כל הכתבות
מדוושים ובוכים
במקום שבו אני גר, בכל שבת מוקדם בבוקר, הכביש מלא בנחילי גברים עם טייצים צבעוניים. עטופים בגאדג’טים מפורטים, נוסעים בחבורות על אופניים שעולים כמו האוטו שלי.
לוקסוס עושה לי אולקוס
תגידו, אנחנו באמת צריכים את כל ההוצאות החודשיות האלה? ואולי, אם רק נחתוך כמה מהן ולא ניכנס לאפיקי ההשקעה לטווח ארוך איכות החיים שלנו תעלה פלאים? יכול להיות שאנחנו פשוט חמדנים? אולי הכניסו לנו לראש שמגיע לנו יותר? ואולי זו רק פוסט טראומה של מהגרים, אמריקניזציה קפיטליסטית,
שיר במגירה – סאן טיילור
מדי שבוע, שיר של כותב/ת – מבצע/ת שעדיין לא מצא לחן, בפרסום בכורה טרנס גלקטי
גהנום ושמו אחדות
אני נפרדת בעצב מסוים משנת השמיטה שהתמסרתי לה בשנת תשפ”ב. זו היתה שנה שבה הרפיתי מתוכניות, נתתי למה שצומח מעצמו להזין אותי, בלי לחרוש תלמים חדשים. עשיתי זאת בהודיה ומודעות לפריווילגיה שאפשרה לי את השמיטה – זוגיות מפרנסת ובטוחה, משפחה תומכת ובריאה. מתחת למטאפורות השמיטה שמתייחסת לתנובת היצירה והעשייה המקצועית שלי,
היום שבו המוות מת
כמו שיודע כל מי שחי פה בשנים האחרונות, המציאות והמציאות התקשורתית הן שתי חיות שונות מאוד שרק לעיתים רחוקות, אם בכלל, נפגשות. הדוגמאות לבקע הזה
העטלף הסיני מחכה להתנצלות
אז מה באמת התחיל את הכל – מרק עטלפים שאכל איש סיני בשוק, או מבצע הינדוס חשאי שהתרחש במעבדה בוואהן בתמיכה אמריקאית?
נודדות אבל פחות
התרגלנו לטוב – לנסוע לעמק המעיינות, או לאגמון החולה, לשבת במרחבים ירוקים ולצפות בתופעת טבע מרהיבה שבה אלפי חסידות, שקנאים ועגורים עפים מעלינו ונוחתים לצדנו לעונה של מנוחה והזנה. כמה חבל; לא בטוח שהפלא הזה יימשך
יומן מלחמה
בכל שבוע נסקור כאן את ההתפתחויות
האחרונות במערכה העולמית על התודעה וחופש הפרט . השבוע: ארה”ב, קנדה ואירופה
