אזהרה: הכתבה מכילה תיאורים של נפגעי פגיעה מינית

שון קומבס, הידוע גם בשמו פי דידי, מהדמויות הבולטות בעולם ההיפ-הופ ומוזיקת העולם, מבלה בחודשים האחרונים בתא מעצר קטן בברוקלין, לאחר שהוגשו נגדו תביעות חמורות בגין ניהול רשת פשע, קשירת קשר לביצוע עבירה, סחיטה, סחר בנשים, בגברים ובקטינים למטרות מין, ואלימות פיזית ונפשית כלפי אינספור קורבנות במשך עשרות שנים.

המפיק המוזיקלי של חברת התקליטים “הילד הרע” (Bad Boy Records) ידוע כאחד המיליונרים המובילים בתעשיית הבידור וחי חיי ראווה שכוללים יאכטות, מטוסי יוקרה, מערכות יחסים מתוקשרות עם השחקנית ג’ניפר לופז וזמרת ה-R&B קאסי ונטורה, ובנוסף גם חברות קרובה עם שמות בולטים בהוליווד – מג’סטין ביבר עד אשטון קוצ’ר.

סיפור נפילתו של קומבס החל לפני כשנה, ב-16 בנובמבר 2023, כאשר קאסי ונטורה, בת זוגו לשעבר הגישה נגדו תביעה אזרחית שהכילה האשמות מסמרות שיער. היא האשימה אותו באונס מתמשך, באלימות, בסחר בנשים ובכך שסימם אותה בכפייה במהלך מערכת היחסים בת העשור שלהם. ונטורה ציינה כי קומבס השתמש בה כאובייקט מיני במסיבות פרועות, שהיו ידועות בשם “פריק אופס” (Freak Offs) – מסיבות אקסקלוסיביות שבין רשימת משתתפיהן ניתן למצוא רבים מהשמנא וסלתה של הוליווד.

עם פרסום דבר התביעה הכחיש קומבס את כל ההאשמות, אך תוך פחות מ-24 שעות הוא הגיע להסדר כספי עם זוגתו לשעבר מחוץ לכותלי בית המשפט. למרות מהירות התגובה של הצוות המשפטי שלו, נפתחה תיבת פנדורה ותביעות חדשות החלו לצוץ נגד קומבס כפטריות אחרי הגשם. כבר בנובמבר 2023 הוגשה תביעה נוספת מצד ג’וי דיקרסון ניל, שהאשימה אותו כי סימם ואנס אותה במהלך לימודיה באוניברסיטת סירקוז. למחרת הוגשה תביעה נוספת מצד אשה בשם ליזה גארדנר, שטענה כי קומבס אנס אותה כאשר היתה רק בת 16. האישומים הללו יצרו אפקט דומינו של ממש, ונכון לכתיבת שורות אלה, בשנה האחרונה העידו נגדו יותר מ-120 קורבנות ביותר מעשר תביעות נפרדות, והפרשייה הולכת ומסתמנת כאחת החמורות שתעשיית הבידור האמריקאית ידעה אי פעם.

התמונה שעולה מחומרי הפרשה שהותרו לפרסום מבעיתה, בלשון המעטה. לפי אחד מכתבי התביעה, קומבס יחד עם שותפים נוספים ששמותיהם טרם פורסמו, ניהלו רשת קרימינלית ענפה שמרכז פעילותה היה באותן מסיבות סקס “מפוארות” שהוא אירח בבתים שלו בלוס אנג’לס, במנהטן ובאי הפרטי שלו המכונה “אי האהבה”. על פי כתב התביעה, במהלך המסיבות הללו הביאו הוא ושותפיו עובדות ועובדי מין, ביניהם קטינים, ו”השתמשו בכוח, באיומים ובכפייה כדי לגרום לאורחים להשתתף איתם באקטים מיניים”. עוד עולה כי לעיתים תכופות קומבס היה מוסיף סמי אונס למשקאות שהוגשו במסיבות, ואף הזהיר מראש את עובדיו מאילו בקבוקים לשתות ומאיזה לא. נוסף על כל אלה, אותן מסיבות פריק אופס תועדו על ידי מצלמות רבות שהיו פזורות בכל פינה באחוזותיו של קומבס, מה שהעלה את החשד כי הוא השתמש בחומרים הללו כדי לסחוט את המשתתפים.

כמצופה מפרשה פלילית שכוללת כמה מהשמות הגדולים בהוליווד, הרשתות גועשות ומלאות ספקולציות – מי הם הסלבריטאים הנוספים שהיו מעורבים? האם קומבס היה מעורב ברצח המתוקשר והלא פתור של הראפר טופאק? והאם ביונסה ידעה על מעלליו של חברה הטוב?

אך בזמן שהרשת מלאה בהתרחשויות נראה שהשאלות החשובות באמת מקבלות מעט מאוד תשומת לב. שכן שערורייה בסדר גודל כזה, בלב ליבה של האליטה ההוליוודית, מהווה חיזוק נוסף לטענתם של רבים כי מאחורי הקלעים של החלונות הגבוהים בארה”ב מתנהלת רשת קרימינלית שלא בוחלת באלימות, בשחיתות מוסרית ובסחיטה מינית כדי להשיג עוד כוח, עוד שליטה ועוד ממון. ואם אכן היא קיימת אנחנו – כל אחד ואחד מאיתנו – נדרשים לשינוי תפיסה משמעותי בנוגע למציאות חיינו.

רק לפני שלוש שנים נסגרה באופן תמוה פרשייה דומה כאשר גיליין מקסוול, שותפתו של ג’פרי אפשטיין ש”התאבד” בכלא, הורשעה בחמישה אישומים, בהם סחר בקטינות לצורכי מין, ונשלחה ל-20 שנה לכלא. גם בפרשה זו, בדומה לפרשת קומבס, הוצגו לבית המשפט ראיות לכך שכל המפגשים המיניים אותם ארגנו מקסוול ואפשטיין בנכסיו השונים, כולל באי הפרטי שלו, תועדו במצלמות נסתרות וגלויות, ונעשה בהן שימוש כדי לסחוט את לקוחותיו ושותפיו העסקיים.

ומי הם אותם חברים ושותפים עסקיים שהתארחו אצל אפשטיין באופן תדיר? שנהנו ממטוסו הפרטי שנשא לא פחות ולא יותר את השם “לוליטה אקספרס”? רשימה מכובדת של אנשים בעמדות כוח והשפעה ברומו של עולם ובהם נשיא ארה”ב לשעבר ביל קלינטון, הנסיך אנדרו, השחקן קווין ספייסי, עורך הדין היהודי הנודע אלן דרשוויץ’ (שלימים יצג את אפשטיין), ראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד ברק והרשימה עוד ארוכה.

האם ניתן להסיק מכך שכל מי שטס במטוסו של אפשטיין השתתף במסיבות הסקס הפרועות שלו ופגע בקטינים ובקטינות? כמובן שלא. אך מטבע הדברים, כאשר מדובר בפרשה שבה הנאשם המרכזי מואשם בסרסור מאות קורבנות ובניהול רשת של ניצול מיני – יש לשער שהיו גם מי שנהנו משירותיו. עצם העובדה שאף לא אחד מלקוחותיו נעצר או הובא בפני שופט רק מחזקת את החשד, שמדובר באנשים שהשפעתם הקנתה להם את האפשרות להימלט משורת הדין.

הספקנים יאמרו, ובצדק, כי שתי הפרשיות הללו של סחיטה ופדופיליה, שבהן מעורבים אנשים בעלי כוח ברמה גלובלית, אינן מעידות בהכרח כי מדובר בתופעה רחבת היקף החולשת על כל מוקדי הכוח בחברה המערבית. אותם ספקנים ידרשו ראיות, הוכחות חותכות. אבל הבעיה שהציבור הרחב מצפה לקבל ראיות בדיוק מאותם ארגונים ציבוריים שנמצאים בשליטה של בעלי ההון והכוח – בתי משפט, משטרה, תקשורת וממשל – במקום לבחון בעין ביקורתית את הררי העדויות שמגיעות דווקא מהצד השני, מאותם ילדים שנוצלו, ניצלו, וכיום מספרים את סיפורם באמצעים דלים ברשתות החברתיות לכל מי שרק מוכן להקשיב. ולא מדובר בעדויות בודדות – מדובר באלפים.

זוועות מחרידות

אחת מהעדויות הללו היא זו של אלי קרטר (Ally Carter) – מורה לריקוד בת 30 – שזה מספר שנים משתפת ברשת את זיכרונותיה כילדה שסורסרה באותן מסיבות, אשר בהן השתתפו לטענתה אנשי ציבור מוכרים. מאז שהתפוצצה פרשת קומבס זכתה קרטר לוויראליות ברשת לאחר שהעידה כי היתה אחת מקורבנותיו. קרטר אף הגישה בחודש שעבר (אוקטובר) תצהיר תחת שבועה לבית המשפט בלוס אנג’לס, שבו העידה נגד קומבס ונגד השחקן דנזל וושינגטון, כי אנסו אותה בהיותה קטינה באחת ממסיבות הפריק אופס של קומבס. “הילדים שנרכשו למסיבה היו ‘בחירי המסיבה’ (Party Favors)”, היא כתבה בתצהיר. “המשמעות של בחירי מסיבה היתה שהילדים הונחו על שולחן ונאלצו לחכות עד שמישהו בחר לקיים יחסי מין איתם. לאחר מכן הם הוחזרו לשולחן ומישהו אחר היה לוקח אותם… אולצתי לקיים יחסי מין עם כל כך הרבה אנשים שאיני יכולה לזכור את כולם”.

קרטר ממשיכה לתאר זוועות כל כך מחרידות, וקוראים רגישים בהחלט מוזמנים לדלג לפסקה הבאה. כך לדוגמה היא מתארת בתצהיר שהיתה עדה לכך, שילדות אולצו לקיים יחסי מין עם בעלי חיים, מה שגרם לה ולילדה נוספת להקיא. כעונש הן אולצו למרוח את הקיא אחת על פניה של השניה. עוד היא טוענת שאותן מסיבות סקס פרועות לא נועדו אך ורק כדי לספק איזושהי גחמה מינית חסרת גבול, אלא שהיתה זו רשת מאורגנת שעשתה שימוש במין, באלימות ובסחיטה כדי לשמר את מעגלי הכוח והשליטה של אותם אנשים בכל תחומי החברה.

לא יהיה זה מוגזם לומר שהאירועים אותם מתארת קרטר בתצהיר נמצאים בצד הרך של הספקטרום, לעומת המקרים שאותם היא חושפת בשלל עדויותיה ברשת. לפני כשנה היא התראיינה בתוכנית של סטו פיטרס (Stew Peters), שבמהלכה העלתה טענות כי נאנסה בעבר על ידי דמויות מוכרות נוספות בחוגי האליטה האמריקאית, כדוגמת ברק אובמה וג’ו ביידן. היא אף העלתה טענה כי היתה קורבן ל”התעללות טקסית שטנית” – נושא שהתייחסנו אליו בבראשית בהרחבה, בכתבה “ילדים של אף אחד”. לפי תיאוריה של קרטר מדובר בפרקטיקה פולחנית שנועדה ליצור חוויות טראומטיות כל כך קיצוניות בתודעתם של הקורבנות, כדי לגרום להם הפרעת זהות דיסוציאטיבית (ריבוי אישיויות) והלכה למעשה “לתכנת” אותם כך, שניתן יהיה לשלוט בהם באופן מוחלט.

סיפורה של קרטר נשמע כל כך מופרך, שאם היה עומד בפני עצמו סביר היה להניח שמקורו בהזיה של אשה משוגעת או בניסיון נואש, מוזר ככל שיהיה, להשיג תשומת לב. אך עוד מאות אם לא אלפי עדויות דומות מסתובבות ברחבי הרשת באמצעות פודקאסטים, ראיונות, בלוגים, הרצאות טד, שימועים בקונגרס, ספרים וסרטים דוקומנטרים. כמעט לכל הסיפורים האלה יש מאפיינים דומים: טראומה פסיכולוגית, פיזית ומינית שחוזרת ונשנית בילדות, על ידי קבוצה מאורגנת של בגירים, בדרך כלל אנשים בעלי כוח ומעמד גבוה, שמובילה להפרעת זהות דיסוציאטיבית, הדחקת האירועים וחזרתם של הזיכרונות בשלב מאוחר יותר בחיים. בתחתית הכתבה תוכלו למצוא רשימה של מעל 100 עדויות כאלו שהתפרסמו בערוצים שונים.

קורבנות שקופים ומושתקים

השאלה החשובה המתבקשת היא – אם יש כל כך הרבה עדויות לתופעה המבחילה הזו, שמתרחשת על פי העדויות על ידי אנשים בעלי שמות מוכרים מהמעמד הגבוה ביותר בחברה המערבית – איך יתכן שאף אחד לא שמע על זה?

התשובה הכואבת היא שקולם של אותם קורבנות הוא בין המצונזרים והמושתקים ביותר ברשת. כך לדוגמה רק בחודש שעבר מחקה יוטיוב את “The Imagination Podcast” – ערוץ עם עשרות אלפי עוקבים ומאות סרטונים, שהיה מוקדש כל כולו לתת מרחב בטוח לקולם של אותם קורבנות ממעגלי הפגיעה והטראומה של האליטה. במהלך ארבע השנים האחרונות עלה בו כמעט מדי שבוע ראיון עם אחד הקורבנות שהחליט באומץ רב, ולעתים תחת איומים של ממש, לפרסם את הסיפור שלו לציבור. מדוע הערוץ הזה צונזר? מכיוון שלדעת יוטיוב הוא לא עמד בחוקי הקהילה ואותם קורבנות הם לא יותר מ”בריוני רשת” שמקדמים תיאוריות קונספירציה.

אמה קטרין (Emma Katherine), מנהלת הערוץ, הוציאה פוסט זועם בפלטפורמת X שבו קראה לציבור לעזור לה במאבקה להשיב את הערוץ לאוויר. “התעוררתי הבוקר למייל מיוטיוב שמודיע לי כי הערוץ שלי נחסם לאלתר… קולם של הקורבנות הוא לא קונספירציה. זהו ניסיון מכוון להשתיק אותם שממשיך להתרחש כי אנחנו מאפשרים להשתיק אותם… בעבודה הזאת אני מסכנת את החיים שלי. אני עושה את זה בשביל כולכם ומעולם לא ביקשתי שום דבר בתמורה. אני לעולם לא אוותר, אך אני לא יכולה לעשות את זה לבד, אני רק בן אדם אחד. אני זקוקה לכולכם. לקורבנות האלה מגיע שיעמוד צבא שלם מאחוריהם. בבקשה תעמדו איתי נגד ההחלטה של יוטיוב לחסום את החשבון שלי”.

אז האם פרשת קומבס היא אנקדוטה נוספת המעידה על בעיה רחבה יותר, או שמדובר במקרה חד פעמי של איש מפורסם שהכוח עלה לו לראש? אין כאן מסקנות נחרצות. יחד עם זאת חשוב לזכור, שלמרות הנטייה האנושית המובנת להתרכז ברכילות צהובה ועסיסית על מעשיהם של אותם סלבס – הסיפור האמיתי, זה שבאמת דורש את תשומת ליבנו אינו הסיפור שלהם, אלא של אותם ילדים – אלה שאת שמם רובנו לא נשמע לעולם.

תמיכה בתקשורת בריאה

תמיכה חודשית בכל סכום תאפשר לנו להמשיך לייצר עבורך תוכן איכותי, אחראי, אמין ויצירתי

10₪

25₪

40₪

55₪

75₪

95₪

תמיכה חד פעמית בסכום לבחירה

לרכישת מנוי דיגיטלי

לרכישת מנוי למגזין המודפס