עין הנץ של האח הגדול

בחוות דעת שפרסם מערך הסייבר הלאומי (הכפוף לממשלת ישראל) בחודש יולי 2021 נכתב בזו הלשון: “להתרשמותנו, במרחב הציבורי בישראל, השימוש באמצעי זיהוי פנים בעת הנוכחית נעשה בהיקף נמוך יותר ביחס לנעשה בחו”ל בכלל ובמדינות המערב בפרט בעת הנוכחית.” בכך הודה מערך הסייבר בפה מלא, במסמך רשמי ובכתב שמדינת ישראל עושה שימוש באמצעי בלתי חוקי. שימוש במצלמות לזיהוי פנים, תוך הפרת חוק בוטה ופגיעה בפרטיותם של האזרחים. 

ומה אומר החוק?

צילום אדם כשהוא ברשות היחיד מהווה פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(3) לחוק הגנת הפרטיות. בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת, מהווים פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות. עד כדי כך שהזכות לפרטיות מתקיימת גם בין בני זוג. כך, למשל, גבר שצילם את פרודתו בביתם המשותף בבילוי משותף עם גבר אחר צילם אותה “ברשות היחיד” ופגע בפרטיותה (בג”ץ 6650/04‏ פלוני נ’ בית הדין הרבני האזורי בנתניה).

בערעור פלילי 2126/05,‏ ג’רייס נגד מדינת ישראל, ניתנה פרשנות רחבה למונח “רשות היחיד” ממנה עולה שגם צילום של בני זוג במקום נסתר בחורשה במצבים אינטימיים מהווה פגיעה בפרטיות, למרות שהחורשה עצמה היא מרחב ציבורי.

הצבת מצלמה במרחב הציבורי צריכה, אם כן, לשקול את  זווית הצילום, שעות הצילום, הרזולוציה וכדומה.  על פי החוק, אסור באיסור מוחלט להקליט סאונד, זאת בהתאם לחוק האזנת סתר (האזנת סתר = האזנה ללא הסכמת אף אחד מבעלי השיחה).

נחזור לציטוט שהובא בפתח הדברים. מערך הסייבר טוען כי השימוש שנעשה במצלמות לזיהוי פנים במרחב הציבורי כבר קיים, אבל הוא מינימלי. במילים פשוטות – ממשלת ישראל כבר עושה שימוש במצלמות לזיהוי פנים גם למרות שמדובר בעבירה על החוק. 

אלא שמידע שהגיע אל בראשית מגורמי אכיפה, שונה. מידת השימוש עד כה במצלמות הפזורות במרחב הציבורי לזיהוי פנים אינה שולית ואינה זניחה כלל וכלל. שוטרים העושים את העבודה הזו בפועל מעידים על כך בעצמם. אבל גם אם נאמין למערך הסייבר, עדיין ניתן להסיק מסקנה אחת: ממשלת ישראל מבצעת פעולות אשר בהגדרתן החוקית בעת הביצוע הן עבירות פליליות, אסורות בספר החוקים באיסור מוחלט. לעתים, בשל ביקורת ציבורית, היא טורחת להכשירן בחקיקה בדיעבד.

“עין הנץ” היא מערכת אוטומטית שעוקבת ומתעדת את תנועתם של אזרחים הנוסעים בכבישי הארץ באמצעות מצלמות מעקב, ותוך פענוח לוחית זיהוי הרכב וצילום נוסעי הרכב. המערכת אוגרת ושומרת את פרטיהם של כל האזרחים אשר רכביהם חלפו על פני המצלמות, כולל צילומי וידאו וסטילס של הרכב ונוסעיו. באופן זה, המשטרה מחזיקה במאגר מידע רחב ביותר, המתעד את תנועותיהם של אזרחים שנעים בכבישי הארץ, מאגר משמש אותה לצרכים שונים. במקור, מערכת “עין הנץ” נכנסה לשימוש לשם איתור וזיהוי של כלי רכב. המערכת שוכללה וכיום היא מסוגלת עם התאמות מסוימות, לאתר ולזהות פנים אנושיות אל מול המאגרים הממשלתיים.

בבג”צ 641/21, עתירה שהוגשה על ידי האגודה לזכויות האזרח נגד השימוש המשטרתי במערכת המעקב “עין הנץ”, הוצא צו מניעה נגד משטרת ישראל והוא חייב אותה לעצור את השימוש במערכת. בעתירה נטען כי מדובר במנגנון מעקב קיצוני, המאפשר למשטרה לקבל בלחיצת כפתור מידע פרטי רגיש על מיקומם של האזרחים הנוסעים בכבישי הארץ בזמן אמת וגם מאפשר לה לחזור ולשחזר את מקום הימצאו של אדם, את מסלול תנועתו, ולעתים לעקוב אחר מגעים שקיים עם אחרים והכל ללא הסדרה בחוק, ללא צו שיפוטי וללא פיקוח.

בדיון שהתקיים ב-27.5.2021 הורה בג”ץ למדינה לפרסם להערות הציבור תזכיר חוק שמסדיר את מערכת המעקב “עין הנץ” בתוך 45 ימים לכל היותר, ולאפשר לכנסת לדון ולהכריע במידת נחיצותה ובהגבלות שיוטלו עליה. הימים נקפו, המועד חלף, והמדינה בשלה – התעלמות מוחלטת. לפיכך ב-11.1.2022 הוציא בג”ץ צו על תנאי המורה למשטרה לנמק בתוך 90 יום מדוע לעמדתה היא יכולה להמשיך להפעיל את מערכת עין הנץ ללא הסמכה מפורשת בחקיקה.

בתגובה, המשיכה ממשלת ישראל בידה האחת את השימוש האסור בעין הנץ. בידה השניה, הביאה לאישור הכנסת את תזכיר החוק לתיקון פקודת המשטרה [נוסח חדש] (מערכות צילום מיוחדות), התשפ”א-2021. אלא שנוסח החוק הזה שאמור היה להסדיר את השימוש במערכת “עין הנץ” הפתיע רבים כשהתברר שבמסגרתו דווקא שוכללה הפגיעה בפרטיות באופן קיצוני ועלתה מדרגה.

בהצעת החוק נקבע כי תכליתו “להסדיר היבטים של הצבה ושימוש של מערכות צילום מיוחדות במרחב הציבורי על ידי משטרת ישראל… מדובר במערכות צילום אשר מסוגלות להתמקד באובייקטים או במאפיינים ביומטריים שונים, לצלם תמונה שלהם ולהשוותה לתמונות המצויות במאגר, באופן שמאפשר לזהות את האובייקט או את האדם המצולם, אם קיימת תמונה קודמת ומזוהה שלו במאגר”. מה זה אומר? זה אומר ש”עין הנץ” הפכה באחת ממערכת לאיתור כלי רכב, למערכת מעקב נוסח סין המנהלת מאגר עצום של נתונים על אזרחי ישראל, עושה שימוש בתוכנות לזיהוי פנים ובזה להוראות הבג”צ.

לא חדש וגם לא מפתיע.

ומה היא ההוכחה לכך שביצוע פעולה שכזו כיום, המבוצעת כאמור מדי יום ביומו על ידי משטרת ישראל הינה בגדר עבירה על החוק עד כדי עבירה פלילית? משרד המשפטים עצמו עונה על השאלה הזו בדף הרשות להגנת הפרטיות מלפני שנתיים בדיוק: “הוראות חוק הגנת הפרטיות בעניין ניהול מאגרי מידע ממוחשבים חלות גם על מידע שניתן לקשר לאדם באופן עקיף. מטרת פרק ב’ לחוק היא צמצום מראש של הסיכון לשימוש לרעה במידע אישי, ולכן השיפור ההולך וגובר ביכולת להצליב מידע ממקורות שונים, מחייב להחיל את הוראות החוק גם על תמונה שקישורה לאדם מזוהה דורשת פעולות עיבוד ואיחזור של הצילום, או הצלבה של המידע עם מקורות נוספים”.

כלומר, משרד המשפטים קובע שהוראות חוק הגנת הפרטיות האוסרות על יצירת מאגרי מידע והצלבתם עם מאגרים קיימים לשם זיהויי פנים, מחייבות החמרה והעמקה של האיסור להשתמש ביכולות הללו במרחב הפרטי והציבורי שכן טמונות בו סכנות רבות. השימוש באמצעים הללו ללא חקיקה מהווה עבירה חמורה. כך  מבהיר משרד המשפטים בעצמו. אבל שר המשפטים, גדעון סער, סבור אחרת. במעמד אישור הצעת החוק שנועד להסדיר את פעילות מערכת זיהוי לוחיות הרישוי הוא אמר כי : “יש שאלה גדולה האם זו בכלל פגיעה בפרטיות”, וגם כי “יש משימה לאומית להגביר את שיעור הפענוחים וזה עובר דרך שימוש מבוקר באמצעים טכנולוגיים.”

בניגוד לדעה שיצאה ממשרדו, סער סבור שמצלמות לזיהוי פנים לא יפגעו בפרטיות של כולנו. וכל כך למה? כי ייעשה בהם “שימוש מבוקר”.  ועכשיו לא נותר לנו אלא לשאול האם אנו יכולים לסמוך על ממשלה  – שמפעילה אמצעים בלתי חוקיים תוך ביצוע עבירות פליליות של ממש עוד לפני הכשרתם בחוק – שההכשרה בחוק תכובד על ידה והיא תעשה בהם רק “שימוש מבוקר”?

השכל הישר אומר שלא. ממשלה העושה שימוש בלתי חוקי באמצעים קיצוניים ובלתי חוקיים כדי לעקוב אחר אזרחיה, לא תהסס לעשות בהם שימוש כאשר החובה היחידה תהיה לשמור על מידתיות. לא תהיה לה שום בעיה לפרש  את המידתיות בהרחבה, טריק ישן בספר הטריקים של הממשלות. הכל יהיה “מידתי” אם בכלל תנוהל מערכת בקרה. 

בישראל כמו בישראל, וועדות החקירה קמות לאחר התרחשות האסון. כך ודאי יקרה גם הפעם, יסיקו מסקנות (אולי) רק אחרי שאזרחים תמימים יהיו תחת ניטור ומעקב וייפגעו קשות.