מהפכה בשר ודם – ראיון עם שי בן דב
הכאב האישי שהוא נושא בתוכו מילדות התחבר לכאב ולזעם על מה שקורה במדינה, והביא את קפטן איזי עד מחשבות אובדניות. עכשיו הוא לוקח פסק זמן מהפגנות מחאה ומתכנן את הדבר הבא
בפברואר האחרון חדל להפגין. את כל האנרגיה, הזמן, הבריאות, החופש, השבתות שהקדיש לצאת ולמחות, החליפה עייפות החומר. החלאס הסופי היה, כשהבין שיש כאן קומץ אנשים שנלחם בכל כוחו, אבל הוא עדיין רק קומץ. “נפלה עליי אפיסת כוחות כתוצאה מכמה זה מורגש שאנחנו קומץ אנשים, שנלחמים עבור משהו, אבל אנחנו כל כך מעטים. וזו הרגשה של להסתער על שדה הקרב ואז להסתכל ימינה שמאלה, ולקלוט שאתה בעצם כמעט לבד. אף אחד כמעט לא מבין על מה אתה מדבר. אנשים לא יודעים מה זה חוק הסמכויות. מבחינתם הכל בסדר, ובכלל, אתה הבעיה. יא חתיכת לא מחוסן שכמוך”.
שי בן דב, קפטן איזי, פעיל מחאה צעיר אבל ותיק, מתקשה לראות איך אנשים מתעקשים על מנגנונים שמשעבדים אותם. בין אם זה הממשלה, משרד הבריאות, או הרדיפה המתמדת אחרי כסף, משכנתא, מיסים וחובות עד שאתה מת. כדי לאבד אמון באדם, במערכת, בעולם, צריך היה לקרות איזה סדק בעבר. צריכה להיות פגיעה באמון הזה, איפשהו בביוגרפיה, כדי להבחין בדברים עכשיו ולא להסכים…
תגובות