וירוס בגלגלי המטריקס
האם אפשר למרוד בכל זה? האם אפשר להתקיים בצורה עצמאית, עם שיפוט שאינו מוכתם לחלוטין על ידי מניפולציות? האם, בעידן האובר-מודרניסטי הזה, לאדם היחיד שמבקש לעצמו (או לעצמה) אמת, אוטונומיה, פרספקטיבה אישית נקיה, יש עדיין תוחלת?
רציתי לפתוח את הטור הזה ולכתוב “החברה מתנפלת עלינו עם מסרים מטורפים מהשנייה שאנחנו נולדים”, אבל האבסורד במשפט הזה היכה בי עוד בטרם סיימתי לכתוב אותו. הרי החברה מתנפלת עלינו עם המסרים המטורפים שלה עוד לפני שנולדנו. אנחנו נולדים, בלשון מבודחת שאינה לגמרי מבודחת, לתוך בית משוגעים מוכן.
את מי לשנוא ואת מי לאהוב, למי להימשך וממי להידחות, מה טעים ומה מגעיל ודוחה, איזה צד צדק בכל מלחמה שהיתה או שתהיה, אפילו איזה מוזיקה לשמוע, ובאלו נסיבות, איך להתלבש, ומתי – כל זה, ועוד מיליארד טעמים והתנהגויות אחרות מוכתבים לנו כמו שהם. ככה עושים סביבנו וככה…
תגובות