הפחֵד ומשול

השימוש במניפולציות תודעתיות בזמני מלחמה מלווה אותנו עוד מימי קדם. במהלך השנים האחרונות התעוררו רבים להבנה שאנחנו נמצאים היום בעיצומה של מלחמה, וזירת הקרב היא התודעה עצמה. התמודדות עם דיסאינפורמציה ופייק ניוז הפכה להיות חלק מנחלת היומיום, ובמקביל, הולך וגובר הצורך שלנו בחשיבה ביקורתית ובהבנה אמיתית ומעמיקה של המציאות סביבנו. כמו בכל מלחמה, גם המלחמה הזאת מתרחשת בעיקר באמצעות תחבולות. ממש כמו במופע קסמים, תשומת הלב שלנו מונחית ומנותבת לכיוונים מוגדרים בזמן שהפעולות החשובות נעשות מאחורי הקלעים. ברגע שנצליח לחדור אל מאחורי הקלעים, ולשפוך אור על התחבולות האלה – נוכל לנטרל את ההשפעה שלהן עלינו, והכישוף יאבד את כוחו.

שיעור בהיסטוריה

התיאורטיקן אדוארד לואיס ג’יימס ברנייס, אחיינו של זיגמונד פרויד, פתח כך את ספרו “פרופגנדה” (שיצא לאור בשנת 1928) ובו הוא פירט איך הכי נכון לדעתו לשלוט בתודעת ההמונים: “המניפולציה המודעת והמחושבת של ההרגלים והדעות של ההמון היא אלמנט חשוב בחברה דמוקרטית. אלה שמפעילים את המכניזם הבלתי נראה הזה של החברה מהווים ממשלת צללים, שהיא הכוח השולט האמיתי במדינה שלנו. אנחנו נשלטים, התודעה שלנו מפוסלת, הטעמים שלנו מוכתבים והרעיונות שלנו מוצעים בעיקר על ידי קבוצת אנשים שמעולם לא שמענו עליהם”. ברנייס נחשב לאחד החלוצים והמשפיעים בתחומי הפרסום ויחסי הציבור בצורתם המודרנית. הוא עבד עם ממשלות ונשיאים ובין הישגיו אפשר למצוא מיתוג סיגריות לנשים כ”לפידים של חופש” כשהוא רוכב על התנועה הפמיניסטית ויוצר הצלחה מסחרית מסחררת לחברות הטבק; סיוע ל-CIA להפיל את ממשלת גוואטמלה; ועוד כל מיני עבודות צדדיות שכאלה. הבחור היה מקושר וידע על מה הוא מדבר. עכשיו, אם זה היה המצב אז, אם כזה היה הלך הרוח של החלוצים בתחום הינדוס התודעה, ואם הוא התפתח על בסיסן של תורות כאלה, האם לא יהיה נכון להסיק שהמצב היום כנראה לפחות חמור מכפי שהיה אז, אבל בטח הרבה הרבה יותר? זאת בהתחשב בכל הפיתוחים הטכנולוגיים שקרו בין לבין ובכך שלא קרה שום דבר משמעותי כדי שהמצב ישתנה?

פִּרצת אבטחה

בואו נדמיין לרגע שאנחנו סופר-האקרים ב-8200. אנחנו מגיעים לתדריך לקראת המבצע הבא שלנו שהוא לפרוץ לכור באיראן ולגרום לו לפעול בטמפרטורה נמוכה, כזאת שתחבל במתקן כולו. כדי לבצע את המשימה, אנחנו צריכים לפני הכל לאתר את פרצות האבטחה ולזהות את הגישות שיש לנו כדי לבצע מניפולציה על המערכת. באין גישה למערכת, אין שום יכולת להשפיע עליה. כשמדובר במלחמה על התודעה, וכדי להבין איך מתבצעת הנדסת התודעה, אנחנו צריכים קודם כל לפצח את החולשות שלה. וברוכים יהיו דן אריאלי, המדע המודרני והביהביוריסטים של המאה הקודמת – לא חסר לנו מידע על כשלים לוגיים וקיצורי דרך שהתודעה שלנו עושה, כאלה שיכולים להיות מנוצלים על ידי בעלי כוח והשפעה. אבל לפני שנתעסק בהם, אנחנו צריכים להתחיל מהשורש, מהפרצה הראשית של התודעה: פחד.

“שום רגש לא שודד את התודעה מכל כוחותיה לפעול או להסיק מסקנות כמו פחד”, כתב הפילוסוף אדמונד בורק במאה ה-18. אם יצא לכם להיות נתונים במהלך חייכם להשפעה של פחד (ולמי לא יצא?) כנראה שלכל אחת ואחד מכם עולה כרגע דוגמה אישית לא נעימה. אתם מבינים כמה עוצמתי הרגש הזה. ברמה פיזיולוגית, ברגע שהמוח שלנו מרגיש שהוא נמצא תחת איום, בלוטת האמיגדלה שולחת התראת חירום למערכת העצבים. הורמוני לחץ כמו קורטיזול ואדרנלין מציפים את מערכת הדם, לחץ הדם שלנו מוגבר, אנחנו מתחילים לנשום מהר יותר, ואפילו זרם הדם שלנו משתנה. בזמן שהגוף שלנו מתכונן להילחם או לברוח על חייו, חלקים מסוימים במוח שלנו כבים. כשהאמיגדלה שולחת אות של פחד ברחבי המוח, קליפת המוח שלנו המופקדת על חשיבה רציונלית, שיפוט והסקת מסקנות, פשוט מפסיקה לתפקד. המנגנון הזה היה יכול לעבוד נהדר כשהיינו לקטים-ציידים, מסתובבים לנו ביער, ופתאום טיגריס ענקי צץ מולנו. אבל במציאות היום, רוב הפחדים שלנו הם דמיוניים. אנחנו מפחדים מהגרעין האיראני, מ”הקורונה”, מהתחממות של הכדור, התקררות של הכדור, מצונאמי, מאובדן הדמוקרטיה – או שאנחנו מפחדים מקלאוס שוואב, מהחיסונים, או מזה שקלטנו שבכלל מעולם לא היתה לנו דמוקרטיה… אבל המשותף לכל הפחדים האלה הוא שהם לא נולדו מתוך סכנה מציאותית ומיידית לחיינו כמו נניח הטיגריס ההוא ביער. הם נספגו בתודעה שלנו דרך שלל ערוצי תקשורת שאנחנו מחוברים אליהם – טלוויזיה, רשתות חברתיות, או באמצעות שיחות עם אנשים אחרים. וכאן נגלית הפרצה: המערכת הפיזיולוגית שלנו מגיבה לפחדים דמיוניים בדיוק באותו אופן שהיא מגיבה לפחדים מוחשיים. וזה מותיר אותנו מאוד חשופים למניפולציה.

דוגמה. אם הייתי שודד חכם שמכיר את המנגנון הזה, במקום לעקוב אחריכם במשך כמה חודשים ולפענח את הדפוסים של מתי אתם בבית ומתי אתם לא בבית, ואז לפרוץ לכם בדיוק ברגע המתאים דרך החלון של הקומה השנייה בחושך כדי שאף אחד לא ישים לב, הייתי יכול לחסוך את כל המאמץ הזה. איך? הייתי מפברק פריצה כזו שקל להבחין בה כדי להבהיל אתכם. ואז, הייתי מגיע שנייה אחר כך עם רכב מאובזר בצ’קלקה צהובה כשאני מעמיד פנים שאני נציג מטעם חברת האבטחה. במצב הזה של פחד וטראומה כנראה שאתם תעשו כל מה שאני רוצה שתעשו, גם אם אין בזה שום היגיון; אני יכול להזמין לכם מונית לבית מלון ליומיים ולהבטיח שאני אדאג לשמור על הבית ולמצוא את הגנבים ושזה למען בטחונכם והגנתכם. וככה, למרות שהרגע הכרתם אותי, בגלל המצב הפסיכולוגי שאתם נמצאים בו והסמכותיות שאני מציג, יש סיכוי ממש טוב שתסמכו עליי ואף תודו לי. אתם תסעו לכם במונית ואני אסתכל עליכם מתרחקים בחיוך ונפנוף הדדי לשלום, אחלוץ נעליים, אתרווח לי על הספה הגדולה שלכם בסלון עם סרט טוב וכוס יין, וכשאצא בסוף הלילה מביתכם, אאסוף איתי כל התכשיטים והכסף שהשארתם בבית.

באותו אופן בדיוק בעלי הכוח והשררה השתמשו ומשתמשים בפחד ככלי לשליטה באוכלוסייה משחר ההיסטוריה. החוקר והארכיאולוג הנרי פרנקפורט מתאר בספרו “הרפתקאות הרוח של האדם הקדמון” כיצד הפרעונים הקדומים השתמשו בפסיכוזת פחד על מנת ליצור אחדות דעים. וכך הוא כותב: “התפשטות האימפריה המצרית אל מחוץ לגבולות מצרים ועמוק לתוך שטח אסיה היתה אמורה להרגיע את החשש מאיום קיומי על ידי צבא זר, שכן הסיכון נדחק רחוק מהגבול. עם זאת, זה היה עידן ללא נחת, והיו איומים רחוקים יותר שיכלו לשמש כדי להשאיר את החברה מלוכדת… פסיכוזת הפחד, מהרגע שנוצרה, נותרה בעינה. היו במצרים כוחות שהשאירו את הפחד חי על-מנת לשמור על המטרה המאוחדת של מצרים.”

כך גם משטרי הדיכוי המודרניים פועלים כשהם רוצים להדק את שליטתם על האוכלוסייה. הם מעוררים פחד באוכלוסיה מפני משהו, זה יכול להיות כל דבר, ואחר כך מציגים את עצמם באופן שמשתמע ממנו שרק להם יש את הכלים להגן על האוכלוסייה מפני האיום המפחיד והנורא שהם המציאו. או במילותיו של העיתונאי ה.ל מנקן שנכתבו לפני 100 שנים ורלוונטיות בדיוק באותה מידה גם היום: “כל מטרת הפרקטיקה הפוליטית היא להשאיר את הציבור מפוחד (וכך מוכן להיות מובל למקום מפלט, אל הביטחון) באמצעות סדרה בלתי נגמרת של איומים, שרובם ככולם דמיוניים”. גם ג’ון אדאמס, אחד האבות המייסדים של ארצות הברית, הדהד את אותו מסר כשאמר: “פחד הוא הבסיס לרוב הממשלות”.

אחת הדוגמאות המוכרות בעולם לשימוש בפחד ככלי לשליטה באוכלוסיה היא שריפת הרייכסטאג בשנת 1933 על ידי קציני אס-אס תוך הטלת האשמה על הקומוניסטים – מה שאפשר להיטלר יום למחרת להשהות זכויות יסוד, לאפשר מעצר ללא משפט, לעצור 4000 חברים מהמפלגה הקומוניסטית, והלכה למעשה להשתלט על גרמניה ו… אתם יודעים איך זה נגמר. הדבר נודע לעולם במהלך משפטי נירנברג, כשהגנרל הנאצי פראנץ האדלר העיד איך בזמן ששהה בארוחת צהריים ביום הולדתו של הפיהרר הוא שמע במו אוזניו את הרמן גרינג, אחד מבכירי המפלגה הנאצית, אומר: “היחיד שיודע את האמת על הרייכסטאג הוא אני, כי אני הצתתי את האש”.

הרמן גרינג גם היה מי שאמר: “כמובן, אנשים לא רוצים מלחמה… זה תמיד עניין פשוט לגרור את האנשים אחריך, בין אם זאת דמוקרטיה או דיקטטורה פשיסטית, פרלמנט או דיקטטורה קומוניסטית… כל מה שאתה צריך להגיד להם זה שהם מותקפים, ולהאשים את הפציפיסטים בחוסר פטריוטיות ובחשיפת המדינה לסכנה. זה עובד אותו דבר בכל מדינה.” נשמע מוכר?

מהצד המזרחי של המתרס האירופי השתמש ג’וזף סטאלין בטקטיקות דומות של פחד ושליטה. בשנת 1940 פקד המנהיג הסובייטי על המשטרה החשאית שלו להוציא להורג 22,000 אזרחים וקציני צבא פולנים, ואחר-כך מיהר להטיל את האשמה על המשטר הנאצי, ככל הנראה על-מנת לזכות באהדה של העם הפולני. סטאלין, בדיוק כמו גרנינג, לא טרח אפילו להסתיר את זה. לפי סטאלין, “הדרך הקלה ביותר לשלוט באוכלוסיה, היא לבצע מעשי טרור. הציבור יקים מחאה קולנית וידרוש חוקים נוספים, אם הביטחון האישי שלו יעמוד בפני סכנה.”

“כמובן, אנשים לא רוצים מלחמה… זה תמיד עניין פשוט לגרור את האנשים אחריך, בין אם זאת דמוקרטיה או דיקטטורה פשיסטית, פרלמנט או דיקטטורה קומוניסטית… כל מה שאתה צריך להגיד להם זה שהם מותקפים, ולהאשים את הפציפיסטים בחוסר פטריוטיות ובחשיפת המדינה לסכנה. זה עובד אותו דבר בכל מדינה.” נשמע מוכר?

הרמן גרנינג

אוקיי, אולי יהיו מי שיגידו עכשיו – בסדר, הבנו שמשטרים טוטליטריים משתמשים בפחד בשביל לשלוט באזרחים. אבל איך זה קשור אלינו? אנחנו חיים במדינה דמוקרטית וכאן, בניגוד לברית המועצות או גרמניה הנאצית לא עושים דברים כאלה. בואו נראה. לטקטיקה שבה השתמשו היטלר וסטאלין בדוגמאות שהופיעו כאן יש שם, קוראים לה: מבצע “דגל כוזב” (False flag) והיא נחלתם של משטרים מערביים “דמוקרטיים” לא פחות משהיא נחלתם של משטרים שחקוקים לנו בתודעה כמשטרי עבר נוראיים. לפי ויקיפדיה מבצע דגל כוזב הוא “מבצע חשאי שמטרתו להשיג מטרות צבאיות, פוליטיות, כלכליות או אידאולוגיות, באמצעות הסוואת הגורמים העומדים מאחוריו, והטלת האחריות לתיכנונו ולביצועו על גורם אחר. אסטרטגיה זו מאפשרת לממשל לבצע מניפולציה בדעת הציבור, ולשכנע את האזרחים ביתר קלות בנחיצותה של יציאה למלחמה”. לא מאמינים שממשלות דמוקרטיות עושות את זה? הנה מקבץ (מצומצם מאוד) של מבצעים כאלה שהתרחשו ונחשפו בתקופתנו בחסות ארצות הברית, הדמוקרטיה הנאורה בעולם:

– בשנת 2005, הסוכנות לביטחון לאומי הודתה כי שיקרה לגבי פרטי האירוע ב-“תקרית מפרץ טונקין” על ידי הצגת הנתונים כך שייראה כאילו שספינות צפון וייטנאמיות ירו על ספינה אמריקאית, וזאת על מנת ליצור הצדקה כוזבת למלחמת וייטנאם.

– על פי מסמכים מסווגים שנחשפו לציבור בשנת 1997, מחלקת ההגנה של ארצות הברית הגישה לשולחנו של הנשיא דאז ג’ון פ. קנדי תוכנית בשם “מבצע עץ-צפוני”. התוכנית כללה הצעות לפעילויות טרור כנגד מטרות אמריקאיות על אדמת ארצות הברית והטלת האשמה על ממשלת קסטרו, על-מנת להצדיק מלחמה בקובה. קנדי סירב להצעה. התוכנית כללה עוד הצעות כמו ביצוע פיגועי טרור כנגד מטרות אזרחיות אמריקאיות, בימוי של הפלת מטוס אזרחי אמריקאי והשתלת ראיות כוזבות שיצביעו על חבלה קובנית והטבעת ספינת פליטים. אין מה להגיד, בסך הכל הם היו יצירתיים בסיקסטיז. ואם זה לא מספיק דיסטופי בשבילכם, אז בדו”ח שפורסם גם נכתב: “התוצאה הרצויה מביצוע תוכנית זו תהיה העמדת ארצות הברית בעמדה לכאורה של סובלת מפעולותיה הפזיזות וחסרות האחריות של ממשלת קובה ולפתח דימוי בינלאומי של איום קובני על השלום בחצי הכדור המערבי”.

– בינואר 2002, החל נשיא ארצות הברית לשעבר ג’ורג’ בוש להכין את הקרקע התודעתית באמריקה לקראת פלישה לעיראק. “ארצות הברית של אמריקה לא תאפשר למשטרים המסוכנים בעולם לאיים עלינו בנשקים המסוכנים בעולם”, הכריז בוש באסרטיביות במהלך נאום “מצב האומה”. בוש התייחס לדוחות המודיעינים האחרונים שהצביעו על ראיות לכך ששלטונו של סדאם חוסיין מנסה לפתח נשק בלתי-קונבנציונלי. האמונה שרווחה במעגלי המודיעין של ארצות הברית שסדאם חוסיין מנסה לפתח נשק גרעיני היתה אחת ההצדקות המשמעותיות לפלישה האמריקנית לעיראק. אממה, אחרי שמונה שנות מלחמה שהיא הביאה וכ-150,000 עיראקים הרוגים, ממשלת ארה”ב הודתה שהיא מעולם לא מצאה סימנים לנשק כלשהו להשמדה המונית. ולא רק זה, גם המסמך המודיעיני שעליו התבססו גורמי המודיעין הבכירים באותן שנים היה מזויף, כל-כך מזויף עד שמומחים שבחנו אותו מאוחר יותר היו בהלם מכך שמישהו חשב בכלל שמדובר במסמך אותנטי. בתחקיר על הנושא שעשה העיתונאי העצמאי וזוכה פרס פוליצר, סימור הרש, הוא מצטט גורם מודיעיני בכיר שטוען ש“מישהו איפשר באופן מכוון למשהו שקרי להיכנס לשם. זה לא היה יכול להיכנס לתוך המערכת מבלי שהסוכנות (ה-CIA) תהיה מעורבת. לכן, זו היתה כוונה פנימית”.

גם בישראל

אבל למה ללכת רחוק עד אמריקה, גם מדינת ישראל הספיקה במהלך 75 שנות קיומה לבצע כמה וכמה מבצעי דגלים כוזבים. כך לדוגמה סוכן המוסד לשעבר ויקטור אוסטרובסקי סיפר בספרו “בדרכי תחבולה” שפורסם ב-1990 על כך שהמוסד שתל משדר רדיו במקום מושבו של קדאפי בטריפולי, באופן כזה שהוא משדר תמסורות מזויפות של קבוצות טרור על מנת להפליל את קדאפי כתומך בטרור. זמן קצר לאחר מכן נשיא ארצות הברית דאז רונלד רייגן הורה להפציץ את לוב. במקרה אחר, בשנת 1954, תא טרור ישראלי שפעל במצרים טמן פצצות בכמה מבנים, כולל במבנים של גורמים דיפלומטיים אמריקאים, והשאיר אחריו “ראיות” שמפלילות את הערבים. הפעילים נחשפו מאחר שאחת הפצצות הופעלה בטרם עת, מה שאיפשר לרשויות המצריות למצוא את המעורבים. יש הטוענים שגם אסונות היסטוריים רבים נוספים היו מבצעי דגל כוזב ששירתו מטרות עלומות. אבל אנחנו נצטמצם כאן אך ורק לאירועים שיש לגביהם קונצנזוס מלא. המבצעים שתיארתי כאן הם כולם כאמור מבצעים אמיתיים שכשלו בגלל שהתחבולה שהם ניסו לבצע נחשפה. הם מיעוט שבמיעוט. על אחרים שהצליחו, נדע, אם בכלל, בעוד 50 או 70 שנה.

טקטיקת הדגל הכוזב היא רק אחת מיני רבות שמנצלות את פרצת הפחד האנושי בשביל לשרת אינטרסים כאלה ואחרים. טקטיקות נוספות כאלה כוללות את שיטת “מהפכת צבעים” (קבוצת התנגדות שמתאחדת לפתע סביב צבע אחד, כמו המהפכה הכתומה באוקראינה או המהפכה הוורודה בגיאורגיה) ובה, על-פי מקורות זרים, עושה ארצות הברית שימוש לעיתים תכופות כדי לגרום להפלת משטרים; “אסטרטגיית המתח” – שבה נעשה שימוש על ידי ארגון נאט”ו בשיתוף עם ה-CIA באיטליה של שנות ה-70: שוב, עידוד אלימות כדי ליצור תחושה של חוסר ביטחון שמוביל את הציבור לחפש מנהיג חזק או ממשלה חזקה. ועוד. בשורה התחתונה, כל הטקטיקות האלה שימשו ומשמשות את מי שמושכים בחוטים כדי להבטיח את המשך השליטה שלהם באמצעות מניפולציות על הציבור.

ועכשיו לשאלה הגדולה:

איך נוכל לנטרל את ההשפעה של הפחד (שבעלי הכוח והשררה מטילים עלינו) על התודעה שלנו, כדי שנהיה חופשיים מן המניפולציה ונראה את המציאות כפי שהיא? תשובה אחת היא – ידע. כמו שאמר אפלטון: “בורות היא השורש של כל רוע”. כל עוד נישאר בורים לעובדה הפשוטה והמוכחת, שפעמים רבות יותר מכפי שאנחנו רוצים להאמין, אלה שטוענים שהם יגנו עלינו מפני רעה מסוימת הם אלה שעושים מניפולציות על התודעה שלנו ובפועל מייצרים את אותה רעה, בשביל הרווח והאינטרסים הפרטיים שלהם – אנחנו נמשיך לתרום לקיומה של הרעה החולה הזאת בעולם, בדרך של ציות לא מודע. אם ברצוננו למלט את עצמנו ממעגל ההפחדה הזדוני הזה, ולהפסיק להיחשף למניפולציות האלה, אנחנו חייבים להפוך את החיפוש אחר האמת לאקטיבי. כיום, רוב צריכת המידע שלנו מתבצעת מתוך ערוצים קבועים ובאופן פאסיבי. אחד השלבים החשובים בשינוי התפיסה הוא ההבנה שמוכרחים להיות ספקניים תמיד כלפי כל אמירה וכל טענה שמשמיעים אלה שנמצאים בעמדות כוח ושררה.

תשובה אחרת מצויה בחקירה עצמית כנה ואמיתית של הפחדים שמלווים אותנו היום. כל אחת וכל אחד יכולים לעצור רגע ולשאול את עצמם: האם הפחדים שלי מוצדקים? האם יש להם בסיס? האם אנחנו באמת בסכנה כלשהי – שמא זה רק פרי הדמיון שלנו, פרי הנדוס התודעה שעברתי?

דוגמה. נניח שאנחנו חווים מתח וחרדה במישור הכלכלי – המינוס מתקרב, המשכנתא לוחצת, והפחד הקיומי מתעורר. הנה, תכף איקלע למצב שבו לא אוכל לשרוד יותר. לא יהיה לי מה לאכול. אישאב אל תוך החור השחור ההוא שמחכה לי… במצב כזה כל אחת וכל אחד יכולים לשאול את עצמם: האם הפחד הזה מוצדק? האם הוא ריאלי? האם באמת אני עומד/ת להגיע בקרוב למצב שבו אין לי את האמצעים הבסיסיים כדי לקיים את עצמי? האם אני בעוד רגע בסכנת רעב? האם אין סביב אנשים שאוכל להעזר בהם? ברוב המקרים אנחנו נגלה שזה לא המצב. התהליך הזה חשוב כי ברוב המכריע של המקרים, הפחדים שלנו הם דווקא אלה שמשאירים אותנו במצב פסיבי. הפחד משתק אותנו, ואז במקום לפעול בעולם, לקחת אחריות על המצב ולחפש פתרון הולם שבאמת ישפר את מצבנו, אנחנו פשוט לא עושים כלום. חקירה עצמית כזו יכולה גם להוביל אותנו לעתים לתובנות עמוקות יותר על מהות הפחד. מהו הפחד הראשוני שלנו? האם זה, כמו שטוענים חוקרים רבים, הפחד ממוות? ולמה בכלל אנחנו מפחדים כל כך למות? האם הפחד הזה עוזר לנו לחיות? האם ניתן בכלל לחיות ללא המשא הכבד הזה של הפחד? תארו לכם איזו הקלה טמונה באופציה של שחרור מהינדוס תודעת הפחד. תארו לכם כמה נפלא יהיה לגלות שאפשר סתם כך להתנהל בחיים מתוך שמחה וידיעה שהכל תמיד בסדר.