שיר במגירה – יעל דקלבאום

רצים במקומנו הקבוע
עבדים של השעון המתקתק
וליבנו הפועם נותר זנוח
בשביל האשליות המתרחק
האם אחמוק מן העולם המשתנה
ובבהלה רועשת אל דממה אשוט
או שבעין הסערה אלמד לשקוט ואגלה
שגם באיילון יש נתיבים של סבלנות

נתיבים של סבלנות
כמיהה אחר כמיהה כיסו עיניי
עד שנדמה כי הרצון הפך לאפר
נצמדתי כעש לדקותיי
ונעלמתי אל רעב ניזון מחסר
ניסיתי לשלב את מקצבי
במרוץ אחר היעד המוצב
בסוף גיליתי שכל זה לא שלי
זהו משחק המשחק במשתתפיו