הנרי הראשון

בישראל הוא תמיד נתפס בתור הדוד הטוב מאמריקה, מין מרדכי היהודי שעוזר לנו בשעת צרה. אבל לאורך עשרות שנים הוא עמד בקור רוח מאחורי כמה מהזוועות הגדולות בעולם, נאמן לתפיסת ה"ריאל פוליטיק" שהמציא. בחודש שעבר, זמן קצר אחרי פגישה עם נתניהו, הוא עזב את העולם

מאורעות ה-7 באוקטובר, עת ארגון החמאס הצליח באורח פלא להפתיע את כל זרועות המודיעין הישראלי ולבצע טבח מחריד בעוטף עזה היכה בתדהמה את מדינת ישראל. אחד המרכיבים של אותה תדהמה היה צירוף המקרים החריג, 50 שנה בדיוק בתאריך המדויק לפרוץ מלחמת יום הכיפורים, האירוע המכונן הקודם שבו הצליחו צבאות ערב להפתיע את זרועות המודיעין של ישראל ולהוביל למלחמה עקובה מדם.

בצירוף מקרים מוזר נוסף, נפגש הדיפלומט היהודי-אמריקאי הוותיק הנרי קיסינג’ר עם ראש הממשלה נתניהו ערב פרוץ המלחמה, בדיוק כפי שנפגש עם ראש הממשלה דאז גולדה מאיר זמן קצר לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. קיסינג’ר, שלקח תפקיד מרכזי באותה מלחמה לפני 50 שנה, נפטר בזמן המלחמה הנוכחית, ב-29 בנובמבר 2023, בהיותו בן 100. רק לפני עשור צוטט קיסינג’ר באומרו שישראל תחדל מלהתקיים בשנת 2022, תחזית שלמזלנו לא התממשה. עדיין.

ראש הממשלה נתניהו והנרי קיסינג’ר

כותרות העיתונים ברחבי העולם שבישרו על מותו של האיש היו חלוקות בדעותיהן. “הנרי קיסינג’ר, ענק הדיפלומטיה האמריקאית, נפטר בגיל 100”, נכתב בגרדיאן. “קיסינג’ר שעיצב את ההיסטוריה של המלחמה הקרה, מת בגיל 100”, נכתב בניו יורק טיימס. לעומתם כותרות פחות מחמיאות הופיעו במקביל: “הנרי קיסינג’ר, פושע מלחמה, מת בגיל 100”, נכתב בעיתון הרולינג סטונס. “הנרי קיסינג’ר, זוכה פרס נובל, פושע מלחמה?”, נכתב בוושינגטון פוסט.

כותרת ה-רולינג סטונס

אין ספק כי קיסינג’ר היה בין הדיפלומטים המשפיעים ביותר שידעה אמריקה במאה השנים האחרונות. הוא שימש כמזכיר המדינה תחת שני נשיאי ארה”ב וייעץ לעוד 6 מהם, היה הראשון והיחיד להחזיק בו זמנית בתיק מזכיר המדינה והיועץ לביטחון לאומי, זכה בפרס נובל לשלום על פעילותו לסיום מלחמת וייטנאם בשנת 1973, וממש עד יום מותו לחש באוזנם של רבים ממנהיגי העולם. וביחד עם זה, לכל אורך שנות פעילותו הדיפלומטית הוטחה בקיסינג’ר ביקורת רבה על כך שגישת ה”ריאל פוליטיק” אותה הוא ניסח, אשר תיעדפה “פרקטיות” על פני מוסר וזכויות אדם, מעמידה אותו למעשה בראש רשימת המרצחים הגדולים של המאה ה-20, כאחראי ישיר למותם של מיליוני בני אדם ברחבי העולם, וכארכיטקט נטול המצפון של כמה מהזוועות הגדולות שהתרחשו על פני הפלנטה במאה השנים האחרונות.

הנרי הצעיר

מסעו של הנרי קיסינג’ר לארצות הברית לא היה סיפור מהגרים רגיל. הוא ברח מגרמניה הנאצית כנער, מצא מקלט באמריקה, והביא עמו הבנה ממקור ראשון על אכזריותה של המלחמה. מספר שנים לאחר הגעתו לארצות הברית התגייס לשורות הצבא ושירת בחיל המודיעין, שם לקח חלק בניסיון לתפוס נאצים במטרה להביאם למשפטי נירנברג. כבר מאותה תקופה ראה קיסינג’ר את העולם מבעד לעדשה אחרת – כזו שהעריכה פרקטיות על פני אידאליזם. כך לדוגמא באחד המקרים פרסם מודעת דרושים למשרה הדורשת ניסיון במשטרה, וכשהגיע מועמד שדיווח בראיון כי שירת בגסטפו, הצליח קיסינג’ר להערים עליו שיובילו לרבים מחבריו הנאצים. שיטה זו של שימוש בתחבולה לצורך השגת המטרה תאפיין את קיסינג’ר במהלך חייו.

תקופתו של הנרי קיסינג’ר באוניברסיטת הרווארד היוקרתית הקפיצה אותו לעמדות מפתח. כושרו האקדמי והתובנות החדות הניחו את הבסיס להשפעתו העתידית, ויכולתו לייצר קשרים במקומות הגבוהים ביותר סייעה לעתידו. ספרו עטור השבחים, “נשק גרעיני ומדיניות חוץ”, הזניק אותו אל אור הזרקורים. הספר מציע נקודת מבט ביקורתית על האסטרטגיה הגרעינית של אמריקה במהלך המלחמה הקרה, וקרא לחיזוק ההרתעה על-ידי פיתוח של נשק גרעיני נייד וקטן יותר שיאפשר שימוש בו באופן מקומי, מתוך ההבנה שלא ניתן יהיה להשתמש בנשק גדול כמו שהוטל על יפן בסוף מלחמת העולם השניה.

הספר משך את עיניהם של קובעי המדיניות, ומיצב את קיסינג’ר כיועץ אסטרטגי ביחסים בינלאומיים. כך למשל נוצר הקשר שלו לדייוויד רוקפלר, היורש של משפחת האצולה האמריקאית, והשילוב שלו ב-CFR (מכון המחקר ליחסי חוץ האמריקאי שבראשו עמד רוקפלר). האינטלקט והמומחיות שלו בעניינים גיאופוליטיים היו בלתי ניתנים להכחשה, והובילו לתפקידי ייעוץ ולהזמנות כיועץ למינהלים שונים. הצלחתו של הספר לא רק חיזקה את מקומו באקדמיה אלא גם שימשה קרש קפיצה לעלייתו בסופו של דבר לשלטון ולהשפעה בנוף הגיאו-פוליטי.

קיסינג’ר לא בחל בשום אמצעי כדי לשרת את האינטרס האמריקאי. גישת הריאל-פוליטיק שלו הייתה העדפה פרגמטית של האינטרסים הלאומיים של ארה”ב על פני שיקולים מוסריים. בעיניו העולם היה לוח שחמט, כאשר על ארה”ב לנצח את ברית המועצות והגוש הקומוניסטי, וכל מהלך אסטרטגי הוא לגיטימי. הפילוסופיה שלו דגלה במעורבות עם מדינות ללא קשר לאידיאולוגיה או למצב זכויות האדם של אותה מדינה. בעוד שגישתו זכתה לשבחים בקרב חוגי ההנהגה על המעשיות שלה בניווט המורכבות של המלחמה הקרה, ההתמקדות של הגישה בדינמיקה כוחנית וההתעלמות הנתפסת של ריאל-פוליטיק מערכים דמוקרטיים וזכויות אדם בסיסיות עוררה זעם ציבורי וגינוי מצד עיתונאים, פעילי זכויות אדם ואזרחים מן השורה, שראו בכך בגידה ביושרה המוסרית ובערכים האמריקאים.

מלחמת ויאטנם

תקופת התהילה של הנרי קיסינג’ר החלה לקראת סופה של מלחמה וייטנאם, שהיוותה למעשה מלחמת פרוקסי בין הגוש הקומוניסטי בהובלת ברית המועצות לגוש הליברלי בהובלתה של ארצות הברית, ונמשכה כ-20 שנה עקובות מדם. לפי מסמך שנחשף ממשרד המטה הכללי של הנשיא ניקסון, קיסינג’ר הצעיר שעבד באותה תקופה עבור הנשיא המכהן לינדון ב. גונסון הדמוקרטי החל להדליף לניקסון, מועמד לבחירות מטעם המפלגה הרפובליקנית, מידע אודות שיחות שלום סודיות לסיום מלחמת ויאטנם שהתנהלו בפריז באותה תקופה. המטרה של ההדלפה, עפ”י המסמך, הייתה לסייע לניקסון לחבל בשיחות השלום ובעצם כך להגביר את סיכוייו לזכות בבחירות. קיסינג’ר הבטיח לעצמו מקום בעל השפעה תחת שלטונו של ניקסון. למרות שהדעות של היסטוריונים חלוקות על מידת ההשפעה של ההדלפות של קיסינג’ר על שיחות השלום, בסופו של דבר שיחות אלו אכן נכשלו, יום לפני מועד הבחירות, ועזרו לניקסון להיבחר.

קיסינג׳ר וניקסון בבית הלבן

לאחר נצחונו של ניקסון, הוא מינה את קיסינג’ר כיועץ לביטחון לאומי ולאחר מכן מזכיר המדינה. עם מינויו לתפקיד, יזמו ניקסון וקיסינג’ר את מבצע “תפריט” (Menu) השנוי במחלוקת והמנוגד לחוק הבינלאומי, שכלל הפגזה אכזרית מהאוויר בקמבודיה, שכנתה של וייטנאם, שם על פי החשד התבססו הצפון וייטנאמים. במשך ימים שיחררו המטוסים האמריקאים כמות אדירה של 2.7 מיליוני טונות של חומר נפץ על אדמת קמבודיה ללא הבחנה. כמאה אלף קמבודים נהרגו בהפגזות באופן ישיר, וההפגזות גרמו לעלייתה של המפלגה הקומוניסטית בתמיכה סינית ולטבח נורא של 2 מיליון אזרחים. קיסינג’ר אישר את ההפגזה בחשאי, ללא שיידע את הקונגרס ובניגוד לחוק האמריקאי.

בהמשך בוצעה הפגזה דומה בלאוס (מבצע Barrel Roll), שכנה נוספת של וייטנאם. גם כאן התוצאה הייתה מאות אלפי הרוגים, רובם אזרחים. ההיקף והסודיות של המבצעים הללו, שכוונו לאזורים הרחק מעבר לגבולות וייטנאם, עוררו זעם בינלאומי גררו ביקורת מהותית, ותרמו באופן משמעותי לאופי השנוי במחלוקת של החלטות מדיניות החוץ של קיסינג’ר. קיסינג’ר מצידו הצדיק את ההפצצות בקמבודיה ובלאוס כצעדים הכרחיים לשיבוש קווי אספקה ​​ומקומות מקלט של צפון וייטנאם, והציג אותם כפעולות צבאיות אסטרטגיות שמטרתן לנצח במלחמת וייטנאם. אירועים אלו הם התגלמות האי-מוסריות של דוקטרינת הריאל-פוליטיקה שבה דבק, אשר התגלתה במלוא אכזריותה, בהעדפתה של פוליטיקה פרגמטית, מבוססת כוח, על פני שיקולים מוסריים וזכויות אדם.

כוחות אמריקאים בויאטנם

למרות כל אלו, בשנת 1973 הוענק לקיסינג’ר פרס נובל לשלום במשותף עם לה דוק ת’ו, גנרל וייטנאמי קומוניסטי שניהל את שיחות השלום בפריז. הפרס הוענק עוד לפני שהסכם השלום יושם במלואו, בעוד הלחימה עודנה נמשכת בויטנאם. ועדת נובל עמדה בפני ביקורת על הענקת הפרס בטרם כינון שלום קונקרטי ובר קיימא. שניים מחברי הוועדה אף התפטרו במחאה על ההחלטה. ת’ו עצמו דחה את קבלת הפרס מכיוון שלטענתו תהליך השלום טרם הושלם. קיסינג’ר קיבל את הפרס אך לא השתתף בטקס, ותרם את סכום הפרס לארגוני צדקה התומכים במשפחות של חיילים אמריקאים שנפלו. רבים רואים בפרס זה שערורייה גדולה, עקב פשעי המלחמה אותם ביצע קיסינג’ר במהלכה, בנוסף למאמצי החבלה שלו בתהליך השלום במהלך קמפיין הבחירות.

דוקטרינה של הרס

וייטנאם היא אמנם הפרשייה החמורה ביותר בה מואשם קיסינג’ר על ידי מבקריו, אבל היא רחוקה מלהיות היחידה. ב-1971 הצבא הפקיסטני תקף באכזריות את תנועת העצמאות בבנגלדש (אז מזרח פקיסטן), והביא לזוועות נרחבות ולמשבר הומניטרי הרסני. קיסינג’ר, כיועץ לביטחון לאומי, תמך במשטר הצבאי של פקיסטן. הוא ספג ביקורת רבה על כך שתמיכתו תרמה להארכת הסכסוך ולאובדן חייהם של אינספור חפים מפשע במהלך האירוע שנודע בשם “הטבח בבנגלדש”.

באותה תקופה, פקיסטן הייתה בעלת ברית מרכזית של ארצות הברית ובעלת חשיבות אסטרטגית בהקשר של המלחמה הקרה, בשל קרבתה הפיזית לברית המועצות ולסין. ארה”ב של קיסינג’ר, בעקבות דוקטרינת הריאל-פוליטיק שהתמקדה באינטרסים לאומיים פרגמטיים ולא בשיקולים מוסריים, שאפה לשמור על קשרים חזקים עם פקיסטן, במיוחד עם המשטר הצבאי שלה, תוך ראייתה כאיזון נגד הודו, לה היו יחסים הדוקים יותר עם ברית המועצות. מדיניות זו התעלמה מהדיכוי האכזרי במזרח פקיסטן, שם ביצע הצבא הפקיסטני מעשי זוועה ורצח עם, שהביאו למוות נרחב של אזרחים ולמשבר הומניטרי.

אירוע נוסף שבו נודע הנרי קיסינג’ר לשמצה הוא הטבח במזרח טימור, שהתרחש מאוחר יותר ב-1975 בהיותו מזכיר המדינה תחת ממשל ג’ראלד פורד. לפי הדיווחים קיסינג’ר נתן אור ירוק לפלישה של אינדונזיה למזרח טימור, מהלך שהוביל לכיבוש אכזרי והרסני ולמותם של בין 100

ל-300 אלף בני אדם, המהווים כשליש מתושבי מזרח טימור, כתוצאה מאלימות, רעב ומחלות. קיסינג’ר תמך בנשיא אינדונזיה סוהארטו, שהיה בן ברית לאמריקאים ומתנגד לקומוניזם, למרות העדויות הברורות להפרות וזוועות זכויות האדם שבוצעו על ידי הצבא האינדונזי.

ידו הארוכה של קיסינג’ר השפיעה אף בדרום אמריקה. ב-1973 הוא גיבה את ההפיכה בצ’ילה בתמיכת ה-CIA שהדיחה את הנשיא הנבחר סלבדור איינדה הסוציאליסט והעלה את הגנרל אוגוסטו פינושה לשלטון. וושינגטון של ניקסון וקיסינג’ר חששה מהתפשטות רעיונות שמאליים קומוניסטים באמריקה הלטינית ולכן פעלה לשינוי המשטר. הדיקטטורה הצבאית שהנהיג פינושה בתמיכת ארה”ב היתה ידועה בהפרות נרחבות של זכויות אדם, כולל עינויים של עשרות אלפים, וכן היעלמות והרג של אלפי יריבים פוליטיים מהשמאל. לאחר מכן תמך קיסינג’ר במבצע “קונדור”, מאמץ משותף של משטרים טוטליטריים אכזריים ברחבי אמריקה הלטינית, בעיקר ארגנטינה, אבל גם ברזיל, בוליביה, אורוגוואי ופראגוואי במטרה לדכא עלייה של מתנגדי משטר שמאליים וסוציאליסטים.

קיר זיכרון במוזיאון בסנטיאגו, צ׳ילה לזכר הקורבנות

ואולי ההישג משמעותי ביותר של הנרי קיסינג’ר, הוא בניית היחסים הדיפלומטיים הראשונים בין ארצות הברית לסין בתחילת שנות ה-70, עת הפגיש לראשונה בין הנשיא ניקסון למנהיג המפלגה הקומוניסטית הסינית מאו צה טונג. מהלך היסטורי זה נועד לנצל את הקרע בין סין לברית המועצות במהלך המלחמה הקרה, ולשנות את הנוף הגיאופוליטי באופן משמעותי, על אף היותה של סין קומוניסטית בתפיסתה יותר אפילו מברית המועצות של אותה תקופה.

מערכת היחסים הזו תרמה להתפתחות הסחר העולמי והגלובליזציה המודרנית, והשפיעה בעקיפין על העברת הייצור מארצות הברית לאסיה בעשורים הבאים. עם זאת, ההתקרבות בין ארה”ב לסין חיזקה את סין, וזרעה אי בהירות ומחלוקת בנוגע למעמדה של טייוואן. עד היום סין נוקטת במדיניות “סין אחת” לפיה טייוואן היא חלק בלתי נפרד מסין, והמשא ומתן של קיסינג’ר הוביל למדיניות של ‘עמימות אסטרטגית’ – חוסר בהירות מכוונת לגבי המחויבות האמריקנית להגנתה של טייוואן. כיום, עם האסרטיביות הצבאית הגוברת של סין והתעקשותה על איחודה מחדש של טייוואן, המתיחות מסלימה והעמימות ההיסטורית בנוגע לטייוואן שייסד קיסינג’ר, מובילה אותנו לפיתחה של מלחמת עולם בין ארה”ב וסין במאה ה-21.

הדוד מאמריקה במזרח התיכון

ההשפעה של קיסינג’ר על המזרח התיכון ומדינת ישראל שינתה את יחסי הכוחות באזורנו ועודנה משפיעה. בעקבות מלחמת וייטנאם נכנסה ארה”ב לחובות כבדים, ויריבותיה האירופאיות זיהו את החולשה וניסו לדרוש את מלאי הזהב שלהן בחזרה. הנשיא ניקסון ביצע את אחד מהמהלכים הכלכליים המשמעותיים ביותר של סוף המאה, “הלם ניקסון” של 1971, כאשר סיים את תקן הזהב והציג את עידן מטבע הפיאט, שבו ארה”ב יכולה היתה להדפיס דולרים באופן חופשי מבלי להצמידו לשום סחורה.

הנרי קיסינג’ר מילא תפקיד מרכזי בביסוס שיטת הפטרודולר, שלמעשה הקנתה שווי לדולר באמצעות מסחר בלעדי בנפט באמצעות דולרים. הוא זיהה את הפוטנציאל של מינוף משאבי הנפט של המזרח התיכון לחיזוק האינטרסים הכלכליים והיציבות האמריקאית. הוא ניהל משא ומתן עם מלך סעודיה פייסל, וביסס הסכם היסטורי שבמסגרתו סעודיה התחייבה לייצא את מאגרי הנפט שלה בבלעדיות באמצעות הדולר, ולאחר מכן תשקיע את ההכנסות הללו בניירות ערך של משרד האוצר האמריקאי ובשווקים פיננסיים אמריקאים שונים. בתמורה לכך התחייבה ארה”ב לברית הגנה של הסעודים כנגד אויביה מהעולם המוסלמי השיעי. הסדר זה, המכונה שיטת הפטרודולר, לא רק הבטיח ביקוש עקבי לדולר אלא גם חיזק את הדומיננטיות הגלובלית של המטבע, חיזק את הכלכלה האמריקנית והטביע את חותמו של קיסינג’ר על הפיננסים והגיאופוליטיקה העולמיים במשך עשרות שנים.

הנרי קיסינג’ר מילא תפקיד מרכזי גם במהלך מלחמת יום הכיפורים ב-1973. לפי ספרי ההיסטוריה כאשר פרצה המלחמה נתפסו סוכנויות ביון רבות לא מוכנות, ובתחילה הממשל האמריקני העסוק עד-צוואר במלחמת וייטנאם היה איטי להגיב למשבר. עם זאת, קיסינג’ר זיהה את הסכנה לסכסוך בקנה מידה גדול יותר ואת האיום של מעורבות סובייטית. בתוך המלחמה, הוא ניהל מסדרון אווירי אסטרטגי של אספקה ​​צבאית לישראל, מהלך שהיה קריטי בהבטחת יכולתה של ישראל להגן על עצמה. במקביל, הוא עבד על משא ומתן להפסקת אש על מנת למנוע את הסלמת הסכסוך.

קיסינג’ר עם משה דיין

אך מתחת לתדמיתו של קיסינג’ר בתור “היהודי הטוב” שעוזר לאומת היהודים הצעירה שנקלעה למלחמה, צפה ועולה שוב היום תאוריה ישנה הטוענת כי קיסינג’ר היה מיוזמי מלחמת יום כיפור, לאחר שגישת ה”ריאל-פוליטיק” שלו הובילה אותו להסיק שהדרך היחידה לכונן שלום עם מצרים ולהכניסה תחת מטריית ההשפעה של ארצות הברית (להבדיל מזו של ברית המועצות) היא על ידי ביום ניצחון קטן למצרים, כזה שיחזיר להם את הכבוד האבוד ממלחמת ששת הימים. תאוריה זו אף קיבלה במה בערוץ 11 בתחקיר הדוקומנטרי “מי רצח את אבא” המגולל את סיפורו של אלוף משנה ג’ו אלון – קצין בכיר בצה”ל שנרצח בביתו בארצות הברית מספר חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים ואת מאמציהן של בנותיו לקבל תשובות על הרצח שמעולם לא פוענח, אל מול חומת השתיקה וההשתקה של רשויות הביטחון וסוכנויות הביון.

“התאוריה אומרת שאנואר סאדאת, משה דיין והנרי קיסינג’ר הגיעו למסקנה שאם רוצים לפתור את הסכסוך היהודי-ערבי או לפחות את הסכסוך בין ישראל למצרים צריך לתת למצרים להחזיר את הכבוד ולתת להם ניצחון קטן” מסביר ההיסטוריון ד”ר אורי מילשטיין בתחקיר. “ולצורך העניין, מצרים צריכה לתקוף, צה”ל צריך להתגונן חלש מאוד כדי שלמצרים יהיו איזשהם השגים ואז צה”ל צריך להפוך את הקערה על פיה, לצלוח את התעלה ולכבוש חלקים ממצרים, ואז האמריקאים יבואו ויסלקו אותנו ממצרים”. כך מסביר מילשטיין המצרים יהיו אסירי תודה לאמריקאים וארצות הברית תוכל להחליף את ברית המועצות בתור הפטרונית שלה.

אלוף משנה ג’ו אלון

מהתחקיר עולה כי למרות קושי להגיע לוודאות, המסקנה הסבירה ביותר בנוגע לסיבת הרצח של ג’ו אלון היא כי היה ברשותו מידע על התכנית זו והוא לא התכוון לשתוק. “זאת הסיבה שאבא שלכם נרצח” אמרה דבורה, אשתו של ג’ו לבנותיהם עם פרוץ המלחמה. תיאוריה זו בהחלט מסמרת שיער, והדעת מתקשה לקבל את הדמיון אל מול אירועי ה-7 באוקטובר, כאשר גם הפעם אנחנו יודעים שהנרי לחש לאוזני הבכירים מאחורי הקלעים, וגם הפעם צה”ל התעכב במשך שעות רבות ללא כל הסבר מניח את הדעת בתגובה לאירועים.

במאה ה-21

אין כלל ספק כי קיסינג’ר הפך את העולם לקר ומחושב יותר, בנה בריתות אסטרטגיות גם במחיר של פשעים כנגד האנושות שביצע, ושביצעו בני בריתו האכזריים. הפעולות שנקט בשנות השבעים של המאה ה-20 הביאו בסופו של דבר להתפרקות ברית המועצות, לבניית חוזקה של ארצות הברית כמעצמה היחידה ולמיצובה של ישראל במזרח התיכון. אך תרומתו לא הסתיימה רק במסגרת תפקידו הרשמי. לאחר פרישתו מתפקיד מזכיר המדינה, פתח את חברת הייעוץ ‘קיסינג’ר ושותפים’, הצטרף כחבר ודריקטוריון למועצת ה-CFR

(Council of Foreign Relations), והמשיך לייעץ לכל נשיאי ארצות הברית עד שהנשיא דונלד טראמפ החליט לבסוף להפסיק את שירותיו לפנטגון.

בנוסף לתפיסות הריאל-פוליטיק בזירת היחסים הבינלאומית, לקיסינג’ר מעורבות רבה בהקמת התשתית לשיתופי פעולה בין הממשל לתאגידים, וקידום האג’נדה השנויה במחלוקת, שלימים תהפוך לקונצנזוס ותקבל את השם “יעדים להתפתחות ברת-קיימא” (העונה גם על השמות אג’נדה 21, ואג’נדה 2030).

בתחילת שנות ה-70, בהיותו מזכיר המדינה, הקים בן טיפוחיו מהארוורד, קלאוס שוואב, את הפרויקט האירופאי, שהתכנס אחת לשנה בדאבוס שבשווייץ, ולימים יהפוך לפורום הכלכלי העולמי, במטרה לחבר בין גופים ממשלתיים ועסקיים ברחבי העולם. קיסינג’ר האמין בתלמידו שוואב וראה בו פוטנציאל גדול, ולכן חיבר בינו לבין חבריו המשפיענים מה-CFR, כמו ג’ון גלבריית’ והרמן קאן, ותוך הזמנת חברי מועדון רומא הנחשב לכנס. בסופו של דבר ייצרו ביחד את הפלטפורמה שהיום היא הפורום הכלכלי העולמי המשפיע, שבו קיסינג’ר נהג להופיע מדי שנה.

קיסינג’ר משוחח עם קלאוס שוואב ב-WEF

האסכולה השלטת בקרב המשתתפים היתה מדיניות של “הגבלת הצמיחה”. בהתבסס על מודלים ממוחשבים של אותה תקופה הם הגיעו למסקנה שצמיחת אוכלוסית בני האדם בעולם באופן בלתי מבוקר תביא לקריסה כלכלית במאה ה-21. ב-1974 חיבר קיסינג’ר מסמך שסיווגו הבטחוני כבר הוסר, ובו העריך את הסיכונים בצמיחת האוכלוסיה בעולם לאינטרסים האמריקאים, במיוחד במדינות לא מפותחות שלהן משאבים רבים להם ארה”ב היתה זקוקה, וניסח המלצות למימון אמריקאי של תהליכי עיקור אוכלוסיה ומרפאות הפלות במדינות המדוברות. על תהליכים אילו דיבר גם ביל גייטס בנאומו המפורסם ב-TED לפני כ-12 שנים בהקשר של המלחמה במשבר האקלים.

נראה אם כן שמורשתו של קיסינג’ר היא הרבה מעבר לאסטרטגיית הדיפלומטיה הריאל-פוליטיק שהביאה אותו מצד אחד להיות דמות נערצת ומצד שני למואשם בפשעי מלחמה, אלא גם לאג’נדות המקודמות היום ביתר שאת במסגרת אג’נדה 2030 של האו”ם והאיפוס הגדול של הפורום הכלכלי העולמי.

איור: קונסטנטין לאורי

ובהקשר של המלחמה הנוכחית, באופן מדהים ראש הממשלה בנימין נתניהו פגש את קיסינג’ר בניו יורק בסך הכול כשבועיים לפני אירועי ה-7 באוקטובר במסגרת ביקורו באו”ם, בו נשא את נאום המזרח התיכון החדש שלו ותיאר את חזון רכבת הסחר מהאמירויות לחיפה דרך סעודיה וירדן. נתניהו נצפה בעבר קורא בעיון את ספריו של קיסינג’ר בנושא הדיפלומטיה הייחודית שלו והשקפת עולמו בנוגע ל”סדר העולמי”, שם סיפרו המפורסם. בצירוף מקרים נוסף, ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, האופוזיציה הבולטת לנתניהו בשנים האחרונות, פגש בקיסינג’ר בסך הכול יומיים לפני פרוץ המלחמה בכנס משותף לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים שארגן המכון למחקרי הבטחון הלאומי של ישראל (INSS) והארגון המקביל האמריקאי (ה-CFR) בו קיסינג’ר שירת כחבר דירקטוריון. מעניין על מה שוחחו המנהיגים עם קיסינג’ר בסמיכות זמנים למלחמה ולמותו של האיש?

אין ספק כי קיסינג’ר וגישת ריאל פוליטיק של קיסינג’ר השפיעה רבות על המפה הגיאו-פוליטית העולמית של המאה ה-21. האם גם מאורעות ה-7 באוקטובר הושפעו מאותה גישה אכזרית ומשרתות את האינטרסים של גורמים רבי כוח והשפעה שמוסתרים מעין הציבור? ככל הנראה, לפחות בזמן הקרוב, לא תהיה לנו אפשרות לקבוע בוודאות, אבל בחינה של ההיסטוריה של השפעתו של הנרי קיסינג’ר היא תזכורת לעובדה שפעמים רבות מכדי שהיינו רוצים להודות הסיבות והגורמים האמיתיים למלחמות מסתתרות מאחורי הקלעים ואינן חשופות לעיני הציבור הצמא לתשובות אמיתיות.

כתבות שאולי יעניינו אותך

קיצור תולדות החמאס

מי שמאשימים את נתניהו בהחלטה לבנות את החמאס חוטאים לאמת: הוא בהחלט שיכלל את השיטה, אבל היא נולדה פה עוד בשנות ה-70' העליזות והגיעה לשיא שגשוגה בזכות הספונסרים מארה"ב וקטאר. הרבה אינטרסים כרוכים בסיפור הזה, שלום וביטחון אינם כלולים בהם

מני אביב צולל לעומק כדי לגלות מי הם האחראים האמיתיים להקמת ארגון החמאס. התשובה, למרבה ההפתעה, היא לא ביבי

ברוכים הבאים לעזה, יריד הנשק הגדול של העולם

סופו של כל יום עקוב מדם הוא עוד יום מכירות מוצלח עבור יצרני הנשק, בעיקר בארה"ב אבל גם בישראל. המלחמה הזו מזרימה עשרות מיליארדים לכיסיה של תעשייה בעלת תיאבון בלתי מוגבל, שבמקרה גם מממנת ממשלות, בנקים וכלי תקשורת. אם תהיתם מאין מגיע כל הכסף הזה, הציצו בחשבון הבא שתשלמו, לא משנה איפה

כל יום במלחמה הוא עוד יום מכירות מוצלח עבור יצרני הנשק החמדנים, שמזרימים מיליארדים לכיסם. מאין מגיע הכסף? הציצו בכל חשבון שתשלמו בקרוב. מני אביב

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

[login_fail_messaging]