של עטיית מסכה שיוצרת יותר נזק מתועלת והגכחה חברתית מוחלטת של כל דעה המנוגדת לנרטיב.

הצעות מילוליות וחזרתיות

בחזרה לקליניקת ההיפנוזה שלנו – אחרי שהמטפל אלחש את החשיבה הביקורתית של המטופל וביסס בתודעתו תחושה של אמון וסמכות, הוא יכול להתחיל בחלק המרכזי של הטיפול – עיצוב מחודש של האמונות הקיימות בתת-המודע של המטופל. הוא יעשה זאת תוך שימוש בהוראות מילוליות פשוטות ובהירות ובתרגילי דמיון מודרך. אם, לדוגמה, המטופל מתלונן שהוא סובל מביטחון עצמי נמוך ומתקשה להופיע מול קהל למרות שנדרש לעשות זאת במסגרת עבודתו, ישתמש המטפל במשפטים כמו, “אתה עומד מול הקהל בחיוך ובביטחון, אתה מרגיש שהביטחון העצמי שלך אינו תלוי בשום גורם חיצוני, אתה חווה התרגשות עצומה מכל האהבה והקבלה המופנית כלפיך, בכל פעם שחולפת במוחך מחשבה שטוענת שיש לך ביטחון עצמי נמוך, אתה נזכר בתהליך שעשית והביטחון העצמי שלך רק הולך מתחזק”, וכן הלאה. קיימות שתי טכניקות המסייעות למטפל ההיפנוטי בתהליך הטמעת האמונות החדשות. הראשונה היא החזרתיות – במשפטים שיאמר למטופל יחזור המטפל שוב ושוב על אותם ביטויים. לדוגמה, הוא ישתמש שוב ושוב ובדרכים שונות בביטוי “ביטחון עצמי גבוה”, כדי להגביר את הרושם שנוצר בתת-המודע. טכניקה נוספת היא השימוש ברגש. המטפל ייתן למטופל הנחיות להרגיש תחושות מסוימות ויעצים את אותן במילותיו. הוא ייעזר בדמיון מודרך ויעורר בדמיונו של המטופל את חושי הריח, הטעם, המגע ושמיעה כדי לחזק עוד ועוד את התחושה. הסיבה לכך היא שרגש מכל סוג מסייע ליצור רושם משמעותי יותר על תת-המודע ולהטמיע אמונה חדשה. נוסף לכך, המטפל יכול להתאים את הסגנון ואת טון הדיבור שלו כדי להגביר ולהעצים את הרגש שהוא מעוניין לעורר.

בתקופת הקורונה ראינו שימוש באותם כלים בדיוק: חזרתיות הולכת ונשנית של ביטויים שאמרו גורמי סמכות שונים בכל העולם. קרייני חדשות, פוליטיקאים וסלבריטאים חזרו ונאמרו שוב ושוב ביטויים כמו “הגבלות”, “סגר”, “הנורמלי החדש”, “ריחוק חברתי”,”מתנגדי חיסונים”, “יעיל ובטוח” ו”לכו להתחסן”, והכתיבו את דעת הקהל באותה תקופה. גם הפעלת הרגש היתה כלי שהשתמשו בו באופן כמעט זהה בכל המדינות המערביות בעולם – בקמפיין “שומרים על סבא וסבתא” בהעצמת הפחד בהצגת סיפורים טרגיים, בשימוש בצבעים בולטים ומאיימים באולפני החדשות, בתחזיות אימים ובבאנרים המציגים את מספרי המתים המתעדכנים בזמן אמת.

במילה אחת, אמונה

חדי ההבחנה מביניכם כבר שמו לב לכך שכל הטכניקות שפורטו במאמר הן דרכים שונות כדי להשיג את אותה התוצאה – שינוי אמונה. שימוש בטכניקות אלה יכול מצד אחד לנטרל אמונות שליליות ולקדם ריפוי, כמו במצרים העתיקה, בטיפוליו של מזמר או בקליניקות ההיפנוזה המודרנית הפרוסות ברחבי העולם, ומצד שני הוא יכול לשמש כנגדנו בקידום האג’נדות של תאגידים וגופים בעלי כוח והשפעה.

ההבנה של העוצמה האדירה הטמונה באמונות שלנו אינה חדשה למין האנושי, וגם עליה חזרו שוב ושוב במילים כאלו ואחרות משחר ההיסטוריה – בפרוטוקלים שנמצאו בכתבים המצריים הקדומים שכבר אז הבינו את החיבור בין הגוף לנפש, בדבריו של היהודי החביב מנצרת שאמר לפני 2000 שנה “כל הדברים אפשריים לאחד שמאמין” ובאין-ספור התורות שהתפתחו ממנה בעת המודרנית. גם הפופולריות של ספרי התפתחות אישית כמו “הסוד”, ו”ארבע ההסכמות” שהפכו רבי מכר בכל העולם, נובעת מזיהוי של אותה אמת קדומה – העוצמה הגדולה ביותר שלנו טמונה באמונה, וכמו שאמר הדוד בן לספיידרמן במשפט האלמותי שלו – “עם עוצמה גדולה, מגיעה אחריות גדולה”.

לדעתי, השיעור החשוב מכולם הוא שאיננו זקוקים לאף גורם חיצוני כדי לבחון ולשנות את האמונות שלנו שאינן מיטיבות איתנו. אנחנו יכולים להשתמש באותן הטכניקות בדיוק, להביא את עצמנו למצב של שקט ושל רגיעה פנימית ולשנות במחשבותינו בהוראות מילוליות כל אמונה שאינה משרתת אותנו; אמונות אלו ישתנו בהתאם למידת היכולת שלנו לשכנע את עצמנו ולמידת האמונה בכך שאנחנו יכולים לבצע את השינוי שאנחנו חפצים בו.

כשבוחנים לעומק את הטכניקות השונות המשמשות להנדסת תודעה, מבינים שבאותה מידה אפשר היה לקרוא לזה “הנדסת אמונה”. כשנדע לתבוע בעלות על אמונותינו, ולא נאפשר שגורמים חיצוניים יכתיבו אותן, נוכל סוף סוף להכריז – “ניצחנו בקרב על התודעה”.