על שמיטה ושליטה

פרשת רְאֵה

“מִקֵּץ שֶׁבַע־שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה: שָׁמוֹט כָּל־בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא־יִגֹּשׂ אֶת־רֵעֵהוּ וְאֶת־אָחִיו כִּי־קָרָא שְׁמִטָּה לה’׃” (דברים ט”ו:א–ב).

תארו לכם שמיטת חובות. פעם בשבע שנים כל שירותי הגבייה, הריבית, ההוצאה לפועל הציבוריים, הפרטיים או האפורים, יוצאים לפגרה. לא נוגשׂים ולא נושׁים. למשך שנה שלמה תיעלם העננה האפורה–שחורה מעל ראשיהם של הלווים והחייבים.

כך נפתח המצע הכלכלי–חברתי של ספר דברים, מערכת ערבות פיננסית שבה אפשר יהיה לדאוג לכולם: “כִּי לֹא יִהְיֶה־בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי־בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה'”. (שם:ד). כך נְמַגֵּר את העוני ונחיה כולנו ברווחה. נשמע מבטיח, אך כמו בחוזי הלוואות, הבהירות מתערפלת באותיות הקטנות.

לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית