וכולנו אור איתן

בשבעה באוקטובר נשמטה האדמה מתחת לרגליהם של אזרחי ישראל. הנחות היסוד הבסיסיות ביותר הופרכו במחי יממה אחת, ואחריהן החל (ועדיין נמשך) אפקט דומינו של התפוררות בחומת האמון שקיימה אותנו מאז הקמת המדינה – בממשלה, בצבא, במנגנונים הציבוריים. לא זו בלבד שאזרחי המדינה נטבחו, נחטפו ועונו במשך שעות ארוכות ללא הגנה צבאית מינימלית, אלא שגם בהמשך התחושה היתה שאין מדינה, רק עם שדאג לספק לחיילים ארוחות, אפודים וקסדות; מערך אינסופי של מתנדבים מנסה לדאוג לרווחתם הגופנית והנפשית של עשרות אלפי עקורים; ובינתיים חברי הקואליציה פתחו מזנון אכול ככל יכולתך עם תקציב המדינה, ובנו של ראש הממשלה מדלג בין בריכות במיאמי לצילומי זוהר כנער טלפון ולקבלת דרכון דיפלומטי.

בציבור יש תחושה קשה של נטישה, של בגידה ומעילה באמון, אבל המערכת כבר עוסקת בטיוח ופיזור האשמות, והתקשורת המרכזית מסתפקת בעצמות שנזרקות מדי פעם מגורמים בעלי אינטרסים מוצקים. מסיבות העיתונאים מניבות הרבה מאד “זה לא הזמן”, ומעט מאד שאלות אמיתיות ואמיצות.

ולכן, זה בדיוק הזמן. לפני שהטיח יסתיר הכל, לפני שתושלם הנדסת הנרטיב, לפני שהזיכרון ייטשטש והראיות ייקברו. בכל יום נוספות שאלות, אבל ראשית חובה שנבין – מה קרה שם? איך זה קרה? זו לא משימה לעיתונאי אחד אמיץ, אפילו לא לעיתון אחד אמיץ. היא דורשת עיתונאים, אבל גם חוקרים, מומחים באיסוף נתונים, עורכי דין, אנשים בעלי רקע צבאי, חוקרי עדים מנוסים, תושבי הנגב המערבי ועוד. בקיצור – ועדת חקירה אזרחית.

האם עיתון בראשית הוא האכסניה האידיאלית לוועדה כזו? די בטוח שלא: אין לנו כסף, אין לנו קשרים בצמרת הממשל ואין לנו תשתית פיזית. אבל אנחנו כן האכסניה היחידה כרגע שמעוניינת לגרום לזה לקרות. והחסרונות שלנו הם גם היתרון הכי גדול שלנו: אי אפשר לסחוט אותנו כלכלית על ידי ביטול מודעות או הסכמים מסחריים כי אין לנו כאלה, אי אפשר לאיים עלינו בניתוק מעטיניהם של מקורות נסתרים במסדרונות השלטון, כי גם כאלה אין לנו. אין לנו גם שיוך פוליטי, המחויבות היחידה שלנו כעיתון היא כלפי הקוראים וכלפי האמת.

ברור לנו שגם בתנאים מיטביים ועדה כזו לא יכולה לחשוף את כל האמת – על אחת כמה וכמה כשסביר להניח שיהיו מי שינסו להגחיך, להקטין, לצנזר או לסכל את עבודת הוועדה. אבל אלה לא סיבות טובות לוותר על הניסיון, ולעומתן יש לפחות 1400 סיבות חשובות להתעקש ולהתקדם.

איך תתבצע עבודת הוועדה?

חילקנו את נושאי הבדיקה ל-6 נושאים עיקריים ואלה הם:

1. מה קרה להגנות?

6 מיליארד שקלים הושקעו במערך ההגנה סביב רצועת עזה. אילו הגנות היו קיימות ואילו לא פעלו בבוקר של ה-7.10? מה היו סדרי הכוחות בבסיסים הסמוכים לגבול בזמן הפריצה? מדוע למרות ההתרעות של תצפיתניות וגורמים נוספים לא הועלתה רמת הכוננות בבסיסי וישובי האזור? מדוע נלקחו הנשקים מכיתות הכוננות של ישובים סמוכי גבול? מדוע החרימו ציוד מודיעין אזרחי בחודשים שקדמו למתקפה? כיצד יתכן שאחד מהגבולות החמים ביותר בעולם ניתן לפריצה באמצעות טרקטור פשוט? מי תכנן את בניית המכשול? מי אישר את התוכניות שלו? מדוע לא היתה הגנה על הישובים מעבר לגדר פשוטה?

2. איפה היה המודיעין?

כיצד יתכן ששירותי המודיעין הישראלים לא הצליחו לספק התראות בנוגע לתקיפה? מה אנחנו יודעים על מערכות המודיעין הישראליות ומה מידת הסבירות שאירוע שכולל אלפי אנשים לרבות צלמים זרים אינו יוצר שום רחש מודיעיני במערכות הללו? ואם היה “רעש” מודיעיני, באיזה נקודה בשרשרת נעצרה ההתראה אודותיו? האם ממשלת ישראל קיבלה התראות מגורמים בחו”ל? אם כן איזה, מה היה טיבם וכמה משקל הוענק להם? האם היו סימנים מקדימים ברשתות החברתיות הערביות?

3. איפה היה צה”ל?

איפה היה צה”ל 6-8 שעות מתחילת האירוע? אילו כוחות הוקפצו ומתי הם הגיעו? מדוע הכוחות לא קיבלו תמונת מצב ברורה מהדרג הפיקודי? מדוע חיל האוויר לא הגיב מיד?

4. מה מידת האחריות של ישראל לקיומו של החמאס ולעוצמתו?

מי זה החמאס? כמה כספים הועברו מכספי משלם המיסים לחמאס לאורך השנים? מי אישר את העברת הכספים? מה היתה התפיסה שעמדה מאחורי חיזוק החמאס, ועד כמה היא הוכיחה את עצמה? מה היו האלטרנטיבות?

5. האם עקורי הישובים זוכים לטיפול ראוי?

איזה סיוע מקבלים תושבי העוטף בימים אלה מן הממשלה? האם כל הכספים המוקצים מגיעים ליעדם? איזה חלק הולך לאיבוד בדרך אצל קבלני משנה? איזה סיוע פסיכולוגי מקבלים התושבים? האם התושבים מרוצים מהסיוע? כמה מחשבה מושקעת בעתידם?

6. מה התמונה הגדולה?

איך המלחמה הזו משתלבת בתוך התמונה הגלובלית? מה ההקשר שמתוכו פועלות בסיפור הזה ארצות הברית, איראן, וקטאר? איך היא משתלבת במלחמת הנרטיבים העולמית? האם בזמן שעשרות אלפי אנשים חווים את זוועות המלחמה – יש מי שמרוויחים ממנה, כלכלית או אחרת? אם כן, מה מידת ההשפעה שלהם על מהלך הדברים?

אלה קווים מנחים מאוד ראשוניים, שוודאי יתחדדו ויתבהרו עם תחילת עבודת הוועדה. בימים האלה רשימת החוקרים והמתנדבים לוועדה גדלה ומתפתחת. בקרוב יערך מפגש ראשון שבו יגובשו 6 קבוצות שונות, אחת לכל שאלה. בעבודת צוות משותפת הם יגדירו את שאלות החקירה של הקבוצה, ויחלקו לכל אחד ואחת מחבריה שאלת מחקר אחת או יותר, מבין השאלות שהוגדרו.

בשלב הבא יתפזרו המתנדבים כבודדים או בקבוצות קטנות על מנת לאסוף את החומר הרלוונטי לשאלה/ות, יגבשו רשימת עדים מבוקשת, ויכינו את השאלות הרלוונטיות לאותם עדים. החומר שעל בסיסו הגדרו השאלות ייאסף על-ידי כל קבוצה, יקוטלג, ימוספר, ויצורף לחומר הראיות של הוועדה.

הקבוצות יזמנו את העדים המבוקשים לראיון. הזימון לראיון יכלול הסבר מפורט על עבודת הוועדה, סמכויותיה והאופן שבו יפורסמו מסקנותיה. כל עד יקבל מראש את רשימת השאלות עליהן יתבקש להשיב וכן יובהר לו כי העדות שלו תוקלט ותתומלל. העדים יוכלו לבקש להעיד בעילום שם.

כל עד שיזומן ויסרב להעיד, לרבות שרים, ראש הממשלה וכיוצ”ב, – סרובו יפורסם לצד השאלות שהתבקש להשיב עליהן.

המועד להגשת תוצאות איסוף החומר, החקירות והעדויות נקבע בשלב זה לסוף חודש מאי – 2024. בתום איסוף העדויות והראיות, יגובש צוות שיתבקש להסיק את המסקנות מהחומר שהתקבל.

במקביל לעבודת הוועדה, התבקשו מומחים בתחומים שונים לערוך בדיקות ותחקירים בנושאים המשיקים לעבודת הוועדה. להלן שתי דוגמאות:

הראשונה – פסיכולוגים שעיסוקם והתמחותם בדיסציפלינות ניהול, התבקשו לחוות דעתם על שאלת ה”קונספציה” לעומת העובדות. כיצד המבנה הניהולי בצה”ל ואופן עבודתו, משפיעים על תמונת המציאות ותוצאותיה.

השנייה – מומחה בחקר תאונות טיסה בינלאומיות, חוקר את האופן שבו מקבלי ההחלטות במדרג הפוליטי מכריעים בשאלות הרות גורל: האם יש הלימה בין מתודת קבלת ההחלטות בקצה הדרג הניהולי של המדינה לבין מתודות מקובלות של קבלת החלטות בשאלות מסכנות חיים שתכליתן לצמצם את מקרי הקצה, האסונות והארועים הבלתי צפויים?

עבודת הוועדה תהיה שקופה לחלוטין, ומטרתה היחידה היא איסוף של מקסימום מידע ותובנות, והנגשה שלהם לציבור. את הדו”ח המלא של ועדת החקירה אנחנו מקווים לפרסם עד יולי 2024, בגיליון מיוחד של בראשית.

למרות שעבודת הוועדה נעשית על ידי מתנדבים, פרויקט בעל היקף כזה דורש תקציב נכבד, הרבה מעבר ליכולתו של עיתון נטול רווחים. אנחנו רואים את תפקיד “בראשית” בסיפור הזה כתפקידה של מיילדת, או דולה. אבל כדי לגדל ילד דרוש כידוע כפר, ולכן יזמנו מימון המוני שבו כל אחד ואחת מכם יכולים לאפשר לוועדה הזו לפעול,

ולאמת לצאת מהחושך לאור.