פרעה זה גם פה

למה פרעה לא נכנע למרות כל המכות שהוטחו בארצו? זו תודעת ההגמוניה השלטונית: ליבה כבד ונוקשה, מכורה לסיפור של עליונותה האלוהית ולכלכלת שפע המבוססת על שעבוד וניצול

אילוסטרציה פרעה

פרשת השבוע וזו שלפניה גוללות את סיפור התורה המוכר ביותר בעולם: משה ופרעה, שלח את עמי, עשר המכות, דם על המשקוף, מעבדות לחירות בחצי הלילה. על אף שהסיפור מוכר כל כך, בכל שנה אני באה אל פרשת בֹּא בתחושה עמוקה של אי–נחת, אפילו פחד, מה אמצא שם עכשיו. מציצה אל הטקסט מבין אצבעות המכסות על העיניים, כמו ילדה שיודעת שמגיע החלק המפחיד בסרט, הרגע שהוא גם השיא וגם השפל. אולי דווקא משום שהסיפור מוכר כל כך, עד כאב. וכך נפתחת הפרשה:

וַיֹּאמֶר ה’ אֶל־מֹשֶׁה–בֹּא אֶל־פַּרְעֹה, כִּי־אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת־לִבּוֹ וְאֶת־לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ׃ ההברה הפשוטה הזו, בוא, חוזרת ודוחקת. בוא, אל ליבו הפועם. בוא אל קרבו המדמם. בוא. אולי אם לא היה דוחק בו כל כך לא היה משה בא, אל עוד מכה ועוד מכה, צופה בארץ מולדתו, הארץ שבהיכלות ארמונה הוא גדל, קורסת ונמחצת, המים החיים הופכים לדם, האדמה נמלאת גופות מבאישות של חיות מתות, שדות התבואה האינסופיים נשמדים ושוממים. לשם מה? וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן־בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם … וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה’; כל הפירוטכניקה הזו נדרשת כדי לצרוב בתודעה האנושית סיפור התעללות שימשיך לעבור מדור לדור, שימשיך להתגלם במסע האנושות, ואנו ממשיכים לקרוא בו, לדרוש בו, שוב ושוב באים אל פרעה. למה? מה הטעם? “כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ–כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ” (משלי כ”ו:יא). הדימוי של כלב שמתעקש לאכול שוב את מה שכבר יצא מהגוף שלו אינו מחמיא במיוחד, אבל הפסוק הזה מתאים בעיניי לענין הזה, בעיקר בשל הסיפא שלו – האיוולת.



תוכן בלעדי למנויי בראשית
לצפייה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)

לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.

מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?

טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.

לוגו

כתבות שאולי יעניינו אותך

חלומות של מלכים

אינני יודעת אם שלומי ברכה קיבל השראה מפרשת השבוע כשכתב את הלהיט של להקת משינה, אבל חוטי משמעות כפולים מחברים בין השיר הנהדר הזה לבין פרשת מִקֵּץ. המשמעות הכפולה של קץ ויקיצה משחקת בין פסוקי הפרשה כבר בראשיתה: “וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם…

ההבדל בין משה למרים הוא כמו בין קו לעיגול

החוויה האהובה על התודעה הרבנית-רדיקלית שלי היא למצוא תימוכין לרעיונות ניו-אייג’יים בכתבים עתיקים. יותר מכל, עושה לי נעים לגלות שורשים של פמיניזם רוחני במקורות שנחשבים למעוזי הפטריארכיה. כשזה קורה בחפיפה לפרשת השבוע של יום ההולדת העברי שלי, פרשת “בשלח”, זה משמח אותי במיוחד.

בשבילה גיבורים מתים

בשבוע שבו שר המשטרה של ישראל נכנס בכוח להר הבית עם 1,500 מתפללים יהודים חשוב לזכור: ירושלים הוכתרה כעיר קדושה הרבה לפני שניכסנו אותה, ומאז ועד היום שלוש הדתות הגדולות (או ארבע אם סופרים את היבוסים) עושות שימוש ציני באלוהים מתחלפים כדי להצדיק את נהרות הדם שזרמו בין חומותיה. זה ייפסק ביום שהמאמינים יבינו את מה ששלמה המלך ניסה להסביר לשווא: אין באבנים יותר קדושה מאשר בקוציו של דרדר או ברעמתו של חמור

רגע אחרי שבן גביר ו-1,500 יהודים עלו בכוח להר הבית, אירית ינקוביץ מסיירת בירושלים הקדומה ומדגימה כיצד שלוש הדתות הגדולות עשו שימוש פוליטי וציני באלוהים מתחלפים, כדי להצדיק את נהרות הדם שזרמו (וזורמים) בין חומותיה

מקריבים את הילד למוֹלך

מטריד לחשוב כמה אנרגיה נדרשת כדי לשכנע אנשים לא להקריב את ילדיהם. מטריד לחשוב כמה פופולרי יכול להיות מנהג שכזה, כדי לשרוד דורות ארוכים למרות האיסור המפורש

מטריד לחשוב כמה אנרגיה נדרשת כדי לשכנע אנשים לא להקריב את ילדיהם. מטריד לחשוב כמה פופולרי יכול להיות מנהג שכזה, כדי לשרוד דורות ארוכים למרות האיסור המפורש

תרופת סבתא

אחרי שהפציעה גם בשמי הרייטינג של הטלוויזיה, הדמות הקומית של גברת רביע הפכה לתופעה סנסנציונית וחוצת ז'אנרים כשהיא מעבירה טיפולים זוגיים מהפכניים על הבמה, מול אולמות מלאים. נועם אנקר הזמינה למיטת הטיפולים את דניאל קישינובסקי, השחקן שמאחורי הדמות, ולמדה על מערכת היחסים העדינה שבין הסבתא זפטא לבין הנער שכמעט איבד את רגליו

אחרי שהפציעה גם בשמי הרייטינג של הטלוויזיה, הדמות הקומית של גברת רביע הפכה לתופעה סנסנציונית וחוצת ז’אנרים כשהיא מעבירה טיפולים זוגיים מהפכניים על הבמה, מול אולמות מלאים. נועם אנקר הזמינה למיטת הטיפולים את דניאל קישינובסקי, השחקן שמאחורי הדמות

באר התקווה הטובה

האם נוכל לדרוש תקווה בפרשת וַיֵּרָא? הרי מלכתחילה זה נשמע כמו אוקסימורון, ניגוד פנימי. תקווה היא רגש חיובי שקט ובוטח שמעורר תחושת חיבור ומסוגלות. יראה היא רגש עז, מהלך על תהום הפחד, חושף את קַטְנוּת האדם חסר האונים אל מול הגורל. פרשת וַיֵּרָא רצופה ברגעים של יראה גולמית. חרדות קיומיות שזורות בתוך שרשרת אירועי הסאגה המשפחתית המתוארת בה. גיבוריה – שהצמיחו את הקונסטלציה המשפחתית הסבוכה שהביאה את כולנו, בני ובנות עמי הארץ הזאת, עד הלום – היו הורים יראים והיראה, מסתבר, היא מדריכת הורים גרועה למדי.

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ב ללא רקע

הצטרפו לרשימת התפוצה של בראשית

קבלו עדכונים על כתבות חדשות, תחקירים מרתקים וסיפורים מרגשים 

[login_fail_messaging]