הסיפור שמאחורי ההצגה
פרשת ויגש
פרשת וַיִּגַּשׁ היא אחת התיאטרליות והמרגשות בסיפורי בראשית ואולי בתורה כולה. היא כתובה כמחזה, היא מציגה את הסצינות הסוגרות את סיפורם של יוסף, אחיו ואביהם. הגברים בוכים בלילה וביום, בסתר ובגלוי, מתרפסים ומתנשקים, כועסים וסולחים. ממש כמו במהדורות החדשות של ימינו, הסיפורים האישיים המרגשים תופסים את מירב הדיווח: יוסף מתוודע לאחיו, מצליח להשיב אליו את אחיו הקטן ואת אביו השכול שכבר אינו שכול, ולאחר שנסגרו כל הקצוות ונמחלו כל הפשעים, מתקבלים כולם בהוקרה אצל המלך פרעה ומקבלים נחלה בארץ גושן.
עד כאן טוב ויפה. אבל הסיפור הגדול באמת מתרחש מאחורי הקלעים, באותיות הקטנות, ב–14 פסוקים בסוף הפרשה שבהם מתוארת הרפורמה שהנהיג יוסף במצרים. חברי הרב מורי לי–דר האיר את עיניי לפסוקים האלה לפני כמה שנים, בדרשה בתפילת שחרית בבית המדרש לרבנות ישראלית. מאז הפכה עבורי הפרשה הזו לשיעור חשוב בהסחת דעת, להמחשה כואבת לעובדה שדרמה אנושית היא הכלי האפקטיבי ביותר להסטת תשומת הלב הציבורית מהסיפור האמיתי.
כתבה בלעדית למנויי בראשית
להמשך קריאה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)
לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.
מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?
טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.
תגובות