נקרעים מצחוק במחלקת השיקום

גם רודי סעדה בא לחזק פצועים ויצא מחוזק (אבל אולי זה מהג'וינט של הראסטה)

מאז תחילת המלחמה אני מרבה לבקר בשיקום בילינסון בפתח תקווה ובשיבא בתל השומר, שם אפשר לפגוש את המיקרוקוסמוס של החברה הישראלית: טייח דרוזי שנפלה עליו תקרה, סיני שנפצע בבניית הרכבת הקלה בתל אביב, שתי בנות שהתהפכו עם הקורקינט בפלורנטין, חרדי ששתי ידיו נקטעו בעת שניסה להגן על משפחתו בזמן שמחבלים פוצצו לו את דלת הממ”ד ישר על כפות הידיים, וגם לא מעט חיילים שנפגעו במלחמה הנוכחית, רובם קטועי גפיים אך עם מורל גבוה.

שם בשיקום לא מעניין אף אחד מה הצבעת בבחירות האחרונות, אם הפגנת בבילעין או בקפלן, אם שרפת צמיג לאחרונה, או אם אתה מדבר בח’ וע’ גרוניות, שם כולם שווים, את הכאב לא מעניין הדעות שלך, אם אתה קונספירטור הזוי או מטיף לחיסונים, כל הפילוג שעטף אותנו בשנים האחרונות זז הצידה ואת מקומו תופסת אווירה של אחדות מעוררת השתאות.

מאז המלחמה, חולפים שם בשיקום אינסוף של מבקרים: שחקנים, כדורגלנים, סטנדאפיסטים, דוגמניות, זמרים, כל העולם ורעייתו, חגיגה גדולה של לבבות שבאו לעשות טוב, ובחינם, אהבת חינם ולתפארת. אמא ושתי בנותיה כבר חמישים יום רצוף מבשלות ארוחות חמות – דליקטס, על חשבונן כמובן, סירים סירים, ומגישות לכולם, ולא ממש משנה להן אם אתה פצוע, אח סיעודי, או מבקר שהגיע לבקר חבר, כולם שווים שם בפני הסירים.

יש את ראובן, נגן גיטרה, חדר חדר הוא עובר מנגן ושר לפצועים, מרים להם חיוך וגם מורל, הבנאדם יודע כל שיר בעל פה, מדובר בגוגל מוזיקלי מהלך על שתיים; ויש את רבקה כמובן, המאמא של המחלקה, מתנחלת מהשומרון, מכינה סנדוויצ’ים, נשבע לכם צריכה לפתוח פוד טראק האישה הזו; ואין כמו דנה, סטודנטית מהרצליה שמזמינה כל ערב פיצות למחלקה.

כמות הפחמימות שעוברות שם מחייבות אותי לעדכן: אנחנו לא מנצחים ביחד חברים, אנחנו בעיקר משמינים ביחד. 3 קילו עליתי רק מהביקורים האלו, ואני מבסוט על כל אחד מהם.

ובתוך כל זה אף מילה על ימין ולא על שמאל – המשיח הגיע רבותיי, ואיתו התובנה האדירה, שאנו חיים באשליית ההפרדה שהצמרת דאגה להחדיר בנו, אבל אנחנו, השורשים, כולנו לב אחד.

יש גם צחוקים לא מעט, לוחם סיירת קטוע רגל מולי, ואני אומר לו “חצי רגל בקבר אה?” והוא משיב לי “למה חצי? כל הרגל בקבר”, לוחם אחר שנפצע בעיניו, אמר לי שיש לו חלום, וזה לא להשיב את מאור עיניו, כל מה שהוא רוצה זה לתפוס את המחבל שפגע בו, לגרור אותו לישראל, וכעונש לשים אותו בפתח תקווה. כולם שם מחייכים, מקבלים את מר גורלם במתיקות.

הסיפורים שם מטורפים, סרט קולנוע אחד אחד. חדר חדר אתה עובר ושומע, מתרגש ודומע, רובם הגדול סיפורי מלחמה של חיילים אבל אז אתה מבחין בריח מתקתק של זר קוצים ריחני, אתה מרים מבט ונפגש עם בחור שיש לו ראסטות בעובי 16 אינץ’, מגלגל לו גו’ינט בוב מארלי בגודל קסאם, ככה אתה מזהה את הניצולים ממסיבת הנובה, וגם להם סיפורים משוגעים.

מספר לי הבחור שביקר את הראסטות שהם היו יחד במסיבה, שאלתי את החבר איך זה שלו לא קרה דבר, והוא מספר שבזמן שהם ברחו להתחבא במיגונית, הייתה לו דודא לג’וינט, אבל הראסטות לא הסכים שיעשן במיגונית, צפוף שם ומחניק, אבל המבקר לא רצה לוותר על השאכטה של הבוקר, יצא מהמיגונית ופימפם את הג’וינט, ברגע הזה הגיע מחבל, זרק למיגונית רימון וברח, זה שעישן את הג’וינט יצא ללא פגע, ועכשיו אל תגידו לו שגראס לא מציל חיים.

כולם צחקו, יש שם הומור לא מעט, וגם קושי, אבל קושי שמתקבל על הדעת, כמו כל דבר אחר, כשאנחנו חווים אותו ביחד הוא הופך להרבה יותר נוח.

לפעמים אני תוהה אם היינו צריכים לעבור את הטירוף של החודשיים האחרונים רק כדי לגלות כמה לב יש כאן, בידיעה הזו שגם אם חושך גדול עוטף אותנו, תמיד נפגוש פינות של אור.

אבל גם כשמגיע אור כזה שמסנוור אותך החושך כמובן דואג להזדחל בו. כאלה הם החיים. בדיוק נג’יב עטור זקן של הג’יהאד האיסלמי, אח סיעודי מאום אל פחם חבש במסירות את הרגל הקטועה של אחד החיילים. כשנג’יב הלך, החייל לחש לי “בוגדים אלה כולם, צריך להחליף אותם בסינים”.

לעצמי צעקתי, “כוס-אמק – אולי המשיח שוב מתעכב”

ואליו חייכתי ואמרתי “מצחיק”.

כתבות שאולי יעניינו אותך

עת השתחררתי הרופאים לא המליצו לי דבר

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של "דיאלוג פתוח ישראל", ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של “דיאלוג פתוח ישראל”, ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

קורבנות ללא פנים

איש מהם לא היה "מתנגד חיסונים", להפך. אבל מרגע שנפגעו קשות מתכשיר פייזר וחייהם נהרסו, הם גילו שלכל הסבל הפיזי והנפשי נוספו סנקציות חברתיות חמורות: רופאים נזפו בהם שוב ושוב וביטלו את תלונותיהם, בני משפחה פנו נגדם והמערכת הציבורית הפקירה אותם. הבושה והפחד של הנפגעים כה עמוקים, ששלושה מתוך ארבעת המרואיינים בכתבה ביקשו לשמור על עילום שם. לפי הנתונים המאוד חלקיים בידינו, סיפוריהם מייצגים עוד מאות אלפי אנשים בישראל

איש מהם לא היה “מתנגד חיסונים” אבל מרגע שנפגעו קשות מתכשיר פייזר חייהם נהרסו, ולסבל הפיזי והנפשי שלהם נוספו סנקציות חברתיות חמורות. מרווה קובי בראיון עם 4 נפגעי חיסון

כלב – פרק 5

ישי רון, 50, נשוי לאלינור, אב לשלושה ילדים וגר בכפר סבא. שירת ביחידת המסתערבים "דובדבן" וכתוצאה משירותו הצבאי שכלל פעולות מסכנות חיים, הוכר על ידי משרד הביטחון כסובל מ-50% נכות הנובעת מהלם קרב. בראשית גאה לפרסם כאן את הפרקים הראשונים מתוך הספר "כלב".

ישי רון, 50, נשוי לאלינור, אב לשלושה ילדים וגר בכפר סבא. שירת ביחידת המסתערבים “דובדבן” וכתוצאה משירותו הצבאי שכלל פעולות מסכנות חיים, הוכר על ידי משרד הביטחון כסובל מ-50% נכות הנובעת מהלם קרב. בראשית גאה לפרסם כאן את הפרקים הראשונים מתוך הספר “כלב”.

המורד מקמלוט

אחרי שדיווחנו כאן על ריצתו לנשיאות של רון דסנטיס מטעם המפלגה הרפובליקנית, מפציע בובי קנדי ג'וניור בתור הקלף הפרוע של הדמוקרטים. האם המירוץ הבא לנשיאות ארה"ב יתקיים בין שני מתנגדי גלובליזם, או שגם הפעם מדובר בשועל בתחפושת אפרוח?

אחרי שדיווחנו כאן על ריצתו לנשיאות של רון דסנטיס מטעם המפלגה הרפובליקנית, מפציע בובי קנדי ג’וניור בתור הקלף הפרוע של הדמוקרטים. האם המירוץ הבא לנשיאות ארה”ב יתקיים בין שני מתנגדי גלובליזם, או שגם הפעם מדובר בשועל בתחפושת אפרוח?

הלורד שויתר על הגלימה שלו

בתוך המולת המאבק על ה"רפורמה המשפטית" בישראל ראוי להיזכר בשופט האהוב ביותר בתולדות אנגליה ולשאול למה לנו אין איזה אלפרד דנינג שכזה

בתוך המולת המאבק על ה”רפורמה המשפטית” בישראל ראוי להיזכר בשופט האהוב ביותר בתולדות אנגליה ולשאול למה לנו אין איזה אלפרד דנינג שכזה

גנבו לי את האור

יא אללה, איזה דיכאון, נכון? בבת אחת כאילו מישהו לחץ על המתג ובשבוע שעבר, במהלומה אחת, נעשה פה חשוך יותר. ואין ממש מקום לאופטימיות, הניסיון מלמד שזה הולך להחמיר מיום ליום. תקופה חשוכה לפנינו, בזה אין ספק.
גם הקטע הזה של הבחירות קצת מבאס, וגם העננה שמרחפת מעל לעיתון אחד שאני ממש אוהב, אבל כמובן שאני לא מדבר על זה. כי כל אלה הם זבובים טורדניים ביחס לדבר שהכי מדכא אותי בימים האלה: המעבר לשעון חורף.

“הפוליטיקה של ישראל היא האויב הגדול ביותר שלנו”

במעגלי המחאה של ישראל הבמאי רני בלייר ("שבתות וחגים", "פרשת השבוע" "שביתה" ועוד) יכול להיחשב סוג של זקן שבט, ויש לו בטן מלאה על אי החזרת החטופים, על מחאת קפלן, על בגידת הפוליטיקאים ועל הפיל הענק שבחדר – אליטת ההון

במעגלי המחאה של ישראל הבמאי רני בלייר יכול להיחשב סוג של זקן שבט, ויש לו בטן מלאה על אי החזרת החטופים, על מחאת קפלן, על בגידת הפוליטיקאים ועל הפיל הענק שבחדר – אליטת ההון

תרופת סבתא

אחרי שהפציעה גם בשמי הרייטינג של הטלוויזיה, הדמות הקומית של גברת רביע הפכה לתופעה סנסנציונית וחוצת ז'אנרים כשהיא מעבירה טיפולים זוגיים מהפכניים על הבמה, מול אולמות מלאים. נועם אנקר הזמינה למיטת הטיפולים את דניאל קישינובסקי, השחקן שמאחורי הדמות, ולמדה על מערכת היחסים העדינה שבין הסבתא זפטא לבין הנער שכמעט איבד את רגליו

אחרי שהפציעה גם בשמי הרייטינג של הטלוויזיה, הדמות הקומית של גברת רביע הפכה לתופעה סנסנציונית וחוצת ז’אנרים כשהיא מעבירה טיפולים זוגיים מהפכניים על הבמה, מול אולמות מלאים. נועם אנקר הזמינה למיטת הטיפולים את דניאל קישינובסקי, השחקן שמאחורי הדמות

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  1. This is a great post! On our website, we are going to include a link to this especially well-written post. Just keep up the excellent writing.

ב ללא רקע

הצטרפו לרשימת התפוצה של בראשית

קבלו עדכונים על כתבות חדשות, תחקירים מרתקים וסיפורים מרגשים 

החיים, עכשיו במבצע!

“החיים, עכשיו במבצע!” הוא אוסף מטוריו האישיים של גבי ניצן (באדולינה, פרא, שובה של המלכה ועוד), שהתפרסמו במגזין “בראשית” בשלוש השנים האחרונות. בכתיבה שופעת הומור, כנות ורגישות, הוא מזמין אותנו לעצור לרגע מהמרוץ ולהפנות את תשומת ליבנו לאלומות האור שבוקעות מתוך שגרת החיים המאתגרת של ישראל ב-2025.

פרקי הספר נוגעים בפשטות ובישירות, כמיטב סגנונו הייחודי של ניצן, בנקודות הכואבות של המציאות הישראלית. יש בהם רגעים של פחד ואימה לצד אומץ ואהבה, בדידות וניכור לצד חיבור עמוק לאדמה ולשורשים, כך הם מצליחים להאיר מחדש את מה שאנחנו שוכחים לפעמים לראות: את עצמנו.

“החיים, עכשיו במבצע!” הוא ספר פוקח עיניים, חכם וחשוב, שמזכיר לנו כמה חיוני להטיל ספק בכל מה שנדמה כאקסיומה, וכמה נפלא ופגיע להיות בני אדם. זהו ספר שמזמין כל אחד מאיתנו לחיות את החיים במלוא עוצמתם – כאן ועכשיו.

[login_fail_messaging]