מסע מחוף לקוף
נורה תבור היתה תל-אביבית אופיינית שחשבה שכדי להגיע לנהריה צריך ויזה. ביקור אחד ביודפת שינה את חייה, את חייהם של בעלי חיים רבים - ובצעדים צנועים גם את העולם
״אולי הפעם תכתבי לנו את הסיפור שלך? הסיפור שלך ושל יער הקופים”, מבקשים ממני העורכים בעיתון. וזה מיד מעלה בי רגשות סותרים; הרי אני מרגישה שהיער הוא אני ואני היא היער. אין פה שניים בכלל. רק אחד. אחד שמשתקף במראות שונות. וגם – מאיפה בכלל אתחיל, מאיזו נקודה בביוגרפיה שלי? כל כך הרבה זוויות יש לסיפור של היער…
ואז אני מבינה שזה בכלל לא משנה איזו זווית אבחר כדי לספר את הסיפור, כי ממש כמו בחיים, כל צעד מגלה את הצעד הבא. והצעד הבא עכשיו הוא פשוט לכתוב עלי ועל יער הקופים יודפת.
מבחינתי, סיפור היער ואני הוא סיפור הגורל שלי…
כתבה בלעדית למנויי בראשית
להמשך קריאה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)
לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.
מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?
טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.
Responses