מי הזיז את חשבון הבנק שלי?

בתחילת חודש פברואר השנה הופעלו סנקציות נגד ארבעה מתנחלים, שהיו לכאורה מעורבים בצורה ישירה בפעולות אלימות נגד פלסטינים בגדה המערבית. בנק לאומי הקפיא את חשבונו של ינון לוי; בנק הדואר חסם את זה של דוד חי-חסדאי; וחשבונותיהם של שלום זיכרמן ועינן טנג’יל, המנוהלים בבנק הפועלים, ככל הנראה הוקפאו בחלקם.  

הסנקציות החריגות האלו התבצעו בעקבות צו שהוציא נשיא ארה”ב, לפיו יוקפאו נכסים וחשבונות של הארבעה בארה”ב, יחול איסור לסחור עמם או להעביר אליהם כספים באמצעות מערכת הבנקאות האמריקאית, והם לא יוכלו להיכנס למדינה. יש לציין, כי החוק בארה”ב אוסר על בנקים אמריקאיים לעשות עסקים עם מוסדות ברחבי העולם, שלא מצייתים לסנקציות שהוא מטיל – גם ללא חקירת הנסיבות להטלתן. בנק שלא מציית להן עשוי למצוא את עצמו מנודה ואף אחד לא לוקח סיכון כזה.

בשנים האחרונות אנו עדים למגמה עולמית מדאיגה של סגירת חשבונות בנקים, או הקפאת נכסים על סמך השתייכות פוליטית, אידיאולוגיות, השתתפות בהפגנות או סנקציות בינלאומיות. וגם בישראל – לא משנה באיזה צד של הספקטרום הפוליטי אתם נמצאים, או מה עמדתכם לגבי המלחמה – לא תאהבו לגלות שלנשיא ארה״ב יש את הכוח להורות לבנק שלכם, להחרים את חשבון הבנק כסנקציה פוליטית – עוד לפני שעמדתם למשפט והוכח שאתם אשמים בפשע. כן, גם אם אתם ״מתנחלים״.

אם הממשל רוצה לדכא מחאה בזמן אמת – הוא יכול

לא משנה אם אנו מסכימים או לא עם האידיאולוגיה, או נקודות המבט של הנפגעים – ניצול כוחה של המדינה ומנגנונים בנקאיים כדי לדכא התנגדות, או לאכוף אג’נדה פוליטית, מדגיש את האופי הבלתי הוגן מטבעה של המערכת הפיננסית.

כך למשל דיווח מוסף כלכליסט בדצמבר 23′, שבנק לאומי חסם חשבון של עמותת “גישה” מתל אביב. העמותה מסייעת משפטית לתושבי עזה לקבל היתרי כניסה לישראל וחשבונה נחסם לאור פרסומיה ברשתות החברתיות, שבהן האשימה את ישראל בפשעי מלחמה. במקרה הזה פסל סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, אליהו בכר, את החסימה והורה לבנק לשחרר את החשבון. “פרסומים, מזעזעים וקשים ככל שיהיו לאזני הבנק”, אמר בכר, “אינם מספקים כדי לחסום חשבון בנק פעיל”.

גם בנקים בריטיים גדולים, כמו HSBC ו-Standard Chartered, סגרו ב-2019 חשבונות השייכים לאנשים שהיו קשורים להפגנות פרו-דמוקרטיות בהונג קונג, תוך ציון חששות לגבי ציות לחוקי הביטחון הלאומי, שנכפו על ידי סין. באופן דומה, כמה בנקים בבלארוס סגרו ב-2020 חשבונות של אנשים, שהיו מעורבים בהפגנות נגד הממשלה בעקבות בחירות שנויות במחלוקת, בטענה שפעילותם היוותה סיכון ליציבות המערכת הפיננסית. יתרה מכך, סנקציות בינלאומיות הובילו לסגירת חשבונות והקפאת נכסים של יחידים וישויות במדינות כמו איראן, ונצואלה וצפון קוריאה, בהתבסס על מדיניות או פעולות ממשלתם, הנחשבות כמנוגדות לנורמות בינלאומיות. גם ממשלת גרמניה הכריזה על תוכנית לטרגוט חשבונות בנק של אנשים, שתורמים כסף לקבוצות ולגורמים הנחשבים “ימין קיצוני״ – למעשה כינוי שכיח לאנשים המתנגדים לממשלה, או מכונים ״קונספירטורים״.

לפני כשנתיים ראינו את ראש ממשלת קנדה, ג’סטין טרודו, סוגר חשבונות בנק ומחרים תרומות במטבעות קריפטו לאזרחים קנדים, שהשתתפו במחאת נהגי המשאיות בקנדה, תחת צו חירום שהוציא בזמנו בפעם הראשונה בהיסטוריה. לאחרונה, בינואר 24′, קבע בית משפט קנדי שהפעלת מצב החירום על ידי ממשלת טרודו היתה לא ראויה, ולא הצדיקה שימוש בסמכויות גורפות כדי לדכא את מה שראש הממשלה כינה – חסמי מחאה “לא חוקיים ומסוכנים”. אבל זו רק תזכורת קטנה לכך, שאם הממשל רוצה לדכא מחאה בזמן אמת – הוא יכול. הכסף היחיד, אגב, שלבסוף הגיע למוחים היה ביטקוין, כי לממסד לא היתה דרך לחסום אותו ולהשתלט עליו.
דוגמה נוספת היא שערוריית נייג’ל פרג’, שדרן ופוליטיקאי לשעבר מבריטניה; ביוני 23′ סגר הבנק הפרטי Coutts את החשבון שהחזיק על רקע דעותיו ועמדותיו. לאחר שפרג’ פנה לתקשורת התגלה שחשבונו נסגר, כי הם ראו בו “במקרה הטוב קסנופוב הנוטה לגזענות”. אגב, בעקבות החשיפה התקשורתית התפטרה מנכ”לית הבנק שהחזיק בבעלות על Coutts ופרג׳ פנה לשבעה בנקים נוספים, שסירבו לפתוח לו חשבון.

ובאוסטרליה, החל מנובמבר 23′ הודיע בנק NAB על הקפאת חשבונות של אוסטרלים, המתבטאים באינטרנט באופן שהבנק מגדיר כביטויי שנאה “באופן בלתי הולם”, מטריד או מפלה. תזכורת נוספת חשובה היא קפריסין, שבה רק לפני למעלה מעשור, במהלך קריסת הבנקים הגדולה (2013-2012), החרימו כסף לאזרחי המדינה. קפריסין יישמה צעד שנוי במחלוקת כחלק מעסקת חילוץ עם מלווים בינלאומיים, והטילה מס חד-פעמי על פיקדונות בנקאיים; עבור פיקדונות מתחת ל-100 אלף אירו נקבע שיעור מס של 6.75 אחוזים, בעוד שעל פיקדונות גבוהים מ-100 אלף אירו הוצע תחילה שיעור מס של 47.5 אחוז, אך לבסוף הוא נקבע על 9.9 אחוזים. מהלך זה הוביל למעשה להשתלטות על חלק מחשבונות הבנק של הציבור. הוא גרם לסערה ציבורית רחבה ולהשלכות כלכליות משמעותיות, אך הוגדר כהכרחי כדי לייצב את מגזר הבנקאות במדינה ולהבטיח סיוע פיננסי.

״הביטקוין עשה כברת דרך בתיקון חוסר מאזן הכוחות”

נראה שעם הזמן יותר ויותר מדינות בעולם לא מהססות לשלוח את ידיהן לכיסם של האזרחים, על כן יש לתהות – האם הכסף שלנו בטוח בבנקים? או שעלינו לחפש מקום בטוח יותר, כגון מתכות יקרות כמו זהב וכסף, וכן מטבע שיד הממסד אינה משגת כדוגמת המטבע הדיגיטלי ביטקוין.

בספרו רב-המכר ״בסיס הביטקוין״, מתייחס סיף א-דין עמוס לסוגיית החרמת כספים על ידי בנקים והכוח הבלתי מידתי שמשיגה המדינה על ידי שליטה ריכוזית בכסף. ״הביטקוין עשה כברת דרך בתיקון חוסר מאזן הכוחות שנוצר במאה האחרונה, בעקבות יכולתו של השלטון לנכס כסף לבנקים המרכזיים שלו”, כותב עמוס, “וכך לגרום לאזרחיו להיות תלויים בו לחלוטין להישרדותם ולרווחתם. לזהב, הגרסה ההיסטורית של כסף בטוח, לא היו יתרונות כאלה. תכונותיו הפיזיות של הזהב הפכו אותו למועד לשליטה ממשלתית. בשל חוסר האפשרות להעביר אותו בקלות ממקום למקום עלה צורך לרכז את התשלומים שנעשו באמצעותו בבנקים, כך שהיה קל להחרים אותו (כפי שקרה בשנות ה-30 בארה״ב, א”פ). לעומת זאת עם ביטקוין קל וזול לאשר תנועות, כיוון שכל אחד יכול לגשת לספר התנועות המלא בחינם, מכל מכשיר עם חיבור לאינטרנט״. 

במילים אחרות, זהב שימש ככסף בטוח ב-5,000 השנים האחרונות ושירת היסטורית את האנושות כמאגר ערך מוצלח, הן כאמצעי סחר והן כיחידת מידה. חסרונו של הזהב טמון בתכונותיו הפיזיות, שאפשרו השתלטות ממסדית עליו ועל ריכוזו בידי המדינה, אשר הפכה להיות המתווכת העיקרית בין אנשים ועסקים. להבדיל מרוב מטבעות הקריפטו האחרים, ביטקוין הוא מטבע דיגיטלי ללא מתווכים וצדדים שלישיים (peer-to-peer) ברשת מבוזרת ומאובטחת, שמאפשר לכל אחד להיות הבנק של עצמו, במקום לסמוך על בנקים וגורמים חיצוניים.  

כך או כך, כדאי לשים לב לאתגרים שעומדים בפני אזרחים בשמירה על גישה לשירותים פיננסיים, על רקע סערה פוליטית ומתחים גיאופוליטיים עולמיים. ערנות לגבי צנזורה פיננסית והגנה על נכסים עשויה להיות ההבדל בין כסף בטוח לכסף מוחרם.