העטלף הסיני מחכה להתנצלות

בין האטרקציות הביזאריות הגודשות את יריד הפחדים וההבלים שמתנהל בשלושים החודשים האחרונים, ישנה אחת שלא קיבלה תשומת לב מספקת, בוודאי באופן יחסי למשמעותה. מדי פעם היא מבליחה אל התקשורת ההמונית, מותירה שובל של תהייה ושל הכרזות סתומות, אך מתפוגגת במהרה ושבה להעסיק רק את המעגלים המצומצמים של הגווארדייה הווירולוגית. רוב הציבור, (וכן, גם זה שבתוך החוגים המדעיים) מאמין ששאלת מקור נגיף SARS-CoV-2, הווירוס שגרם למגיפה שפרצה לכאורה בתחילת 2020, נפתרה זה מכבר (הקורונה באה מהטבע, הדביקה את האדם והשאר היסטוריה ושכל הפרשנויות האלטרנטיביות הן בחזקת “תיאוריות שוליות ותמהוניות.”

אלא שלא כך הם פני הדברים. מסתבר שגם בחלוף יותר משנתיים וחצי מאז פרסום המאמר המכריע בכתב העת המדעי Nature, שבו נקבעה אותה אמת אקסיומטית, ממשיכה הזירה המקצועית לתסוס מספקנות ומחוסר אמון. הראיות לכך שהנגיף העבריין עשוי היה להיות תוצר של מניפולציה מעבדתית אינן מרפות, והדרישה לחקירה אמיתית ושקופה נשמעת גם בתוך המסדרונות הסטריליים של המדע המאורגן. הצצה מעמיקה אל הסיפור הזה חושפת פאזל רווי צללים, שמעורבים בו כל ה-מי ומי העולמיים: סוכנויות פדרליות, ארגוני NGO, מחקרים מיסתוריים, צרורות של מסמכים מצונזרים, תקשורת עצלה, רמזים של לוחמה ביולוגית וכמובן – עטלף סיני אחד שעל כנפיו השבריריות מוטלת האפוקליפסה שרבצה לפתחנו.

נראה שהטאבו הכמעט קדוש שעטף מלכתחילה את מדיניות הקורונה עדיין תקף. הרשויות אמנם מכירות בניסויים הגנטיים שנערכו במעבדות בווהאן ומואילות בטובן לקחת בחשבון גם את תיאוריית הדליפה, אך בה בעת הן ממשיכות לחסום את הגישה לאינפורמציה חיונית ודוחות על הסף כל אפשרות של התערבות זדונית

בניגוד לשתיקה וההתעלמות שאפיינו את גדודי החוקרים, הפוליטיקאים והעיתונאים בנוגע לכל כך הרבה עיוותים וכזבים, מצליח דווקא הנושא הזה להפר את אחדות השורות הממסדית. כבר בשנה שעברה החלה ועדה של הקונגרס האמריקאי לבדוק את הקשרים של סוכנויות הממשל עם המכון הווירולוגי בעיר הסינית ווהאן, היכן שלפי הנראטיב השולט המקובל פרצה מגיפת הקורונה. כתבי עת מרכזיים נאלצו להעניק במה לקולות ביקורתיים ואפילו ארגון הבריאות העולמי שבתחילת 2020 היה נחוש לגבי מקורו הטבעי של הווירוס, הודיע רשמית ביוני השנה שכל האפשרויות עדיין נותרו פתוחות. בשיחה עם פוליטיקאי אירופי בכיר אמר המנכ”ל תדרוס אדהנום שההסבר ההגיוני ביותר הוא “תאונה קטסטרופלית במעבדה בווהאן.”

למרות דברים אלה, נראה שהטאבו הכמעט קדוש שעטף מלכתחילה את מדיניות הקורונה עדיין תקף. הרשויות אמנם מכירות בניסויים הגנטיים שנערכו במעבדות בווהאן ומואילות בטובן לקחת בחשבון גם את תיאוריית הדליפה, אך בה בעת הן ממשיכות לחסום את הגישה לאינפורמציה חיונית ודוחות על הסף כל אפשרות של התערבות זדונית. התקשורת אמנם דנה בעניין ומסקרת את עמדות המבקרים, אולם היא מותירה את הדי הספקולציות באוויר ונמנעת מלהיכנס לעובי הקורה. “מה שמטריד במיוחד הוא,” כתב דייוויד רלמן, פרופסור לרפואה ומיקרוביולוגיה באוניברסיטת סטנפורד, במאמר שהתפרסם כבר בסוף 2020, “שלמרות החשיבות הקריטית של השאלה הזו, החקירה בעניין מקורותיו של SARS-CoV-2 נגועה בהרבה פוליטיקה, בהנחות דלות בסיס ובמידע לקוי.”

בחודש שעבר התעורר עניין מחודש ומוגבל בעיתונות בעקבות דוח המסקנות מטעם “הוועדה להפקת לקחים ממגיפת הקורונה” של המגזין המדעי “לאנסט”. הוועדה מונה 170 מדענים והיא הוקמה לפני שנתיים כדי “לעקוב אחר היבטים שונים של המגיפה וההתמודדות איתה”. באופן לא מפתיע, הדוח בכללו נגע בעיקר בכשלים האדמיניסטרטיביים של הרשויות, ציין את “הניהול הלקוי והתגובה המהוססת” במה שהוא כינה “כישלון מאסיבי”, וקרא להתווייה של “אסטרטגיה שיתופית גלובאלית”. המוסכמות הקיימות לגבי התוקף המדעי של “המגיפה”, סדרי הגודל האמיתיים שלה והמדדים שהכתיבו את הסטטיסטיקות הרשמיות, כל אלה אומצו באופן מוחלט על ידי הוועדה. הדוח של הוועדה גם שיבח את “אמצעי המנע” האגרסיביים שהופעלו – בדיקות אינטנסיביות, מסיכות וריחוק חברתי – וקיבל ללא פקפוק את חיוניות הסגרים והאיסור על אירועים חברתיים. בפרק הנקרא “קידום חיסון הקורונה” פסקו מומחי הוועדה ש”תנועת מתנגדי החיסונים פוגעת בבריאות הציבור.” לכך הם הוסיפו ללא נימה אירונית, ש”התוקפנות של התנועה מוכתבת על ידי אלמנטים מהימין הקיצוני”, ואף קינחו בקביעה המקארתיסטית שהפעולות של “מתנגדי החיסונים באמריקה” זוכות לתמיכה מצד מדינות אחרות, “כולל רוסיה, החותרת להחליש את ארה”ב.”

אין ספק, אם כן, לגבי הקונפורמיזם המובנה של הוועדה מטעם “לאנסט”, שלא קראה תיגר על אף מרכיב מהותי בפארסה הנמשכת של “מגיפת קץ האנושות”. אבל בפרק קצר ותמציתי אחד המופיע בלב המסמך, מטיל הדוח ספק בעמדה הגורסת שהנגיף בא בהכרח מעטלפים, ומגיע למסקנה המפתיעה שבחלוף יותר משנתיים “נותר חקר מקורו של SARS-CoV-2 חלקי ומעורפל.” הדוח ממשיך ומסביר בפרק זה שההתפתחויות בתחום הביוטכנולוגיה בשני העשורים האחרונים “מאפשרות יצירת פתוגנים מאוד מסוכנים באמצעות מניפולציה גנטית, וזאת על ידי החדרה מכוונת של אתר ביקוע פורין.”

ועכשיו בוודאי תרצו לדעת מה זה הדבר הזה “אתר ביקוע פורין” (furin cleavage site). זהו מאפיין של חלבון הספייק שבעבר לא אובחן בווירוסים מזן הסארס. זה מרכיב המשפר את יכולת ההיקשרות של הנגיפים לתא האנושי והדבקתו בחומר הגנטי שלהם. זיהוי אתר ברצף הגנטי של הקוביד עורר תהייה בקרב מדענים רבים והוא היה מה שבעצם עורר את הדיון המדעי בשאלת גורמי המגיפה ומקורותיה. דוח ועדת “לאנסט” מבהיר עוד שמאז שנת 2006 היו אתרי ביקוע פורין “נתונים למניפולציה גנטית במעבדות, כולל החדרתם לחלבוני הספייק של נגיף הקורונה.”

עכשיו נוסיף לכך את העובדה הבאה שעליה אין ויכוח: המכון הוירולוגי בווהאן עסק במשך כמה שנים בהנדסה גנטית של נגיפים. אין כל מחלוקת גם על כך שהפרוייקט מומן במלואו על ידי סוכנויות שונות של הממשל האמריקאי, כולל “המכון הלאומי לאלרגיה ומחלות מידבקות” (NIAID) שבראשו עומד אנתוני פאוצ’י. העמדה השכיחה בקרב המדענים הביקורתיים גורסת שזה ממש לא סביר “שהרצף הספציפי הזה של חומצות אמינו המרכיבות את אתר ביקוע פורין בנגיף יכול לקרות באופן טבעי.” לעומתם טוענים אחרים שאין כל ראייה לכך שמניפולציה מעין זאת התרחשה בווהאן, ושהאתר המדובר “היה יכול להתפתח מוירוס שטרם התגלה.”

בשלב הזה, הסיפור נעשה מפותל ומיסתורי עוד יותר כאשר הסתבר שהגוף שניהל את הפרוייקט בווהאן, EcoHealth Alliance, הגיש כבר בשנת 2018 בקשת מענק מסוכנות DARPA עבור מחקר לגילוי “אתרי ביקוע פורין בנגיפים שמקורם בעטלפים והחדרתם במעבדה לחלבוני ספייק של זני סארס.” זאת עובדה מעניינת במיוחד כאשר לוקחים בחשבון שסוכנות DARPA היא זרוע של משרד ההגנה האמריקאי המוקדשת לפיתוח טכנולוגיות לוחמה צבאיות. החשיפה הדי מדהימה הזו הציתה מחדש את הביקורת לגבי טיב המחקר בווהאן והאפלה שהקיפה אותו, במיוחד לאחר שהתברר שמחלקת הבריאות בממשל האמריקאי, שהיתה אמורה לפקח על EcoHealth Alliance, הניחה לו לקבוע בעצמו את כלליו של הפרוייקט.

על כך הגיב מרטין ויקלסקי, אחד ממנהלי מכון מקס פלאנק בגרמניה: “האינפורמציה הזו בהחלט משנה את מחשבותיי לגבי מקורו האפשרי של נגיף הקורונה.” גם אלינה צ’אן, מדענית מבוסטון שחיברה ספר בנושא, ציינה: “צריך להסתכל על התמונה בכללותה. נגיף סארס חדש הופיע בווהאן ובתוכו אתר ביקוע שתואר בבקשת המענק מ- DARPA. מבחינתי, זה מטה את המאזניים לכיוון ברור, וכך ראוי שיקרה להרבה מדענים אחרים.”

בסדרה של חשיפות שנעשו בשנים האחרונות התגלה ש- EcoHealth Alliance, ארגון בלתי-ממשלתי (NGO) שעבד בעבר עם האו”ם ועם ארגון הבריאות העולמי, היה אחראי למחקרים “למניעת מגיפות” שכללו איסוף וירוסים מבעלי חיים ובדיקת סיכויי הדבקתם בבני אדם. מלבד המימון שקיבל ממחלקת הבריאות בממשל, זכה הארגון גם לתקציבים נדיבים מטעם משרד ההגנה ומהסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי (USAID) המסונפת למחלקת המדינה. ה- USAID, המספקת סיוע צבאי, לוגיסטי והומניטרי למדינות רבות בעולם, מצהירה באתר האינטרנט שלה שתפקידה “לקדם אינטרסים אמריקאיים ובו בזמן לשפר את החיים בארצות המתפתחות.” אולם מאחורי החזות התמימה “שממחישה את רוח הנדיבות האמריקאית”, מסתתר מארג מסועף של ארגונים ופעילים שתכליתו להשפיע על הפוליטיקה הפנימית ועל הלכי הרוח בחברה שבה היא פועלת. בשנה שעברה, לדוגמה, נחשפה תוכנית של ה- USAID להתערבות בבחירות בניקרגואה נגד הנשיא הסוציאליסט דניאל אורטגה. כמו כן, הסיוע תמיד מותנה בקידום עניינים שהמעצמה חפצה בהם. זו הסיבה לכך שמדינות לא מעטות סילקו את הסוכנות משטחן.

הקשרים בין EcoHealth Alliance לבין מערכת הביטחון האמריקאית משתקפים לא רק בתמיכה הכספית (שאותה הארגון מתאמץ להצניע), אלא גם במערך “היועצים הבכירים” המסונפים אליו. אחד מהם, לדוגמה, הוא דייוויד פרנץ, קולונל בדימוס שכיהן בעבר כמפקד “המכון הצבאי למחקר רפואי במחלות מידבקות” (USAMRIID) הנמצא בפורט-דיטריך, מרילנד, ושתפקידו הרשמי הוא לפתח אמצעי הגנה נגד לוחמה ביולוגית. תחת פיקודו של פרנץ נערך, בין היתר, פרוייקט פיתוח של אנתרקס העמיד בפני חיסון – מאותו זן שהוטמן בסדרת המעטפות שנשלחו בסוף שנת 2001 ושגרמו למותם של חמישה אנשים. בהתחלה הוטלה האשמה על עיראק ועל אל-קעידה, אבל לאחר שנים של חקירה התברר שמקור האתנרקס היה לא אחר מאשר פורט דיטריך, והרשויות ייחסו את המעשה למיקרוביולוג בשם ברוס אווינס “שפעל לבדו” וסופו ששם קץ לחייו.

נשיא EcoHealth Alliance, פיטר דאשק, הוא זואולוג בריטי רב פעילות ומקושר מאוד. דאשק עבד בעבר עם המועצה לביטחון לאומי בבית הלבן וכיום הוא משמש, בין היתר, יועץ בכיר לארגון הבריאות העולמי. למרבה האבסורד, למרות מעורבותו הישירה במחקר הגנטי שנערך במעבדות בווהאן, הוא נמנה במקביל על הצוות ששלח הארגון לסין כדי לחקור את מקור התפרצות הקורונה. דאשק נטל חלק פעיל ומהותי גם במאמצים העצומים שהושקעו בתחילת 2020 כדי לבסס את נראטיב ההדבקה הזואונוטית – כלומר, שמקור המגיפה היה בנגיף שעבר לאדם מבעל חיים, ובמקרה הזה: עטלף אקראי בשוק בווהאן.

במילים אחרות, ההכנה לקראת הקרב על התודעה התגבשה עוד לפני שמדענים במערב זכו לבחון לעומק את הקוד הגנטי של נגיף הקורונה כפי הוא שזוהה על ידי הסינים. במקביל עלו וצפו ידיעות על אודות המחקר שהתרחש במכון הווירולוגי של ווהאן, שכלל “הנדסה גנטית באורגניזמים באופן שעלול ליצור סיכונים בלתי מתקבלים על הדעת.” כבר בתחילת 2020 ארגן פיטר דאשק קבוצה של 27 מדענים שחתמו על “מכתב פתוח” וזה פורסם בכתב העת “לאנסט” באמצע חודש פברואר. המכתב שנוסח על ידי דאשק הגן על המדיניות של שלטונות סין, שיבח את מסירותם של עובדי הרפואה בווהאן והביע גינוי נחרץ “לתיאוריות קונספירציה הטוענות שמקורו של קוביד-19 אינו טבעי.” מכאן והלאה הוכשר המושג “תיאוריות קונספירציה” כנשק לגיטימי נגד מדענים ועיתונאים שסטו מן השורה, על אף קיומן של ראיות רבות המרמזות על התערבות מלאכותית, ולמרות שעד היום אף מחקר לא הצליח להוכיח את טענת “המקור הטבעי” של וירוס הקורונה. זה היה מסע מאומץ ומתואם לעיצוב נראטיב וכפי שהתברר בסדרה ארוכה של מסמכים שנחשפו על פי חוק חופש המידע – היו מעורבים בו הדרגים הגבוהים ביותר.

בתחילת פברואר 2020, ימים ספורים לאחר שארגון הבריאות העולמי הכריז על התפרצות מגיפה גלובאלית מסוכנת, נערכה שיחת ועידה ביוזמתו של אנתוני פאוצ’י ובהשתתפות מנהל ה-NIH, פרנסיס קולינס, ומספר מצומצם של מדענים בעלי השפעה. לטענת פאוצ’י, רק זמן קצר לפני כן הוא גילה להפתעתו שסוכנות NIAID שבראשותו השתתפה במימון הפרוייקט בווהאן. פרטי שיחת הוועידה הושחרו כמעט לחלוטין במסמך שהותר לפרסום, אך עדיין ניתן להבין ממנו שנעשה שם מאמץ מודע לתיאום עמדות בדבר מקורו של הווירוס.

אחד המשתתפים בשיחה היה כריסטיאן אנדרסן, מומחה בעל שם עולמי למחלות מידבקות. במהלך השיחה התברר שיום לפני כן יצר אנדרסן קשר עם פאוצ’י, הן בטלפון והן באימייל, וטען בפניו ש”לפי המבנה הגנטי של הווירוס, ישנה סבירות שהוא הונדס במעבדה.” אנדרסן ציין את חוות דעתם של אדוארד הולמס מאוניברסיטת סידני ושל בוב גארי, מיקרוביולוג שנודע במחקרו על האבולה, ולפיה הגנום של הנגיף אינו תואם התפתחות אבולציונית טבעית. “אני לא מבין איך SARS-CoV-2 יכול היה להופיע באופן טבעי,” כך אמר בשיחה גארי. משתתף נוסף בשיחה היה ג’רמי פראר, מדען בריטי העומד בראש קרן מחקרים ידועת שם בלונדון, והוא הרחיק לכת והצהיר בפני פאוצ’י שמבחינתו ישנו סיכוי של לא פחות מ-50 אחוז שהווירוס עבר מניפולציה במעבדה!

חלפו שלושה ימים מאותה שיחה. והנה, משום מה, הטון השתנה באופן דרמטי. לפתע אנדרסן אמר בשיחה עם קבוצת מדענים שהנתונים “מראים באופן משכנע שהווירוס לא הונדס,” ואפילו כינה את הרעיון הזה “תאוריה שולית ומטורפת.” בתיאום עם פאוצ’י ובפיקוחו הוחל בניסוח חוות דעת מוסכמת שהיתה עתידה להתפרסם ב-20 במרץ בכתב העת המדעי Nature ולהפוך “לאחד המסמכים המדעיים המשפיעים בהיסטוריה.” זה היה מאמר עמדה לא-מחקרי בשם “המקור הפרוקסימלי של SARS-CoV-2”, שעליו היו חתומים חמישה וירולוגים, ושימו לב, שלושה מהם – אנדרסן, הולמס וגארי – היו שותפים לשיחת הוועידה ההיא עם פאוצ’י, שהיה אחראי למימון המחקר הגנטי בעיר ווהאן, מולדת הנגיף ומוקד פריצת המגיפה.

“איננו מאמינים שתסריט ההינדוס במעבדה הוא סביר,” סיכמו לבסוף חמשת הווירולוגים את מאמרם. אף על פי שהם הודו ש”זה בלתי אפשרי להוכיח או להפריך תיאוריות אחרות,” ולמרות ניגודי האינטרסים מובהקים שהיו לחלק מהכותבים (לשניים מהם היה אף קשר ל- EcoHealth Alliance ולמעבדות ווהאן), פרש המאמר כנפיים והפך בן ליל ללהיט ויראלי. בכך נסתם הגולל על כל דיון רציני בשאלת מקור וירוס הקורונה. העיתונות מיהרה לצטט קטעים נטולי הקשר ולשמוח לאידם של “המאמינים בתיאוריות הקונספירציה.” עמדות ביקרותיות כגון זו של פרופסור דייוויד רלמן, שטען שהמאמר “פגום בהנחות שלו, בהיגיון שלו ובביסוס מסקנותיו”, לא מצאו מקום במסגרת “הדיון המדעי.” וכך נדחקה לשוליים אחת הפרשיות האפלות והמשמעותיות ביותר של תקופת הקורונה.

אי אפשר להתעלם מהעובדה שבמקומות מסויימים בעולם נערכים ברגע זה ניסויים גנטיים בנגיפים, במימון ציבורי נדיב ותחת מעטה של חשאיות צבאית. ההכרה בכך מחייבת אותנו להישיר מבט למציאות קודרת שבה, במקרה הטוב, הממשלות שלנו משתעשעות ביסודות הטבע כמו ילד שמשחק בחומר נפץ. “זה הרבה יותר מחציית קו אדום,” אומר סטיוארט ניומן, פרופסור לביולוגיה מהמכללה לרפואה בניו יורק. “ברגע שיוצרים וירוס מלאכותי ומשחררים אותו לסביבה אבולוציונית בלתי יציבה, אי אפשר יותר להשיב אותו בחזרה.” ועדיין, למרות הספקות הפומביים בגרסה הממסדית, אין לנו יסוד להניח שאי-פעם תיערך חקירה כנה ושקופה על הפרוייקט ההוא בווהאן. מבחינת המערכת, נוח יותר לתחזק את האגדה על איש סיני שהלך יום אחד לשוק ואכל לתומו מרק עטלפים.