“בשבילם לא הייתי שום דבר, רק מספר סידורי”

רשימת הבעיות הבריאותיות שמהן סובלת בּרִיאֶן דרֶסֶן (42), נשואה ואם לשני ילדים מיוטה שבדרום-מערב ארה”ב, נראית כמו תרגיל עיוני מאתגר בבית ספר לרפואה. כאילו תוכנת מחשב סרקה את עלון חיסוני הקורונה, ליקטה ממנו מבחר אקראי וארוך של תופעות לוואי ומיזגה את כולן באופן שרירותי בתוך אדם אחד אומלל תיאורטי לחלוטין: פרסתזיה (נמלול), ראייה מטושטשת וכפולה, רגישות קיצונית למגע ולקול, רגישות קיצונית בשיניים, טינטון (זמזום באוזניים), ערפול מוחי, אובדן זיכרון, חולשה ואי-תפקוד בגפיים התחתונות, אובדן שליטה על שלפוחית השתן, תנודות בלחץ הדם, דפיקות לב מואצות ועוד.

אלא שלא כמו אותו פציינט מדומיין, דרסן היא אדם אמיתי לגמרי – וכך גם תופעות הלוואי הרבות שעדיין רודפות אותה, מאז שנטלה חלק בניסוי של אסטרהזניקה בנובמבר 2020. “אני עדיין חווה את הסיוט הנורא הזה”, היא אומרת, וזה מתבטא בין היתר בדקירות נוראיות “מכף רגל ועד ראש, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע”.

חברת התרופות הבריטית-שבדית אסטרהזניקה הודיעה בתחילת החודש על הורדת החיסון שפיתחה נגד קורונה מהמדפים, בשל “שיקולים מסחריים וחיסונים חדשים ויעילים יותר”. עם זאת, העיתוי שלה מעורר תהיות; הוא מגיע חודשים ספורים לאחר שהחברה הודתה, כי מתחסנים עלולים לחוות “תופעת לוואי נדירה”, הגורמת לקרישי דם ולספירת טסיות דם נמוכה.

החיסון של אסטרהזניקה פותח באוניברסיטת אוקספורד הבריטית בתמיכת כספי התרומות של קרן ביל ומלינדה גייטס. לפי תחקירים שפורסמו בתקשורת, ביל גייטס עצמו אף מילא תפקיד חשוב בהחלטה השנויה במחלוקת של האוניברסיטה הציבורית, להעניק לתאגיד זכות קניין בלעדית על המוצר. החיסון אומנם לא התקבל בסופו של דבר על ידי ה-FDA ולא שווק באופן המוני בארה”ב, אולם הוא אושר לשימוש במדינות אירופה, כמו גם בקנדה ובאוסטרליה, ומכירותיו ברחבי העולם הסתכמו בכשישה מיליארד דולר. החיסון נבדק בחודשים האחרונים לאחר שהחברה נתבעה על ידי עשרות אנשים, שלטענתם נפגעו בעקבות השימוש בו. טענות על נזקי החיסון נשמעו כבר לפני יותר משלוש שנים, ומדינות רבות החליטו לעצור את שיווקו. עם זאת, סוכנות התרופות האירופית (EMA) וארגון הבריאות העולמי (WHO) הבהירו אז, כי מבחינתם הוא בטוח לגמרי ויש להמשיך את השימוש בו.

“הם פוצצו אותי בסמים”

גם דרסן, שהיתה לדבריה במשך כל חייה “סמל של בריאות טובה”, הגישה באמצע החודש תביעה נגד אסטרהזניקה. היא עבדה כגננת, אהבה לצאת לטיולים רגליים בחיק הטבע ועסקה באופן קבוע בפעילויות ספורטיביות, כגון סקי וטיפוס הרים. “רציתי למצות את החיים במלואם”, היא מספרת בראיון לפודקאסט הפופולרי של ג’ימי דור, “וככה גם חינכתי את ילדיי”. כמו כן, דרסן מעידה על עצמה שתמיד “האמינה במדע”, וכאשר בסתיו 2020 נשמעה הקריאה להתנדב לניסוי של התאגיד, היא לא היססה. “רציתי להתגייס למען טובת הארץ שלנו”, היא אומרת, “להיות חלק מהפתרון”.

כמו רבים אחרים שנטלו חלק במחקרי החיסונים בעת ההיא, דרסן בטחה לחלוטין בחברה ובמדעניה. לא רק שלא עלה בדעתה שהיא עלולה להיפגע, היא אף סמכה על כך שבמקרה “נדיר” של נזק בריאותי, אסטרהזניקה תיקח אחריות ותישא בהוצאות הכספיות שיחולו בגינו. למעשה, ההתחייבות הזו צוינה במפורש בחוזה שעליו חתמה, ובלעדיו, כך היא טוענת, היא כנראה לא היתה מסכימה להשתתף בפרויקט. “אולם ברגע שנפגעתי”, מוסיפה דרסן , “חברת הפארמה נעלמה כלא היתה”. עד היום, היא מציינת בחיוך מריר, לאחר שנים של ייסורים מתמשכים, אף נציג של אסטרהזניקה אפילו לא טרח לשוחח עימה.

הפגיעה שחוותה דרסן היתה ברורה למדי. היא חשה ברע מיד לאחר הזריקה הראשונה והיחידה שקיבלה, וימים בודדים לאחר מכן מצאה את עצמה מאושפזת במצב קשה בבית החולים. רגליה היו “רכות כמו איטריות”, היא מספרת, וכאבי הדקירות (“כמו שוק חשמלי”) ייסרו את גופה ללא הרף. נוסף על כך, היא הקיאה כל מזון שבא אל קרבה ולא היתה מסוגלת לשלוט בצרכיה. הרופאים, שכלל לא לקחו בחשבון אפשרות של תופעת לוואי מהחיסון, סברו שהיא סובלת ממיגרנה שקטה כתוצאה משיבוש בלתי ברור בתפקוד הנוירולוגי. “הם פוצצו אותי בסמים”, מתארת דרסן את חוויית האשפוז, “אבל זה לא עזר, כמובן”.

לאחר כמה ימים, כאשר מצבה רק הלך והחמיר, נכנס רופא מומחה לחדרה, התיישב לצד מיטתה ובישר לה על האבחון המעודכן שלו. “אנחנו חיים בתקופה קשה”, הוא אמר בפנים חמורות סבר, “את עומדת תחת לחצים כבדים. אנחנו חושבים שהיתה לך התמוטטות עצבים”.

מטבע הדברים, דברי המומחה היכו אותה בהלם, אולם בשל מצבה הפיזי הקשה היא לא היתה מסוגלת להגיב. בן זוגה, שהיה לצידה כל העת, היה חייב “לרסן את עצמו בכוח כדי לא לזנק מכיסאו מרוב זעם”. לשמע האבחנה המופרכת, היא מודה, “היה ברור לנו שאנחנו לבדנו ושלא נקבל שום סיוע מהרופאים”. דרסן שוחררה לביתה, ובמשך שבועות ארוכים היתה מרותקת למיטתה בבידוד כמעט מוחלט – מנותקת משני ילדיה שהיו אז בני שש ושמונה שנים. “המחלה שלי פגעה בהם יותר מכל”, היא אומרת. “הם כבר לא זוכרים איך הייתי לפני כן, וזה ממש מדכא אותי. זה באמת העונש החמור ביותר”.

בעת שדרסן ניסתה להתאושש באמצעות טיפולי פיזיותרפיה אינטנסיביים החל בן זוגה, מדען בעיסוקו, לפנות לעמיתים בארה”ב ובכל רחבי העולם, כדי להבין מה אירע לאשתו. להפתעתו, בינואר 2021, בטרם מרבית האוכלוסייה האמריקאית הספיקה לקבל את התכשיר, הוא זכה לקבל תשובה מה-NIH (המכון לרפואה לאומית) שהזמין אותו להשתתף במחקר ראשוני על נזקי החיסונים. זמן קצר לאחר מכן בריאן הוטסה למכון הרפואי במרילנד, אושפזה עם נפגעים מכל היצרניות ועברה שורה ארוכה של בדיקות מהשורה הראשונה.

החוק האמריקאי, שעקרונותיו אומצו במשך השנים על ידי רוב מדינות העולם, מעניק חסינות כמעט מוחלטת ליצרניות החיסונים מפני תביעות משפטיות, ואף פוטר אותן מהצורך למסור עדות בבית המשפט ולחשוף מסמכים. פיצוי נפגעי חיסונים מתאפשר אך ורק באמצעות הליך מסורבל שחברות הפארמה אינן שותפות בו, והכסף מגיע מהקופה הציבורית. דרסן אף גילתה שהחסינות הגורפת חלה לא רק על התאגידים המסחריים, אלא גם על הצוות המטפל, המוסדות הרפואיים ואפילו על פרנסי הציבור הקובעים את מדיניות החיסונים

שלא כמו עמיתיהם ביוטה, רופאי ה-NIH לא ניסו להתכחש למציאות וקבעו מיד שדרסן סובלת מפגיעה במערכת העצבים (נוירופתיה) כתוצאה מהחיסון של אסטרהזניקה. הם אף רשמו למענה טיפול ייחודי ויקר במיוחד הנקרא IVIG (נוגדן תוך-ורידי), שבמהלכו מוזרקת למערכת הדם תמצית נוגדנים עשירה, המופקת מאלפי תורמים שונים. הטיפול החדש, היא מעידה, הצליח לאושש אותה במידת מה, אולם כדי לתפקד באופן סביר היה עליה לקבל עירוי IVIG מדי שבועיים למשך שארית חייה, ולשאת בעלות שנתית של כ-190 אלף דולר – הסכום שנותר לאחר הכיסוי החלקי של הביטוח הרפואי – “וזו רק אחת התרופות הרבות שאני חייבת לקחת”, מוסיפה דרסן. כדי לעמוד בדרישות הכספיות נאלצו היא ובן זוגה למשכן את ביתם.

אחרי האבחון המפורש של ה-NIH, מספרת דרסן, הרופאים שלה החלו פתאום להתייחס אליה ברצינות, אבל היא החליטה לוותר על שירותיהם ולמצוא “רופא בעל מחשבה עצמאית שיהיה מוכן לשתף איתי פעולה כדי להביא לי מעט הקלה”. לאחר חיפושים אינטנסיביים היא הצליחה למצוא אחד כזה, אולם היא שומרת בסוד את זהותו כדי לחסוך ממנו את המשפט הזועם של קהילתו המקצועית, שעדיין נאמנה לעמדה הרשמית לפיה תופעות לוואי קשות הן “נדירות ביותר”.

על אף הטיפולים האיכותיים שהיא מקבלת, דרסן יודעת שבריאותה לעולם לא תשוב לקדמותה. היא נאלצה לחוות על בשרה לא רק את הנזק הנורא של החומר שהיה אמור לשמור עליה, אלא גם את אטימותה של מערכת הבריאות. “אם נפגעתם מחיסון קורונה”, היא אומרת בצער, “אתם לגמרי לבדכם. הרשויות לא יעזרו לכם”.

תביעה ראשונה מסוגה בארה”ב

החוק האמריקאי, שעקרונותיו אומצו במשך השנים על ידי רוב מדינות העולם, מעניק חסינות כמעט מוחלטת ליצרניות החיסונים מפני תביעות משפטיות, ואף פוטר אותן מהצורך למסור עדות בבית המשפט ולחשוף מסמכים. פיצוי נפגעי חיסונים מתאפשר אך ורק באמצעות הליך מסורבל שחברות הפארמה אינן שותפות בו, והכסף מגיע מהקופה הציבורית. דרסן אף גילתה שהחסינות הגורפת חלה לא רק על התאגידים המסחריים, אלא גם על הצוות המטפל, המוסדות הרפואיים ואפילו על פרנסי הציבור הקובעים את מדיניות החיסונים. אשר על כן היא הבינה מלכתחילה שהסיכוי לקבל סעד משפטי משמעותי, שבמסגרתו אסטרהזניקה תיקח אחריות פומבית על הנזק הכבד שנגרם לה, מזערי ביותר.

אולם לשמחתה, עורך הדין של דרסן הצליח למצוא את הפרצה המיוחלת בחוק והחודש, שלוש וחצי שנים לאחר קבלת הזריקה ששינתה את חייה מן הקצה אל הקצה, היא כאמור הגישה תביעה תקדימית נגד התאגיד הענק לבית המשפט ביוטה – “תביעה ראשונה מסוגה בארה”ב לתשלום פיצויים בשל הפרת חוזה ובגין נזקים שנגרמו כתוצאה מן ההתקשרות בחוזה”. כמו כן, היצרנית נדרשת לפצות אותה על עוגמת נפש ואובדן הכנסה, ולשאת בהוצאות רפואיות ומשפטיות. באופן רשמי, אסטרהזניקה סירבה להתייחס ישירות לתביעה, אם כי היא דאגה לפרסם הודעה בדבר “החשיבות העליונה של בטיחות הלקוחות” ורקורד הבטיחות האיכותי של מוצריה.

דרסן מקווה בכך לעקוף את ההגנות ההרמטיות מפני אחריות פלילית ונזיקית שהחוק האמריקאי מעניק ליצרניות החיסונים. התכלית שלה אינה רק לקבל סעד רפואי וכלכלי שהיא נזקקת לו נואשות, אלא גם לפרוץ נתיב לטיפול ולפיצוי עבור אין-ספור קורבנות. היא שואבת עידוד כלשהו מן ההתפתחות המשפטית בבריטניה ומהחשיפה שתביעתה קיבלה בתקשורת, שלאחרונה החלה להפנות תשומת לב לנפגעי החיסונים – אם כי עדיין בצל האקסיומה, כי מדובר “במקרים מעטים ומצערים” בשוליה של הצלחה מסחררת. היא גם מודעת היטב לקשיים הצפויים לה במאבקה נגד תאגיד כוחני בעל אוצרות כסף בלתי נגמרים וגדודים של עורכי דין יקרים. “גם אם אנצח”, היא מודה, “לא בטוח שאהיה עדיין בחיים כדי לראות את זה”.

על אף כל זאת, ולמרות הנכות שנכפתה עליה והכאבים הכרוניים המייסרים אותה, דרסן לא אמרה נואש. בתוך שגרת הטיפולים והמאבקים המשפטיים היא מצאה זמן ואנרגיה לייסד ארגון בשם React19, שנועד “למלא את התפקיד שהמדינה היתה אמורה לעשות” ולהעניק “תמיכה מבוססת מדע לסובלים מפגיעות ארוכות טווח מחיסוני הקורונה”. נכון להיום, לדבריה, הארגון עובד עם כ-36 אלף נפגעים מרחבי ארה”ב – רובם מחוסני פייזר ומודרנה – כדי למצוא עבורם טיפולים יעילים ולגייס תמיכה פיננסית לכיסוי ההוצאות העצומות. React19 הצליח להקים מאגר ארצי של רופאים ומטפלים אנונימיים – “רשת מחתרתית”, כלשונה של דרסן – שאיתם הוא מקשר את האנשים הפונים אליו, בהתאם לצרכים הרפואיים של כל אחד ואחת מהם.

“עבור אסטרהזניקה”, כתבה דרסן בכתב התביעה, “הייתי לא יותר ממספר סידורי. לא הייתי אשה עם שני ילדים הזקוקים נואשות לאמם, או גננת האחראית על עשרות ילדים קטנים. לא הייתי רעייתו של גבר, שרק ביקש שאהבת חייו תהיה בריאה. בשבילם לא הייתי שום דבר”.