מי ששולט במזון שולט באנשים

ב-נובמבר 2019 נבחר גוטבאיה רג’בקסה לנשיא סרי לנקה. בשבוע שעבר הוברח רג’בקסה במטוס פרטי לאיים המאלדיביים בעוד המון זועם פורץ לאחוזה שלו. עושר כזה לא נראה על ידי ההמון מעולם, והם החלו לקיים מסיבות בבריכה הפרטית שלו, ביחד עם השומרים והשוטרים.

זה סיפור של שחיתות כמובן. רג’בקסה מינה את אחיו מהינדרה לראש הממשלה, וביחד מוטטו שני האחים את הכלכלה המתעוררת של סרי לנקה. הרופי המקומי צנח ב-54% בתקופת שלטונם לעומת הדולר, והכלכלה שרק לפני שלוש שנים תוארה על ידי הבנק העולמי כ-“הכנסה-מעל-הממוצע” פשטה לגמרי את הרגל.

יש יותר מסיבה אחת לקריסה של סרי לנקה. מגיפת הקורונה תרמה את חלקה–היא השביתה את ענף התיירות הסרי-לנקי השווה כ-1.5 מיליארד דולר. הנשיא הכושל הכריז בכניסתו לתפקיד על אסטרטגייה של בניית תשתיות אגרסיבית שתספק עבודה לאוכלוסיה. הוא נטל חובות כבדים מסין, שמחזיקה ב-10% מהחוב הלאומי. במקביל, הדפיס הבנק המרכזי כמות גדולה של כסף ונכנס לחובות מול קרנות השקעה אמריקניות כדוגמת בלאקרוק–המחזיקות כ-30% מהחוב הסרי לנקי. אינפלציה היתה בלתי נמנעת.

עלויות הנכסים הפכו גבוהות מדי, הציבור לא יכול לעמוד בהן, לכן יש צורך להעביר את הכלכלה למודל שיתופי. מעתה, הציבור יחלוק בנכסים על פי מודלים עסקיים כדוגמת Uber ו-AirBnb. מכיוון שאין לחקלאים המסכנים האלה עבודה, ואין להם ממה לחיות, הם יוכשרו מחדש לעבודות בתחום התיקונים והאחזקה של הנכסים הקיימים, כדי לשקמם ולהאריך את חייהם

אבל הגורם העיקרי שגרם לקריסה היה חוק שהעביר רג’בקסה באפריל,2021 שמונע יבוא ושימוש בדשנים כימיים בתעשיית החקלאות. כדי לסבר את האוזן, מתוך 22 מיליון תושבי סרי לנקה, כ-70% מתפרנסים מחקלאות. כל החקלאים הללו נאלצו להסתפק במוצרים אחרים שלכאורה מזהמים פחות מדשנים כימיים לחקלאות שלהם.

85% מהחקלאים דיווחו על פגיעה משמעותית ביבול שלהם ותוך חודשים ספורים הכלכלה קרסה. גידולי האורז נפגעו ב-20% ומחירם קפץ ב-50%. המדינה הענייה שהיתה בעלת מאגרי אורז מספקים נאלצה לפתע לייבא אורז בשווי של 450 מיליון דולר. מחירי העגבניות והגזר זינקו פי 5. ענף התה, אחת מתעשיות הייצוא הגדולות והידועות ביותר של סרי לנקה בהיקף של יותר מ-1.3 מיליארד דולר, נפגע קשות כשייצור התה צנח ב-18% תוך שלושה חודשים.

רג’בקסה הבין חיש מהר את הטעות שעשה ובנובמבר 2021 הכניס את המדינה למצב חירום וניסה לתקן את מה שחולל באמצעות יבוא דשנים מהיר. אבל הבנק העולמי התעכב במתן ההלוואות, והתברר שגידולים חקלאיים לוקח לפחות שנה לשקם. זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. חקיקה אקלימית פזיזה ולא נכונה מיד אחרי משבר בריאותי הם שגמרו לקריסת המדינה.

ניקח צעד אחד לאחור; בתחילת 2020 ישבו הפורום הכלכלי העולמי ביחד עם חברות הייעוץ המובילות בעולם והגדירו “מדדי אקלים” לחברות ולמדינות: ESG Score כאשר E זה סביבה, S זה חברה ו-G זה ניהול תאגידי. מדובר ב-32 קריטריונים מדידים, וחברות הייעוץ מדרגות כל מדינה או חברה על בסיס המידע שאלה מספקות. אי נתינת מידע או אי בניית אסטרטגיה מספקת מורידה את הציון. ממשלת ארצות הברית הודיעה לפני כחודשיים שהיא עומדת לחייב חברות לספק את המידע הזה בחוק.

המשקיעים הגדולים, וביניהם ואנגארד ובלאקרוק הודיעו שמעכשיו ציון ה-ESG יילקח בחשבון בהחלטות השקעה. כפי שפרסמנו כאן לא מזמן, החברות הללו יושבות בדירקטוריון של חברות רבות במשק, הן מייעצות לממשלות וגם מחזיקות בחובות של מדינות. השפעתן עצומה. הרציונל שעמד מאחורי ניסוח ה- ESG הוא שיש לקחת בחשבון סיכוני אקלים וניהול תאגידי כושל כאשר מבצעים החלטות על השקעה.

אילון מאסק, האיש העשיר בעולם ומנכ”ל טסלה, כבר יצא נגד השיטה ושילם על כך מחיר: שורת ציוצים שלו נגד ממשל ביידן גרמו לחברת הדירוג S&P להוציא את טסלה (שהביאה את בשורת הרכב החשמלי לאמריקה), מרשימת 100 המובילות בציון ESG, בעוד חברות נפט כאקסון מובייל מופיעות בעשיריה הראשונה. “זו תרמית”, טען מאסק בציוץ בטוויטר.

גידולי האורז נפגעו ב-20% ומחירם קפץ ב-50%. המדינה הענייה שהיתה בעלת מאגרי אורז מספקים נאלצה לפתע לייבא אורז בשווי של 450 מיליון דולר. מחירי העגבניות והגזר זינקו פי 5. ענף התה, אחת מתעשיות הייצוא הגדולות והידועות ביותר של סרי לנקה בהיקף של יותר מ-1.3 מיליארד דולר, נפגע קשות כשייצור התה צנח ב-18% תוך שלושה חודשים

סטיוארט קירק, בנקאי בכיר מ-HSBC שאחראי על ההשקעות הסביבתיות של הבנק, הושעה מתפקידו לפני חודש. הסיבה: הרצאה שנתן בכנס של הפייננשיאל טיימס ובה יצא אף הוא נגד השיטה. לטענתו של קירק, ככל שמדברים יותר על משבר האקלים ערך המניות רק עולה לאורך השנים. הוא גורס כי הסיכון של משבר אקלים אינו עד כדי כך מהותי–ירידה בתוצר גולמי של 2.5-5% עד 2100 זה “טיפה בים לאור תחזיות הצמיחה של 2-3% בשנה”. הוא טען בהרצאה כי יש חברות “נקיות” שיצליחו ויש כאלה שייפגעו, ויש חברות “מזהמות” שיצליחו להתייעל ויש מהן שיעלמו. הסיכון הוא לא בגלל משבר אקלים אלא בגלל ההתנהלות של כל חברה וחברה. לא ייתכן שמנכ”לי חברות יתעסקו יותר בסיכוני אקלים מאשר בביזנס שלהם, טען – וכאמור, הושעה. אסור לצאת נגד הנראטיב המושל.

העובדות מדברות בעד עצמן–סרי לנקה קיבלה ציון ESG של 98, גבוה יותר משבדיה והרבה יותר מארצות הברית (51) וכלכלתה קרסה באחת. האם מדובר בצירוף מקרים שבו בלאקרוק מחזיקה בחוב של המדינה שעל סף פשיטת רגל, ואילו הנשיא שלה מכריז על חוק שדופק את המסמר האחרון בארון הכלכלה שלה?
כי הנה לא חלפו כמה ימים מהקריסה והפורום הכלכלי העולמי פרסם הצעה ידידותית מאוד לסרי-לנקה. הוא הציע לה להעביר את הכלכלה שלה למודל של כלכלה מעגלית (Circular Economy) כדי להציל את המצב. לטענת הפורום מה שהקריס את הכלכלה היא הממשלה המושחתת של רג’בקסה שבאופן פופוליסטי העניק סובסידיות לציבור במזון, תרופות, דלק ודשנים והפחתת מיסוי. מה שיתקן את הכלכלה היא ההבנה שהציבור צריך “לשאת בעלות הכלכלית האמיתית של המחיה שלהם”.

הפורום הציע לסרי לנקה לעבור למודל התנהלות ניסיוני ( אג’נדה 2030) פרי מוחותיהם הקודחים של חברי הפורום ואלה הם עיקריו: עלויות הנכסים הפכו גבוהות מדי, הציבור לא יכול לעמוד בהן, לכן יש צורך להעביר את הכלכלה למודל שיתופי. מעתה, הציבור יחלוק בנכסים על פי מודלים עסקיים כדוגמת Uber ו-AirBnb. מכיוון שאין לחקלאים המסכנים האלה עבודה, ואין להם ממה לחיות, הם יוכשרו מחדש לעבודות בתחום התיקונים והאחזקה של הנכסים הקיימים, כדי לשקמם ולהאריך את חייהם.

1% מהתאגידים החקלאיים בעולם מחזיקים ב-70% מהאדמות החקלאיות. לדוגמה, ביל גייטס הוא הבעלים הגדול ביותר של אדמות חקלאיות בארצות הברית, כ-1000 ק”מ רבוע בשווי של 700 מיליון דולר. על ידי שליטה באדמות, גייטס שולט בטכנולוגיות הייצור ולא רק בכמויות

ונחשו מי יהיו בעלי אותם נכסים שכולם “יחלקו” וישתמשו בהם בשיתוף? מספר מצומצם מאוד של גורמים ריכוזיים יחזיקו בנכסים ויוודאו את השימוש השיתופי היעיל שלהם. לא קשה לאתר את טביעת האצבע של בלאקרוק בתוכנית הזאת. לכאורה, התוכנית היא “בעד הציבור”. היא תאפשר לאנשים שלא יכולים להרשות לעצמם להחזיק בנכסים היקרים להשתמש בהם תמורת עלות המחיה האמיתית. התשלום יהיה לפי שימוש. אז מה היה לנו? קודם המדינה נכנסה לחובות בגלל אופן ההתנהלות מול המגיפה. אחר כך חקיקת אקלים הקריסה את ענף החקלאות. והשלב הבא המוצע הוא ביטול זכות הקניין, כי אין לציבור ברירה, המדינה פשטה את הרגל.

סרי לנקה היא סנונית ראשונה. היא מודל. ההתרחשות היא גלובלית. בשבועיים האחרונים הולנד גועשת ורועשת. החקלאים, החוואים והדייגים במדינה מוחים בצורה חסרת תקדים כנגד הממשלה. טרקטורים חוסמים כבר שבועות את הדרכים, מפגינים צרים על מבני הממשל. הולנד היא יצואנית החקלאות מספר 2 בעולם, ופגיעה בחקלאות ההולנדית משמעותה חד וחלק משבר רעב עולמי. להזכירכם שענף ייצוא החיטה גם הוא מושבת בגלל המלחמה באוקראינה והודו, שעצרה את הייצוא. וכך 60% מייצוא החיטה בעולם נעצר. אנחנו כבר מרגישים את זה אצלנו–רק השבוע מחיר הלחם המפוקח בישראל עלה ב-20%.

מסתבר שבחמש השנים האחרונות ממשלת הולנד יצאה למלחמה כנגד החקלאים במטרה להפחית את פליטות החנקן לאטמוספרה. החנקן הוא הגז הנפוץ ביותר באטמוספרה שלנו, כ-80%, ולטענת מדעני האקלים מדובר בגז חממה. צואת בקר ודשנים לחקלאות הן מקור פליטת חנקן שממשלת הולנד מעוניינת לצמצם. החל מ-2015 הטילה הממשלה רגולציה כבדה על ענף החקלאות, סגרה חוות בקר ורכשה שטחים חקלאיים תוך איום בהחרמה במקרה של חוסר ציות.

החקלאים בהולנד זועמים. הם כבר הקימו מפלגה בת מושב אחד בפרלמנט, ועל פי הסקרים הם יגדילו את כוחם ל-12 מושבים אם הבחירות היו נערכות היום. התגובה הממשלתית למחאות הופכת לאלימה וירי חי בוצע כנגד מפגינים, תוך השימוש המוכר באמצעי המדיה כדי למתג את המוחים כאלימים. בינתיים רשתות השיווק בהולנד מדווחות על מחסור קשה במזון כתוצאה מהמחאות.

אל החקלאים בהולנד מצטרפים חקלאים בכל העולם – חקלאים גרמנים חסמו את הגבול עם הולנד. חקלאים איטלקים מבצעים חסימות טרקטורים באיזורים כפריים ומאיימים לחסום את כל רומא. בפולין חסמו חקלאים רחובות בוורשה, וחקלאים אחרים חסמו גם את מחוז אנדלוסיה בדרום ספרד. ההפגנות והמחאות זולגות מאירופה לשאר העולם – מחאות דומות מתקיימות במערב הודו, בארגנטינה ובמדינות נוספות.

ועכשיו נשאלת השאלה: האם המניעים לכל זה הם אקלימיים או שהם פיננסיים במהותם? יתכן שהתשובה נמצאת בנתונים הבאים: 1% מהתאגידים החקלאיים בעולם מחזיקים ב-70% מהאדמות החקלאיות. לדוגמה, ביל גייטס הוא הבעלים של אדמות חקלאיות הגדול ביותר בארצות הברית, כ-1000 ק”מ רבוע בשווי של 700 מיליון דולר. על ידי שליטה באדמות, גייטס שולט בטכנולוגיות הייצור ולא רק בכמויות. הוא משקיע כבד בטכנולוגיות לבשר סינתטי, חלב ביולוגי, וגידולים מהונדסים גנטית. 82% משוק מוצרי התינוקות בארצות הברית נשלטים על ידי 3 חברות. 85% משוק שימורי הטונה, 79% ממוצרי הפסטה ו-85% משוק הבשר – כולם שווקים ריכוזיים ומונופוליסטים. שוק המזון העולמי רחוק מלהיות שוק חופשי.

ואולי אתם תוהים מדוע מתחילים (אלה שעוסקים בכך) ליישם את אג’נדה 2030 דווקא בשוק המזון? הרי אנחנו בסיומן של שנתיים קשות ממילא ובשיאה של המלחמה הגדולה ביותר מאז מלחמת העולם השניה. האם התיזמון של כאוס מוחלט באספקת המזון העולמית בצל משבר אקלים הוא הגיוני? האם פגיעה בחקלאים במדינות העניות ביותר בעולם הוא הדבר הנכון והמוסרי לעשות כעת? “מי ששולט במזון שולט באנשים”, אמר הנרי קסינג’ר ב-1973 ואולי זה כל הסיפור.