לפני 15 שנים גרתי בצרפת למשך תקופה, והחיים היו יקרים. מאוד. אני זוכר שכל קנייה בסופר הייתה יקרה באופן משמעותי מאשר בישראל, והרגשנו שאנחנו משלמים על כל דבר נורא ביוקר. והנה השנים חלפו והמצב התהפך. תל אביב היא העיר היקרה ביותר בעולם, ובאירופה קניה בסופר זולה משמעותית מאשר בישראל.
הצמיחה בישראל ב-15 השנה האחרונות עומדת על כ-2.5% בשנה. ב-2021 חצינו את התוצר הלאומי הגולמי של 500 מיליארד דולר. על פי מדדים חיצוניים בינלאומיים, ישראל היא מדינה משגשגת בצמיחה. כולנו בוודאי מסכימים שללא תלות בשיטה הכלכלית הנהוגה, אזרחים של מדינה מצליחה אמורים באופן עקרוני ליהנות משגשוג ומרווחה כלכלית. אבל נראה שלא כך הדבר – משנה לשנה המחירים רק עולים ועולים, אנחנו עובדים יותר קשה ומתרחקים יותר ויותר מרכישת דירה. השירותים שאנו מקבלים מהמדינה נהיים גרועים ויקרים יותר, ועל הקניות בסופר, רכישת רכב, מחיר הדלק, החשמל והמים אין מה לדבר. יקר פה. קשה לחיות פה.
אז למה כל כך יקר פה?
נתחיל מהבסיס. איך יודעים מה הערך של הכסף שלנו? השקל הישראלי מוצמד לדולר, וכך גם כל שאר מטבעות העולם. מדובר בהסכם ישן נושן שנחתם לאחר מלחמת העולם השניה בעיירה ברייטון-וודס. באותה תקופה הדולר הוצמד לזהב, שמימים ימימה שימש כמטבע מסחר, יש ממנו כמות סופית והערך שלו נקבע בשוק החופשי. בשנות ה-70, במהלך שנקרא הניקסון-שוק, ביטל הנשיא ניקסון את ההצמדה לזהב, עקב החובות הגבוהים של ארצות הברית לאחר מלחמת ויאטנם. בכך הוא הפך את הדולר למטבע פיאט, כלומר נייר שלא מוצמד לכלום. ערך הדולר פשוט מבוסס על האמון במטבע ובכלכלה האמריקאית – אין לו שום ערך פנימי וניתן להדפיס ממנו כאוות נפשו של בנק הפדרל ריזרב האמריקני. וכך ארצות הברית יכולה היתה להחזיר את חובותיה, פשוט להדפיס כסף.
המשקיעים ממנפים את עצמם, לוקחים הלוואות נוספות, ובחלוף תקופה המחירים נעשים גבוהים, החובות תפחו, ויש צורך להחזירם. בשלב זה נוצר עוד משבר, הבנק המרכזי מתחיל להעלות את הריבית, ההשקעות צונחות, הלוואות מוחזרות, כסף יוצא מהמחזור, והשוק נכנס למיתון. וחוזר חלילה
אבל להדפסת כסף יש מחיר. הדרך שבה שטרות מודפסים היא כנגד איגרות חוב, IOU. כשארצות הברית מדפיסה דולרים היא מנפיקה איגרות חוב לבנק הפדרלי. בבוא היום היא יכולה להחזיר את החוב ובכך להקטין את כמות הדולרים בשוק. באותו אופן ועל אותו פרינציפ עובד גם השקל הישראלי. הבעיה בשיטה ועיקר הביקורת עליה היא שכמו כל חוב, המדינה נדרשת גם להחזיר ריבית על החוב. כלומר כל הדפסה של שקל כוללת חוב עם ריבית שיש להחזיר. השקל הודפס אך הריבית לא הודפסה מעולם…! מכאן שלעולם לא ניתן יהיה להחזיר את כל החוב. בבוא היום ייגמרו השקלים ונצטרך להחזיר את הריבית, ומה נעשה אז? במקרה כזה ניאלץ להדפיס עוד שקלים, ולייצר חוב נוסף וחוזר חלילה. זוהי פירמידה אינסופית ומהדפסה להדפסה, מדור לדור, החוב רק גדל והולך.
אז הבנו שגם לשקל כשהוא עומד בפני עצמו בעצם אין שום ערך. המטבע סחיר והערך שלו נקבע מול הדולר בשוק החופשי – מכיוון שלדולר אין ערך אמיתי, כך גם לשקל. לממשלה ולבנק המרכזי בישראל יש שליטה מסוימת על הערך של המטבע המקומי – שכן, כאמור, מדובר במטבע שניתן להדפיס ממנו כאוות נפשו של הבנק המרכזי הישראלי. זה אומר שהמדינה יכולה להציף את השוק בשקלים או לחילופין להעלות את הריבית ובכך לרוקן את השוק משקלים. כשהמדינה מדפיסה הרבה מהמטבע, הערך שלו יורד גם בכוח הקניה (אינפלציה) וגם לעומת הדולר. לעומת זאת, כשהמדינה מוציאה כסף מהמחזור, ערך המטבע (השקל) עולה וכך גם כוח הקניה שלנו.
מתי הממשלה מחליטה שהיא צריכה לפעול ולהשפיע על כמות הכסף? כשמתרגש עלינו משבר או מיתון. אז הממשלה מדפיסה כמות גדולה של כסף כדי לחלץ ולהניע את המשק, באמצעות הלוואות הניתנות לציבור – לרוב בריביות נמוכות. הציבור משתמש בכסף שהתווסף ומגדיל את הצריכה והביקושים, אבל אז… המחירים עולים. העשירים, קרי, בעלי המניות של החברות, מתעשרים כתוצאה מהגדלת הצריכה וממהרים להשקיע את הכסף שנצבר אצלם באפיקים שונים: בורסה, נדל"ן וכדומה ואז גם המחירים של כל אלה עולים. המשקיעים ממנפים את עצמם, לוקחים הלוואות נוספות, ובחלוף תקופה המחירים נעשים גבוהים, החובות תפחו, ויש צורך להחזירם. בשלב זה נוצר עוד משבר, הבנק המרכזי מתחיל להעלות את הריבית, ההשקעות צונחות, הלוואות מוחזרות, כסף יוצא מהמחזור, והשוק נכנס למיתון. וחוזר חלילה.
ב-2008 הכלכלה העולמית עברה טלטלה בעקבות משבר הסאב-פריים. בנקים קרסו, מדינות שלמות פשטו את הרגל, הבורסה צנחה, אנשים איבדו את בתיהם. כדי לצאת מהמשבר ממשלת ארצות הברית, כפי שתיארתי כאן לעיל, התערבה. היא הדפיסה טריליונים של דולרים כדי לחלץ את הבנקים מהבוץ. הכסף הציף את השוק, הבורסות חזרו לעלות וכך גם מחירי הנדל"ן.
ב-2009 עלה לשלטון בישראל ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. האסטרטגיה של נתניהו ושל נגידי בנק ישראל דאז סטנלי פישר, ולאחריו קרנית פלוג, היתה להחזיק את השקל חלש, למשל על ידי רכישה של רזרבות דולר. שקל חלש משמעו שתמורת דולר אחד ניתן לקבל מספר קטן יותר של שקלים. כך עודדה ישראל את הייצוא של ענף ההיי טק וענפים נוספים. בשיטה זו, השירותים שנמכרים לחו"ל הם במחיר זול ותחרותי מכאלה המסופקים על ידי מדינות אחרות, באופן שמגדיל את המכירות ואת הייצוא. המדינה מכניסה דולרים, היא אינה נדרשת לקנות דולרים בשוק ולקחת עוד חוב כדי להחזיק את השקל חלש. כוחות השוק השפיעו מספר פעמים בעשור האחרון, ובכל פעם שהדולר ניסה לעלות, רכשה המדינה עוד דולרים כדי להחזיק בכוח את השקל חלש.
ב-2020 הגיעה בנוסף על כל אלה, הקורונה. נתניהו החליט לסגור את המדינה, את כל העסקים ואת כל הכלכלה. בכך פגע משמעותית בתוצר הישראלי. הושארו פתוחים רק עסקים גדולים ורשתות גדולות, כל העסקים הקטנים קרסו, עובדים הוצאו לחל"ת ובעלי ההון שתו את מעמד הביניים בקשית. בכל העולם היתה זו העברת ההון הגבוהה ביותר בהיסטוריה: כ-36 טריליון דולר עברו ממעמד הביניים העולמי לשכבת המיליארדרים
אבל שקל חלש פוגע מאוד בייבוא. על כל מוצר שמיובא לישראל, ישראל צריכה לשלם במטבע זר, ומכיוון ששער השקל נמוך נדרשים יותר שקלים לכל רכישה, מה שמסביר את העובדה שכל המוצרים בישראל נהיו יקרים יותר. למדינת ישראל אין משאבים משל עצמה – אין לה מחצבים או מתכות. אין לה תעשיה יצרנית של מוצרים ואין לה חקלאות שמסוגלת לייצר את מלאי המזון שלה. לפיכך אנחנו תלויים תמיד בייבוא. כל המוצרים שאנו קונים בסופר מושפעים מהמחיר של חומרי הגלם או המוצרים המיובאים, וכך המחירים עולים ועולים.
אז מצד אחד נתניהו ופישר חיזקו מאד את מעמד הביניים המבוסס העובד בהיי טק או בדומה לזה. מצד שני הם החלישו מאוד את המעמד הנמוך הנאנק בגין המחירים ההולכים ומתייקרים בסופר.
נתניהו הוא מי שהוביל את ישראל משורשיה הסוציאליסטים לכלכלה קפיטליסטית מערבית. לצורך כך שונו מהיסוד מנגנוני המיסוי והרגולציה של עסקים, ובוצעה הפרטה מאסיבית של חברות ממשלתיות לידיים פרטיות. חברות ישראליות מובילות נרכשו על ידי תאגידים זרים, כמו תנובה לדוגמה, וכסף זר רב נכנס לישראל והעשיר, שוב, את בעלי ההון ואת קופת המדינה.
היחידים שאף פעם לא נהנו ולא הרוויחו מכל התהליכים האדירים האלה היו ונשארו האזרחים הפשוטים. אנחנו. צעד אחר צעד, עסקים קטנים החלו לקרוס עקב הבירוקרטיה המתגברת והמיסוי האגרסיבי. השוק שינה את פניו. הוא נהיה שוק של שחקנים גדולים ותאגידי ענק, רשתות צצו בכל מקום, ובעלי הון החלו לקבל יותר ויותר ריכוזיות במשק. ריכוזיות במשק מייצרת מונופולים, והמונופולים הללו שולטים ברמות המחירים הגבוהות בשוק. להם זה לא מפריע. החקלאים נפגעו גם הם בצורה קשה על ידי הרגולציה, ומדינת ישראל הפכה לפחות יצרנית של מזון וליותר תלויה בייבוא, שנהיה יקר משנה לשנה עקב השקל החלש.
איזה אבסורד. במקום שהעושר הרב יחלחל לכל שכבות האוכלוסייה, הנהנים העיקרים היו, הינם ויהיו מעמד הביניים ובעלי ההון. נתניהו הסתובב כגיבור בעולם, מדינת ישראל החזקה שרדה את המשבר, היא מובילה בייצוא סייבר והייטק ותעשיות בטחוניות, ומעמדה הכלכלי רם ויציב.
ואז מדינת ישראל גילתה גז טבעי. לראשונה לישראל היה משאב אנרגיה משלה, ונתניהו השתמש בתגלית כדי לחזק את מעמדה של ישראל ולהפוך אותה לשחקן אסטרטגי המייצא למדינות אירופה, ובסופו של דבר גם הביא להסכמי אברהם מול הנסיכויות והאמירויות. אלה הם הישגים חשובים ומרשימים על פי כל קנה מידה. אבל הגז שנמצא שייך, כידוע, לחברת נובל אנרג'י, שמוכרת אותו לצרכן הישראלי במחירים מהגבוהים בעולם המערבי. וכך, שוב העושר לא חילחל מטה והישראלים נאנקו וממשיכים להיאנק תחת יוקר המחיה.
בשנת 2008 בתקופת אי הוודאות הכלכלית עזבו המשקיעים את הבורסה והחלו להשקיע בנדל"ן. במקביל הנדל"ן עבר להיות מוצמד לשקל, לאחר שהיסטורית הוא היה מוצמד לדולר. הריבית הנמוכה וגל ההשקעות הקפיץ את מחירי הנדל"ן בארץ לשיאים חדשים מדי שנה. לכך התווספה בעיית היצע חמורה והיעדר בניה מספקת, ובמקביל גידול טבעי של האוכלוסייה, דבר שמגדיל את הביקושים. וכך גם שוק הדיור נהיה יקר עד מאוד. מחאת הקוטג' של 2011 שהתפתחה למחאת האוהלים על יוקר המחיה לא השיגה את מבוקשה. המדיניות לא השתנתה, השוק נהיה ריכוזי יותר ויותר וכוח הקניה של הישראלי ירד וירד. ישראל נהייתה גן עדן לבעלי הון, משקיעים זרים ולהייטקיסטים, וסיוט לאנשי המעמד הנמוך.
על כל מוצר שמיובא לישראל, ישראל צריכה לשלם במטבע זר, ומכיוון ששער השקל נמוך נדרשים יותר שקלים לכל רכישה, מה שמסביר את העובדה שכל המוצרים בישראל נהיו יקרים יותר. למדינת ישראל אין משאבים משל עצמה – אין לה מחצבים או מתכות. אין לה תעשיה יצרנית של מוצרים ואין לה חקלאות שמסוגלת לייצר את מלאי המזון שלה. לפיכך אנחנו תלויים תמיד בייבוא. כל המוצרים שאנו קונים בסופר מושפעים מהמחיר של חומרי הגלם או המוצרים המיובאים, וכך המחירים עולים ועולים
ב-2020 הגיעה בנוסף על כל אלה, הקורונה. נתניהו החליט לסגור את המדינה, את כל העסקים ואת כל הכלכלה. בכך פגע משמעותית בתוצר הישראלי. הושארו פתוחים רק עסקים גדולים ורשתות גדולות, כל העסקים הקטנים קרסו, עובדים הוצאו לחל"ת ובעלי ההון שתו את מעמד הביניים בקשית. בכל העולם היתה זו העברת ההון הגבוהה ביותר בהיסטוריה – כ-36 טריליון דולר עברו ממעמד הביניים העולמי לשכבת המיליארדרים.
במקביל ובדיעבד, הדפיסו ממשלת ביבי-גנץ וממשלת בנט-לפיד כ-300 מיליארד שקל, כדי לשאת בעלויות. נתניהו השתמש בכסף הזה כדי להעניק מענקים לבעלי העסקים הסגורים ולאזרחים. זוכרים את המענק של 750₪ שהוענק לכל אזרח? הכסף הזה גם הוא בוזבז על צריכה ברשתות הגדולות והועבר לידי שופרסל, פוקס, וחבריהם. יתר הכסף הלך לבדיקות, חיסונים, בתי חולים, קופות חולים וערוצי תקשורת. בעלי ההון זכו, שוב כתמיד, למרבית הכסף.
המדיניות של שר האוצר ליברמן וראש הממשלה בנט היתה גרועה אפילו יותר. כאשר דובר על סגר רביעי, ליברמן הצהיר שהוא לא מתכוון לשלם עבור הוצאה לחל"ת ולא לתת מענקים לעסקים שנסגרים. בסופו של דבר הסגר נפתח במתווה של תו ירוק. עובדים רבים שוחררו משוק העבודה, ועסקים רבים נאלצו להיפתח בעודם ריקים מקונים. החובות של הציבור תפחו, בעוד קופת המדינה לא נפגעה. שר הבינוי והשיכון זאב אלקין הודיע עם כניסתו לתפקיד שהציבור צריך לצפות לעלייה של כ-10-15% במחירי הדיור, מה שבאמת קרה בפועל. בהינתן הדפסת כסף גבוהה וריבית נמוכה, המשקיעים נהרו לנדל"ן והעלו את המחירים.
כשמדפיסים כמות גדולה של כסף ומקטינים את התוצר, זה תמיד מביא לאותה לתוצאה: ירידה בשווי הכסף ובכוח הקניה שלנו. על פחות מוצרים שייצרנו יש יותר כסף בשוק. ולכן בהכרח כוחות השוק יגרמו למחירים לעלות.
אין ארוחות חינם. ברגע שהשוק חזר לפעול כרגיל הוא פגש ירידה בתוצר (עקב חוסר נכונות של הציבור לחזור לעבוד כרגיל) ועלייה בביקוש. כדי להתמודד עם האינפלציה, בנק ישראל מעלה את הריבית. זה צעד שיגרום למשפחות רבות שנטלו חובות גדולים במהלך משבר הקורונה, לא לעמוד בהחזרי המשכנתא שלהן.
זהו מעגל זדוני סגור אינסופי והוא ממשיך להתקיים באין מפריע: אנחנו סובלים מיוקר מחיה עקב החזקת שקל חלש וריבית נמוכה במשך שנים, מה שהועיל לייצוא ופגע בייבוא. לא פותחה בישראל תעשיית מוצרים או תעשיה חקלאית יצרנית, והוערמו בירוקרטיה ומיסוי בלתי אפשריים על עסקים קטנים. בעלי ההון והרשתות הגדולות חגגו. ואז במשבר הקורונה הודפסה כמות אדירה של כסף, והמשק הושבת, מה שגרם לירידה מאסיבית בכוח הקניה שלנו ולחגיגה של בעלי ההון.
אז מה עושים? נדרשת חשיבה מעמיקה של הנוגעים בדבר כיצד להפוך את המשק לפחות ריכוזי, לפתוח אותו לייבוא, להקטין את התלות שלנו בייבוא כדי שנוכל להמשיך לייצא הייטק, להוריד חסמים לעסקים באופן שייצר שוק יותר חופשי ולהגדיל את היצע הדירות בישראל.
*בתחקיר לכתבה סייע אדם אטיאס, מומחה בכלכלה פוליטית ויו"ר סיעת עם חופשי.
אהבתם את הכתבה? הצטרפו לבראשית וביחד נחזיר את השפיות והאמת למיינסטרים (חודש ניסיון מתנה!)
מה זה עיתון בראשית?
עיתון בראשית קם בתחילת שנת 2022 במטרה ליצור תקשורת ששמה את האדם הקטן במרכז התמונה. העיתון אסף תחתיו חבורה של אנשי תקשורת שהתייאשו מאמצעי התקשורת הקיימים אחרי שהבינו שהם אינם קיימים בשביל לשרת אותנו, אלא את בעלי הכסף וההשפעה. לעיתון אין משקיעים גדולים או מפרסמים שאומרים לו מה להגיד (ומה לא) והוא נתמך לחלוטין על הקוראים והתומכים שלו.