עולם של הגבלות – בשם משבר האקלים

 הסרט ״עולם הסגרים, Planet Lockdown” יצא בסוף שנת 2020, בתוך שבועות ספורים הגיע ל–20 מיליון צפיות ביוטיוב ואז צונזר. בסרט מסבירה קתרין אוסטין פיטס, בנקאית השקעות אמריקנית ועוזרת שר השיכון והדיור בתקופת הנשיא ג’ורג בוש, כיצד מטרת משבר הקורונה (והאופן שבו הוא נוהל בעולם) היא בעצם להחיל על אזרחי העולם את הסדר העולמי החדש שהארגונים הגלובליסטים זוממים להשיק כבר זמן רב. בשלה העת, לדבריה, והקורונה איפשרה להחיל חוקים, תקנות, ותכנות פסיכולוגי תודעתי, שגורמים לבני אדם לקבל על עצמם ללא התנגדות עולם של סגרים, הגבלות ושליטה בכל תחום בחיים.

פיטס מחברת את הנקודות ומראה כיצד מערכות לכאורה נפרדות של בריאות, מדיה, צבא, טכנולוגיה, כספים וכלכלה, הן למעשה מחוברות, וכיצד השינויים שחלים בהן בשנים האחרונות מעוצבים בחוכמה רבה כדי שלא נאשים את אנשי הכספים במשבר. היא חושפת את השיטות הערמומיות שמייצרות מלכודת עבור האזרח: היות שהתהליכים הם כביכול נפרדים וארוכי טווח – קשה לאדם הממוצע לעקוב אחריהם לאורך זמן וגם לקשר ביניהם, וכך קל יחסית להיות מוסלל לעבר המלכודת.

המטרה המוצהרת: צמצום בפליטות הפחמן ובזיהום אוויר. התוצאה: פינוי ובניה מחדש של אזורים שלמים, שבעבר שימשו מכוניות, עבור הולך הרגל ורוכב האופניים. המציאות: קושי משמעותי להתנהל באזורים אורבניים תחת עבודות בניה וצפיפות, שיטור ומעקב מוגבר על פעולות אזרחיות, וכמו תמיד האגרות והמיסים מוטלות בסופו של דבר על משלם המיסים שבסך הכל מבקש להמשיך בשגרת חייו

בחלוף שלוש שנים, התמונה מתבהרת ומוכיחה שאכן הקורונה היתה קרקע פוריה להאצה ולקידום תהליכי שליטה ומעקבים על אזרחים, בארץ ובעולם. אבל עכשיו קל לנו יותר לזהות את המלכודות שמתקיימות הן במרחב הפיזי והן במרחב התודעתי. אחד מתחומי השליטה שתופסים תאוצה בשנתיים האחרונות הם הערים החכמות, או בשמם הקליט השיווקי – ערים של 15 דקות. מטרת ערים אלה, על פניה, היא לאפשר לתושבים לקבל את כל צרכיהם בקרבה פיזית לביתם. לשלב שירותים, מסחר, חיי חברה ותרבות בכל שכונה ושכונה, ולייצר סביבה אחת שיש בה את כל (או את רוב) מה שצריך התושב, תוך כדי שימוש מופחת בכלי רכב, עד כדי איסור מוחלט, וקידום השימוש באופניים ובהליכה, לצד תחבורה ציבורית. המטרה המוצהרת: צמצום בפליטות הפחמן ובזיהום אוויר. התוצאה: פינוי ובניה מחדש של אזורים שלמים, שבעבר שימשו מכוניות, עבור הולך הרגל ורוכב האופניים. המציאות: קושי משמעותי להתנהל באזורים אורבניים תחת עבודות בניה וצפיפות, שיטור ומעקב מוגבר על פעולות אזרחיות, וכמו תמיד האגרות והמיסים מוטלות בסופו של דבר על משלם המיסים שבסך הכל מבקש להמשיך בשגרת חייו. המצדדים בתהליכים אלה יהללו את הקדמה, הנוחות העתידית וההתקדמות הבלתי נמנעת בחיים המודרנים בסביבה מאוד מאוכלסת. המתנגדים יראו בחיים תחת סדרים שכאלה סוג של כלא מודרני, פיזי ותודעתי.

תל אביב: מעקב ודו״חות

  בתל אביב, לדוגמה, קוראים לזה ״סדר תחבורתי חדש״ (כי “עולמי” כבר היה תפוס). כך זה פורסם בעלון של עיריית תל אביב בחודש שעבר. הסדר הזה הופך את הפירמידה התחבורתית על פיה, ומציג סדר עדיפויות חדש במרחב הציבורי בו הרכב הפרטי הוא האחרון במדרג. תושבי תל אביב והמגיעים אליה נכחו בשנים האחרונות שקשה מאוד לנסוע בתוך העיר מבלי להיתפס בעדשות המצלמות האוטומטיות שעשויות ללכוד את רכבם בנתיב תחבורה ציבורית או באיזור שבו אסור לחנות, ולאחר מכן לקבל הביתה דו״ח בגובה מאות שקלים.

בנוסף, מערכת הצילום המשטרתית “עין הנץ” שקיימת מ־2015, מפענחת לוחיות רישוי ועוקבת אחרי התנועה בכבישים. עין הנץ לא נועדה לאכוף עבירות תנועה. זוהי מערכת מעקב ומודיעין שמצליבה פרטים של כלי רכב עם רשימות משטרתיות שונות כדי לסייע למשטרה לאתר חשודים בעבירות שונות, אנשים שרשיונם לא בתוקף, וקל מאוד לנצל אותה לרעה ולהשתמש במידע הנאגר בה כדי לחדור לפרטיות האזרח, גם בלי צו בית משפט. מאגר זה עדיין לא הוסדר בחקיקה ואין כיום אמצעי הגבלה ובקרה על המשטרה, שאף פטורה מחוק חופש המידע בהקשר של מערכת זו.

במרחב הציבורי מצלמות בכל פינה כבר הפכו למראה שגרתי. תחת כסות הערים החכמות, הכל מנוטר ומצולם; בתל אביב מתעדות אותנו יותר מ–2,000 מצלמות, בירושלים 1000, בראשון לציון מעל 1,500. לכאורה הכל למען שמירה על בטחוננו ולמען רווחתנו, אך מי דואג שהפרטיות שלנו תישמר ושהמידע שנאסף לא יפליל אותנו או ישמש כראיות נגדנו אל מול רשויות הממסד השונות? כבר ראינו כיצד נוצלו לרעה איכוני טלפונים על ידי השב״כ בתקופת הקורונה מכוח חוק הסמכויות, ושום מערכת משפט לא היתה שם כדי להגן על זכויותינו.

אילת: אחת ממאה ערים הנלחמת במשבר האקלים

  אילת נבחרה על ידי האיחוד האירופי כאחת מ–100 הערים שיהפכו לערים חכמות ונקיות מפליטות פחמן. ״העיר אילת המקדמת כבר עשור את תחום העיר החכמה, נבחרה על ידי תוכנית ‘הורייזן אירופה’ של האיחוד האירופי להיות אחת מבין 100 ערים, שיהפכו לערים חכמות ומאופסות פליטת פחמן״, נכתב באתר העיר אילת. ״אילת המייצרת 100% מצריכת החשמל ביום (מאנרגיה סולארית) ומקדמת פרויקטים רבים בתחום, הינה העיר היחידה בארץ שזכתה להיכלל בתכנית”, כך בהמשך, “התוכנית במימון מלא של האיחוד האירופי מתוקצבת בפעימה ראשונה בסך של 360 מיליון אירו לשנים 2022–2023, באמצעותם ישמשו הערים כחממות טכנולוגיות ליישום פיילוטים בתחום וישמשו מודל לחיקוי עבור כל אירופה והעולם בתחומי אנרגיה, תחבורה, בניה ופסולת. 377 ערים בעולם ניגשו לקול קורא שפרסם האיחוד האירופי בנובמבר 21, להפיכת 100 ערים ברחבי אירופה ובמדינות שותפות, לערים חכמות ומאופסות פליטות פחמן עד שנת 2030.״

לצד יוזמות חיוביות של מיחזור ושמירה על החופים, ניתן למצוא גם את פרויקט לאונרדו שעוסק ביעול התחבורה בעיר ומטרתו לנתח את דפוס הנסיעות של התושבים תוך כדי הטמעה של קורקינטים חשמליים ברחבי העיר ולמידה על צרכי המשתמש. במילים אחרות, גם שם עוקבים אחרינו.

“יהיה קשה למנוע מרכבים לא–חשמליים להיכנס לאזור אילת״, אמר ראש העיר אלי לנקרי בשנה שעברה. ״כך או כך, אנחנו נעשה כל מה שאפשר כדי להגיע ליעד של ניטרליות פחמנית בזמן, והמסגרת של המיזם החדש יכולה ללא ספק לקחת אותנו הכי רחוק קדימה״.

לונדון: מחטף מיסים

  העיר ברנטווד במחוז אסקס שבמזרח אנגליה, הציבה לאחרונה שילוט חדש ברחובות העיר ועליהם הכיתוב: ״ULEZ״, ראשי תיבות של Ultra low emission zone, ובעברית איזור פליטות (פחמן) נמוך ביותר. ULEZ מכסה כיום את איזור פנים לונדון וכלי רכב שאינם עומדים בדרישות מחויבים לשלם 12.50 ליש”ט ליום כדי לנהוג באיזורי צפון ודרום העיר.

הצבת השילוט באיזור ברנטווד היא תוצאה של הרחבת איזור ULEZ ללונדון רבתי, במטרה להפחית את זיהום האוויר ואת פליטות הפחמן. הרחבת האיזור החל מאוגוסט 2023 תשפיע על חמישה מיליון אנשים נוספים, כ–200,000 מהם מחזיקים בכלי רכב שאינם עומדים בדרישות; לדוגמה בעלי מכוניות בנזין שיוצרו לפני 2005 ורכבי דיזל לפני ספטמבר 2015. מועצת ברנטווד שיגרה התנגדות רשמית להרחבת אזור ה–ULEZ של לונדון, והודיעה שלא תשתף פעולה עם המדיניות. “הצעה זו תשפיע על נהגים ועסקים קטנים רבים שאינם יכולים להרשות לעצמם לשדרג את כלי הרכב שלהם בציר הזמן המתוכנן על ידי ראש עיריית לונדון. כולנו רוצים לראות את איכות האוויר משתפרת עם הזמן והממשלה כבר הציבה יעדים שאפתניים לעבור למכוניות חשמליות במהלך השנים הקרובות (עד שנת 2030)״, אמר חבר המועצה מר קית׳ ברבר. “אבל זהו ‘פטיש לפיצוח אגוז’ שיהיו לו תוצאות מעוותות עבור רבים מתושבי ברנטווד. זו הצעה מאוד לא הוגנת ומהווה מחטף מס בוטה של ראש עיריית לונדון”.

מאז פרוץ הקורונה, בקשות ״חוק חופש המידע״ הן אחד הכלים היחידים שעוד נשארו לרשות התושבים כדי להגן על זכויותיהם, בארץ ובעולם. בקשות אלה מסייעות לחשוף עוד ועוד עוולות. גם בלונדון, מידע חדש שהושג על ידי אזרחים במסגרת חוק חופש המידע, מוכיח כי מועצת התחבורה של העיר הזמינה בשווי של עד 15 מיליון ליש”ט מאות מצלמות לקריאת לוחיות רישוי הנדרשות למימוש התוכנית כבר באפריל 2022–חודש לפני שהציבור התבקש להביע את עמדתו–וכאשר הביע אותה כמה חודשים לאחר מכן, 59% מהתושבים התנגדו לתוכנית. עיריית לונדון עשויה להיתבע על ידי אזרחיה בגין מידע זה.

בכיכר טרפלגר שבלונדון בסופ״ש האחרון ובשבועות שקדמו לכך, נאספו אזרחים רבים להפגנות נגד מדיניות ה–ULEZ של ראש עיריית לונדון. התושבים מדווחים שהמספרים גדלים עם כל הפגנה ומצטרפים אליה עוד ועוד תושבים כועסים, שחייהם מושפעים לרעה מההגבלות הקשות לצמצום התנועה ברחבי לונדון ואנגליה.

באת׳: הגבלת תנועה 

בעיירה הציורית באת׳ שבאנגליה, כמו גם בערים נוספות כדוגמת אוקספורד, השיקו בתחילת השנה איזורים שנקראים LTN–Low Traffic Neighbourhoods, שכונות עם תנועה מועטה. המועצה האזורית של באת׳ מתכננת לייצר יותר שכונות כאלה; היא כבר השיקה 15 איזורים ומתכננת התרחבות ל–48 בזמן הקרוב. מחסומים, עמודים ומצלמות במעגל סגור ישמשו לאכיפת ה–LTNs, להגבלת התנועה ברחבי העיר, ויאריכו את הנסיעה לעבודה, לבית הספר או לבית החולים, תוך יצירת גודש ותסכול. המועצה מסרבת להקשיב לנכים שייפגעו ממגבלות אלה; בכוונתם להגביר תנועת הולכי רגל ורכיבה על אופניים, אבל לא כולם יכולים–במיוחד נכים, קשישים, הורים עם ילדים קטנים או בעלי מקצוע הנושאים ציוד וכלים. האזרחים מודאגים מכך שכבישים רבים בבאת’ ייחסמו בסופו של דבר, מקומות חניה יוסרו או יוגבלו, וכי ללקוחות שיגיעו לעסקים מקומיים, חנויות, פאבים ומסעדות לא יהיה היכן לחנות. להגבלות החמורות הללו על תנועות רכב וחניה תהיה השפעה עצומה על מקומות העבודה ועל כלכלת באת’.

בירמינגהם: אוויר נקי או רווח נקי?

  בעיר בירמינגהם באנגליה החל ביוני 2021 פרויקט CAZ–Clear Air Zone, איזור אוויר נקי. מועצת העיר, צפויה להרוויח 50 מיליון ליש״ט מהאזור עד סוף 2023, שוב, תחת סיפור הכיסוי של הפחתת פליטות הפחמן סביב מרכז העיר.

כ–50,000 נהגים נקנסים כל חודש במסגרת ה–CAZ, כיון שהם מתעלמים מה–CAZ או לא מבינים איך הוא עובד או היכן הוא פועל. מכוניות שלא עומדות בתקני הפליטות צריכות לשלם 8 ליש״ט ליום כדי לנסוע ב–CAZ, ונהגים שלא משלמים את האגרה חוטפים קנס של 120 ליש״ט. טקטיקות צמצום תנועה והרתעה ברורות. בפועל, המועצה מתקשה לאכוף קנסות, ואלפי תושבים מסרבים לשלם. רק כ–40 אחוז מהקנסות משולמים תוך חודש. לאחרונה פורסם כי 50,000 קנסות בוטלו על ידי המועצה כתוצאה מהתנגדות התושבים, וכן 20,000 נוספים נמחקו כיון שלא נמצאו התושבים לגביה. אמנם מספרים אלה מייצגים רק כ–6% מהקנסות שהוטלו, ועדיין אפשר להעריך מכך את כוחה ויעילותה של ההתנגדות.

כ-50,000 נהגים נקנסים כל חודש במסגרת ה-CAZ, כיון שהם מתעלמים מה-CAZ או לא מבינים איך הוא עובד או היכן הוא פועל. מכוניות שלא עומדות בתקני הפליטות צריכות לשלם 8 ליש״ט ליום כדי לנסוע ב-CAZ, ונהגים שלא משלמים את האגרה חוטפים קנס של 120 ליש״ט. טקטיקות צמצום תנועה והרתעה ברורות

אוקספורד: 15 דקות על סטרואידים

  באוקספורד מואץ הפרויקט שהופך את העיר ל״עיר של 15 דקות״. גם כאן יש שימוש באיזורי תנועה מועטה (LTN), וכן בקריאת לוחיות רישוי אוטומטיות על ידי מצלמות. במסגרת התוכנית העיר מחולקת לאזורים שונים ותושבים מאזור אחד של העיר יקבלו קנסות כאשר יסעו באזור אחר של העיר. דובר המועצה אמר לעיתון המקומי שהמועצה החליטה לתת אור ירוק לאמצעי סינון התנועה הללו בעיר, כולל איסור תנועה לכלי רכב פרטיים בזמנים מסוימים. למרות שלא יוצבו מחסומים פיזיים, יהיו מחסומים ״התנהגותיים״ בכך שהאזורים המוגבלים ינוטרו על ידי מצלמות ולוחיות רישוי יפוענחו אוטומטית לצורך קנסות. בנוסף, התושבים יקבלו הקצאה של עד 100 יום בשנה לתנועת כלי רכב פרטיים באיזורים אלה.

באוקספורד התכנסו אלפים להפגנות בשבועות האחרונים כדי להעלות מודעות לנושא ולהתנגד למתווה המועצה ולהגבלות עיר ה–15 דקות. ואוקספורד לא לבד. פריז, מלבורן, קליבלנד (אוהיו) ועוד–הכריזו גם הן על הפיכתן לערים חכמות, ערים של 15 דקות. תל אביב ללא ספק לקחה על עצמה את היוזמה הזו, אך בחרה בינתיים לא להשתמש במושג הגלובליסטי ״עיר של 15 דקות״, מעניין מאילו טעמים – אולי מפחד מהתנגדות התושבים. ״אגרת הגודש״ – שם מכובס לתשלום מיסים בכניסה לת״א – אמנם אושרה בממשלה שנה שעברה אך מתגלגלת כמו תפוח אדמה לוהט מממשלה לממשלה, שתממש אותה ככל הנראה בשעת הכושר. ערים נוספות בישראל כמו בת ים, פתח תקווה, רמת גן, החלו בחלוקה לאזורים או רובעים, במתווה דומה לערים בחו״ל שסוקרו כאן. בשלב ראשון, אנחנו רואים בארץ הנגשה של שירותים לתושב באיזורים הקרובים למקום מגוריו, דבר חיובי על פניו, אך לא נתפלא לראות החלה של קנסות, הגבלות ואגרות בהמשך הדרך, ממש כפי שרואים באנגליה.

ערב הסעודית: מקום ראשון בחדשנות ובמימוש חזון 2030

סמן ימני בתחום העירוניות החכמה וערי ה–15 דקות היא ערב הסעודית, שהשיקה יוזמות מרובות ופרויקטים ענקיים תחת ה–C4IR, המרכז למהפכה התעשייתית הרביעית של הפורום הכלכלי העולמי, ה–WEF. בין המגה-פרויקטים הללו ניתן למצוא את העיר העתידנית ניאום (Neom), ואת עיר ה-15 דקות ניו–מוראבה (New Murabaa) בתוך עיר הבירה ריאד. מטרת–העל של פרויקטים אלה היא להפוך את ערב הסעודית למובילה עולמית בתחום התיירות, הטכנולוגיה והתעשיות היצירתיות, לפי ״החזון הסעודי 2030״. החזון של סעודיה נועד לגוון את כלכלת המדינה ולהוסיף פרויקטים וערים בנות קיימא לפורטפוליו, התלוי כיום בעיקר בנפט, עם 80% מהכנסות הייצוא. ההערכה היא שמיזמי הערים החכמות יוסיפו כ–180 מיליארד דולר לתמ”ג שאינו נפט בסעודיה.

הסעודים נכנסים למשחק של 15 הדקות, עם חשיבה דווקא בתוך הקופסה, שחושפת איזור בילוי, בידור, מלונות וקניון בצורת קוביה ענקית בגובה ואורך של 400 מטר מכל צד. המיזם ישתמש בטכנולוגיות מתקדמות כולל הולוגרמות והדמיות וירטואליות כדי לייצר חוויית פנטזיה יוצאת דופן. מרכז הקניות יכלול שטחים ירוקים ושבילי הליכה ואופניים, “לקדם אורח חיים בריא ופעיל ופעילויות קהילתיות״. סרטון תדמית של המתחם מראה שהכל בתוך העיר יהיה נגיש תוך 15 דקות הליכה. מוקפת במבנה הקובייה, הספירלה הפנימית תציג תמונות ריאליסטיות על הבניין; חלליות עפות מעל, רכסי הרים ענקיים ומפלים נישאים, כולם מוצגים על רקע המדבר. הפרויקט הגרנדיוזי האוטופי של ניו–מוראבה צפוי להסתיים עד 2030.

עיר חכמה נוספת בשם Neom מתוכננת בצפון מערב ערב הסעודית; היא הוכרזה על ידי יורש העצר באוקטובר 2017, גם כחלק מהחזון הסעודי 2030 לצמצום התלות בנפט, לגיוון הכלכלה ולבניית מגזרי שירות ציבוריים. הפרויקט השאפתני, המטורף ביותר בנאום הוא מיזם העיר הוורטיקלית שנקרא ״הקו״ – The Line. כמו מתוך עולם מדע בדיוני, לאדם הממוצע הקו נראה כמו מבנה מתוך הסרט ״המטריקס״ במקרה הטוב, או מפרק של ״רכבת הקרח״ בנטפליקס, במקרה הרע. מה שבטוח, סטנדרטי זה לא. גם כאן, באופן שיווקי אוטופי לגמרי, מתאר האתר התדמיתי את החלום שנקרא נאום: ״ללא כבישים, מכוניות או פליטות, העיר תתקיים על 100% אנרגיה מתחדשת ו–95% מהקרקע יוקדשו לשימור הטבע. בריאות ורווחת התושבים יהיו בראש סדר העדיפויות, לפני תחבורה ותשתיות, בניגוד לערים מסורתיות. רק 200 מטר רוחב, אבל 170 קילומטר אורכה וגובהה 500 מטר מעל פני הים.״

לפי אמנסטי אינטרנשיונל (AI) חזון 2030 הסעודי מתאפשר על ידי תוכנית הריסה ופינוי רחבת היקף המשפיעה על חצי מיליון בני אדם באיזור, תוך הפרה של תקני זכויות אדם בינלאומיים ואפליה לרעה של אזרחים זרים. מפתיע? לא אותנו, אבל היי, הם יגיעו לאפס פליטות, וחיזוק הכלכלה והעושר הסעודיים

מיזם ״הקו״ יכיל בסופו של דבר 9 מיליון אנשים על טביעת רגל של 34 קמ”ר בלבד (!). המשמעות תהיה טביעת רגל תשתיתית מופחתת ויעילות שטרם נראתה בתפקוד עירוני. האקלים האידיאלי לאורך כל השנה יבטיח שהתושבים יוכלו ליהנות מהטבע שמסביב, וכמובן תהיה להם גישה לכל המתקנים בטווח של חמש דקות הליכה, בנוסף לרכבת המהירה – המבטיחה מעבר מקצה לקצה תוך 20 דקות. הפרויקט השאפתני יופעל אך ורק באמצעות אנרגיית רוח ושמש ועלותו מוערכת בכ–500 מיליארד דולר. לפי אמנסטי אינטרנשיונל (AI) חזון 2030 הסעודי מתאפשר על ידי תוכנית הריסה ופינוי רחבת היקף המשפיעה על חצי מיליון בני אדם באיזור, תוך הפרה של תקני זכויות אדם בינלאומיים ואפליה לרעה של אזרחים זרים. מפתיע? לא אותנו, אבל היי, הם יגיעו לאפס פליטות, וחיזוק הכלכלה והעושר הסעודיים.

וכרגיל, זכויות האדם והאזרח נפגעות

  הדאגה לכדור הארץ ולאקלים והכוונה להגן על כדור הארץ ולמזער את נזקי האקלים, הן ביסודן ברוכות ונכונות. המערכת האקולוגית שאנחנו חלק ממנה אכן דורשת תשומת לב וכבוד, ויוזמות בתחום הזה הן חשובות מאוד. גם הקונספט של שכונות שבהן הכל נגיש ובמרחק הליכה או רכיבה, הוא רעיון טוב. הבעיה אינה ברעיונות ובתפיסות אלה. הבעיה מתחילה כאשר במימוש רעיונות אלה, לא ניתנת תשומת הלב ואין מחשבה על אוכלוסיות שעשויות להיפגע, וחמור מכך, רעיונות אלה מופצים בציבור במסווה של שיפור איכות החיים שלנו והצלת כדור הארץ, כאשר בפועל הם מגבילים אותנו ואת חירויותינו, עד לרמה שלא נוכל לנוע ממקום למקום בחופשיות, או בכלל.

אם הכוונה היא לעזור לכדור הארץ לצמצם נזקים ולמזער את זיהום האוויר ופליטות הפחמן, מן הראוי לטפל בבעיה זו מול הגורמים האחראים לזיהום המשמעותי ביותר, קרי התאגידים והממשלות, ולא להפיל הכל על האזרח הקטן, על קשישים, על נכים, על הורים לילדים, על אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם רכבים חשמליים ועוד. אם מניעי המיזמים הללו מונעים מכוונה טהורה וטובה, למה לא קמות באותה מהירות ובאותה דחיפות יוזמות מקבילות שימנעו ממפעלים, תאגידים וממשלות לזהם את הסביבה, להרוס ולהשמיד אוקיינוסים, לפגוע ביערות, בצמחייה ובבעלי חיים? ולמה הם מלווים בכל כך הרבה הליכי שיטור,עיקוב, ניטור ומעקב?

כולנו בעד שיפור איכות החיים, איכות הסביבה, וחיזוק הקהילתיות. אבל על חשבון מי?