ב-1960 קרה בארה”ב התרחש אירוע היסטורי, שהוביל לניצחון מזערי של ג’ון פ. קנדי על ריצ’רד ניקסון בבחירות לנשיאות: בפעם הראשונה בתולדות מערכות הבחירות האמריקאיות שודרו עימותים בין המועמדים בטלוויזיה. במהלך הקמפיינים נערכו ארבעה סבבים אבל כבר בעימות הראשון סבל ניקסון מפציעת ברך, סרב להתאפר כי האקט נתפס כנשי, נטף זיעה מתאורת האולפן ונראה לאורכו חולה וחיוור, ובעיקר מתאמץ. קנדי לעומתו התכונן לעימותים ונח מראש, שידר תדמית בריאה וצעירה, ונראה בטוח ושלו. קנדי היה ללא ספק אחד הנשיאים הכי מוכרים בתולדות ארה”ב בעיקר בשל הסוף הטראגי של חייו, אבל באותו עימות מפורסם נולד כוכב חדש; כפועל יוצא הוא ניצח את ניקסון ב-22 אלף קולות בלבד.

שנת 2024 תיזכר בהיסטוריה האמריקאית והעולמית באותו סדר גודל של הניצחון ההיסטורי. ראשית, זו הפעם הראשונה בתולדות ארה”ב שנשיא לשעבר שהפסיד בבחירות לקדנציה שניה, שב וניצח במערכת בחירות שלישית; מדובר באחד הקאמבקים הכי גדולים בהיסטוריה האמריקאית, במיוחד לאחר אירועי הקפיטול לפני כשנתיים, שבגינם הוגשו נגד דונלד טראמפ שני כתבי אישום (מתוך ארבעה). פרשנים פוליטים ואנשי תקשורת הכריזו אז כי טראמפ לעולם לא יוכל יותר להראות את פניו בוושינגטון.

שנית, לאורך כל קמפיין הבחירות האחרון, מרגע שג’ו ביידן הודיע באופן מסתורי ועמום כי הוא פורש מהמרוץ וקמלה האריס נכנסה לנעליו, תקשורת המיינסטרים לא הפסיקה להכתיר אותה כמועמדת הדמוקרטית האידיאלית; האובמה הבאה ממין נקבה עם מצע לשיפור מצבו של האזרח הפשוט ומצבה הגיאופוליטי הכלל-עולמי של ארה”ב בתקופה מתוחה זו.

מה שהמיינסטרים מדיה לא לקחה בחשבון היה שהציבור הרחב, האמריקאי והעולמי, התפכח במהלך אותן שנים מכוננות של ממשל ביידן-האריס בראשות הדמוקרטים; במהלך 2024-2022 התחוללו בעולם, ובארה”ב בפרט, הרבה הרבה משברים קיצוניים – מתבהלת “מגיפת קץ האנושות” שכללה חוקים דרקוניים ותקנות בינלאומיות מחמירות שהובילו לקריסת הכלכלה העולמית, עד מלחמה מתמשכת בין רוסיה ואוקראינה, שרק העצימה את אי-היציבות העולמית והאירופית, בין השאר בגלל הפגיעה בשרשרת אספקת הגז מרוסיה לאירופה, כתוצאה מסנקציות ומפיצוץ ממוקד של צינור התובלה “נורד-סטרים”. נוסף על שלל האירועים הללו טיפסה האינפלציה בתקופת ביידן לממדי שיא של 5.4 אחוזים שנה אחרי שנה, מחירי הדיור הרקיעו שחקים ואחוז המהגרים הלא חוקיים בארה”ב הגיע לשיא של 3.2 מיליון בני אדם. אם כל זה לא הספיק, ה-7 באוקטובר שהתסיס מחדש את המלחמה במזרח התיכון, גרר את ארה”ב לאחת התקופות הכאוטיות בתולדות ההיסטוריה האנושית, עם סכנה למלחמת עולם שלישית בין ציר העולם המערבי לציר מדינות הבריקס, בהן רוסיה, סין, ברזיל ואיראן.

עד השעות הקטנות של יום הבחירות, שידרו ערוצי המיינסטרים האמריקאים (והעולמיים) – NBC, CNN MSNBC, SKY, ABC, BBC ואף אתרים מובילים כמו ניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט, גארדיאן והדיילי-וויר סקרים, שעל פיהם המרוץ בין האריס וטראמפ צמוד, על חודו של קול, ושהיא מובילה עליו באחוז בודד בלבד. אלא שתוצאות הבחירות היו כאמור היסטוריות; לא רק שטראמפ ניצח את האריס בפער גדול, זאת היתה הפעם הראשונה שנוסף על רוב האלקטורים בבית הנבחרים, הרפובליקנים זכו לפופולריות גורפת בקרב המצביעים האמריקאים, עם 73.5 מיליון קולות לטראמפ לעומת 69 מיליון להאריס.

מודעה

כרוניקה של מהפך

כיצד התחולל הניצחון המוחץ הזה, בניגוד למציאות המדומה שהציגה התקשורת? ישנן כמה נקודות מפנה חשובות שכדאי לציין:

פברואר 2022, פרוץ מלחמת רוסיה-אוקראינה: ארה”ב שולחת סיוע ביטחוני והומניטרי בגובה של 175 מיליארד דולר לאוקראינה, בשעה שהיא עצמה בשפל כללי עם נפילות בבורסה וגרעון לאומי, שהולך ותופח עוד מתקופת הקורונה.

אפריל 2022: משרד המשפטים האמריקאי פותח בחקירה נגד טראמפ על התססה ועידוד לאלימות שהובילו להתפרעות בקפיטול.

אוקטובר 2022: בית המשפט המחוזי של ניו יורק מורה על החזרת עובדי תברואה שפוטרו בתקופת הקורונה, פסיקה שמובילה לשרשרת של תביעות עבודה, נזיקין ומנהל לא תקין ברחבי ארה”ב; האחרונה שבהן הסתיימה בנובמבר השנה, כאשר בית המשפט פסק פיצוי בסך 1.5 מיליון דולר לכל עובד מתוך שבעה תובעים, שאיבדו את עבודתם ברכבת בשל אפליה על רקע דתי, שבגינה לא יכלו להתחסן.

אפריל 2023: אילון מאסק רוכש את טוויטר בסכום של 44 מיליארד דולר ומכריז כי הוא הולך להיות “אביר חופש הביטוי”. בעקבות הרכישה נחשפים “תיקי טוויטר” ובהם חשד למעורבות ממשלתית בהשתקת הסיקור על פרשת המחשב הנייד של האנטר ביידן, בנו של הנשיא היוצא, שהכיל מסמכים מסווגים המעידים לכאורה על קשריו העסקיים עם גורמים ברוסיה, וכל זה בשיא קמפיין הבחירות בין טראמפ וביידן בבחירות הקודמות. נוסף על כך נחשף, כי גופים ממשלתיים תיאמו עם טוויטר צנזורה על כל ידיעה או ציוץ, שערערו על מדיניות הקורונה או על בטיחותם של החיסונים.

במסגרת רכישת טוויטר מחזיר מאסק חשבונות שנחסמו לשימוש, ביניהם של טראמפ שנחסם עוד בעת כהונתו כנשיא, מתוך חשש שיעודד אלימות בקרב ציבור בוחריו. למעשה מתברר שהוא צייץ בדיוק להפך. העובדה שמאסק, שחשף את אחת השחיתויות הגדולות של שיתוף פעולה בין ממסד שלטוני לגופי מדיה מסחריים, הולך לקחת חלק בהתוויית המדיניות של טראמפ, משחקת לטובת הנשיא הבא.

אוקטובר 2023, פרוץ מלחמת “חרבות ברזל”: מעמדו של ממשל ביידן-האריס מתערער עוד יותר עם סכסוך אזורי נוסף שמאיים להפוך קטליזטור למלחמת עולם שלישית. ארה”ב שמדממת כסף שולחת סיוע ביטחוני בגובה 17.9 מיליארד דולר לישראל, הפגנות פרו-פלשתינאיות פורצות ברחבי הקמפוסים בארה”ב והניתוק בין השמאל הפרוגרסיבי לאזרח הקטן מחריף ועולה מדרגה. כל אלה, נוסף על נקיטת העמדה הלקויה של האריס למשבר עולות לה בקול היהודי, שבאופן מסורתי הצביע למפלגה הדמוקרטית לאורך השנים.

מאי 2024: טראמפ נמצא אשם ב-36 סעיפים שונים בבית המשפט בניו יורק, בגין רישומים כוזבים של תשלומי הוצאות בבחירות הקודמות. בפרשה הזאת שילם טראמפ דמי שתיקה לשחקנית הפורנו סטורמי דניאלס (מעשה שאינו בגדר עבירה) שנרשמו כהוצאה במערכת הבחירות שלו. 36 הסעיפים שבהם הורשע היו כמספר התשלומים שהועברו לדניאלס תחת אותה עבירה, פסיקה שהדליקה את העין הציבורית ונראתה כטרפוד פוליטי; רבים מהפרשנים הפוליטים טענו אז, שהעבירה שבה הורשע טראמפ אינה יותר מהפרה מנהלתית והיתה צריכה להסתיים בקנס, במקום בזבוז כספי ציבור על משפט ראווה כדי לנגח מועמד פוליטי לנשיאות. זו היתה הפעם הראשונה בתולדות ארה”ב שנשיא לשעבר או נשיא מכהן הורשע בעבירה פלילית; אפילו ריצ’רד ניקסון לא נשפט בעקבות פרשת ווטרגייט, וכך גם ביל קלינטון על ניצול יחסי מרות עם מוניקה לווינסקי. גזר הדין, אגב, אמור להימסר ב-26 בנובמבר השנה, ומעניין כיצד יתנהל אתו הנשיא הבא של ארה”ב.

יוני 2024: הדיבייט המפורסם בין טראמפ וביידן מתרחש לעיני מיליונים, בשידור חי, ללא אפשרות עריכה או הסתרה של העובדה, כי כשירותו הקוגניטיבית של ביידן פגומה. הדיבייט הזה היה נקודת מפנה דרמטית וקריטית בניצחון של טראמפ, כי הוא הציג את ביידן באור שלילי ואת טראמפ – בניגוד לאופיו הצבעוני וחסר הטקט – כמי שגילה איפוק ולא נכנס בנשיא המכהן כאשר החל להתבלבל בדבריו.

13 ביולי 2024: טראמפ שרד ניסיון התנקשות בחייו, במסגרת מסע הבחירות שלו בעת עצרת בפנסילבניה (אחת ממדינות הסווינג סטייט). הוא נורה באוזנו בכדור שכוון לראשו. ציבור הבוחרים הרפובליקני היה בטוח שזו קנוניה של הממשל, כדי לטרפד את ניצחונו לאחר הביצועים הגרועים של ביידן, בעוד שמתנגדיו היו משוכנעים כי מדובר בתרמית ובאירוע מבויים על מנת לקושש קולות. התמונה ההיסטורית של טראמפ עם האוזן המדממת והיד המונפת באוויר, על רקע הדגל האמריקאי, הפכה באופן לא רשמי לתמונת הניצחון שלו (או כפי שניסח זאת אחד העיתונים: “הכדור פגע באוזנו של טראמפ, אבל חיסל את ביידן”). בעקבות ניסיון ההתנקשות הצהיר מאסק (אותו אחד שדוגל בחופש הביטוי ומנסה לנגח שחיתות שלטונית, שעד אותה עת היה ניטרלי בכל מערכות הבחירות), כי הוא תומך באופן רשמי בטראמפ ואיחל לו החלמה מהירה.

21 ביולי 2024: שבוע לאחר ההתנקשות ופחות מחודש אחרי הדיבייט הנשיאותי, ביידן פורש מהמרוץ באופן מסתורי, באמצעות מכתב שמתפרסם בטוויטר ובעיתונות. המכתב אינו נושא חותמת נשיאותית, והוא לא עורך מסיבת עיתונאים מסודרת או יוצא בהצהרה גלויה בקולו. האריס מוכרזת כמועמדת של המפלגה הדמוקרטית להחליף אותו במרוץ לנשיאות ללא פריימריז מסודר – לראשונה בתולדות אמריקה.

אוגוסט 2024: רוברט קנדי ג’וניור, המועמד העצמאי (לא מטעם הדמוקרטים או הרפובליקנים) פורש מהמרוץ לנשיאות וחובר לנשיא טראמפ. מדובר באירוע מכונן מפני שקנדי מזוהה כ”מתנגד חיסונים” שהשמיע את הביקורת הקולנית והנוקבת ביותר נגד אנתוני פאוצ’י, הארכיטקט של מדיניות הקורונה בארה”ב ובעולם כולל הריחוק החברתי, הבידודים, סגירת הגבולות ומנדט החיסונים. קנדי, צאצא של השושלת המיתולוגית שהיסטורית היתה מזוהה כאצולה של המפלגה הדמוקרטית בארה”ב, תרם לשינוי במאזן הכוחות לצד שחקנים פוליטים נוספים כמו טולסי גאברט שעשתה מהלך זהה (מדמוקרטית לעצמאית ולתומכת בטראמפ). התמיכה בטראמפ קיבלה חיזוק לסלוגן “Fuck You” כלפי הממסד והממשל שהוא הוביל. קנדי, שבמשך שנים נלחם בפאוצ’י ובפרוטוקלים של NIH ו-FDA, ובדרך שבה דלתות מסתובבות מתגמלות את חברות הפארמה ברגולציה קלילה, צפוי כעת להיות שר הבריאות של ארה”ב – עובדה המעניקה פתח של תקווה לעתיד חדש ונקי יותר ממעורבות שלטונית רקובה ומשחיתות ציבורית.

ספטמבר 2024: ניסיון התנקשות נוסף נגד טראמפ מסוכל טרם ביצועו. זמן קצר לאחר מכן מקבלת האריס ההזמנה לדיבייט נשיאותי מול טראמפ ברשת CNN, המזוהה באופן מובהק עם השמאל האמריקאי. היא מצליחה באופן מובהק להתמודד מולו יותר טוב מביידן, ועם זאת בולטת במהלך העימות ההטיה הפוליטית של המודרטורים מטעם CNN, שעוצרים את טראמפ ארבע פעמים כדי לאמת עובדות. בין השאר זה קורה כאשר הוא מאשים מהגרים מספרינגפילד באוהיו, כי “הם אוכלים את החתולים והכלבים של העיר”. האריס לא נעצרה אפילו פעם אחת כדי לבדוק עובדות. אנשי החדשות ב-FOX, המזוהה עם הצד הימני בארה”ב, וצייצני איקס (לשעבר טוויטר) מיהרו להגיב על כמות העובדות השגויות שפיזרה במהלך הדיבייט ולא תוקנה, ביניהן העובדה השגויה והשקרית, שאין כרגע כוחות אמריקאים הפזורים במדינות זרות. גל של סרטוני חיילים אמריקאיים המוצבים ברחבי העולם פשט במרשתת עם השאלה, “איפה אני לכל הרוחות?!”

במהלך אוקטובר 2024, עד ערב הבחירות, בחרו טראמפ והאריס באסטרטגיות קמפיין שונות; האריס התראיינה בכל תוכניות המיינסטרים האמריקאיות, בעיקר תוכניות אירוח קלילות כמו “The View” ו”Lite Show” של סטיבן קולבר, ובהפקה מיוחדת בהנחיית אופרה ווינפרי. יוצא דופן היה ראיון איתה בתוכנית התחקירים הוותיקה “60 דקות”, שבמסגרתה שלח המראיין אנדרסן קופר את השאלות שלו מראש למטה הבחירות שלה, והראיון לא נעשה בשידור חי, מה שאיפשר להאריס לערוך אותו. יחד עם זאת, הראיון היה מאוד חלש ולא החמיא לה, כאשר כשלה לתת תשובות על שאלות מורכבות כמו האסטרטגיה שלה לגבי חיזוק הגבולות של ארה”ב, היעדר הביקורת שלה על האדמיניסטרציה של ביידן ומה היא היתה משפרת; תשובתה היתה שהיא לא ראתה משהו לא תקין.

בדומה לדיבייט הנשיאותי בין ניקסון וקנדי שפתח מציאות תקשורתית ופוליטית חדשה, כך גם קמפיין הבחירות של טראמפ ייזכר בהיסטוריה כנקודת מפנה במציאות התקשורתית והפוליטית. במקום ללכת לראיונות מלטפים ומרוככים במיינסטרים מדיה, הוא וסגנו ג’יי. די. ואנס בחרו בערוצים אלטרנטיביים של פודקאסטים מובילים, ביניהם של תיאו וון ופטריק בית-דוד (PBD). בשבוע האחרון של אוקטובר הוא גם הגיע לראיון של שלוש שעות עם ג’ו רוגן, הפודקאסטר הכי פופולרי בעולם ובארה”ב, שרק השנה חתם על חוזה של עוד 150 מיליון דולר עם ספוטיפיי. יממה לאחר שעלה לאוויר הגיע הראיון עם טראמפ ללא פחות מ-40 מיליון צפיות! הנתון הזה מדהים שבעתיים לאור העובדה שגוגל, שיוטיוב בבעלותה, הסירה את הפרק הזה מתוצאות החיפוש כדי למזער את החשיפה שלו.

המצלמה שתיעדה את העימות: ניקסון הזיע, קנדי הפציע

הפודקאסט הרג את הטלוויזיה

הניצחון של טראמפ נגד כל הסיכויים – אחרי ארבעה כתבי אישום, שני ניסיונות התנקשות, דה-לגיטימציה ודה-הומניזציה (השוואה לדיקטטורים ולהיטלר) דחף יותר ויותר את הציבור הרחב מהלגסי-מדיה (אפיקי התקשורת המסורתיים) והמיינסטרים לעבר התקשורת האלטרנטיבית והעצמאית. בשירם המפורסם של הבאנגלס – “הווידאו הרג את כוכב הרדיו” – באה לביטוי הצלחתו של טראמפ שהוכיח, כי הפודקאסט הרג את כוכב הטלוויזיה.

טראמפ היה ממותג לכל אורך הקריירה שלו כסכנה לדמוקרטיה. האבסורד הוא שדווקא המפלגה הדמוקרטית הוכיחה, שלב אחרי שלב, כי היא מהווה סיכון אמיתי לדמוקרטיה; המפלגה לא קיימה פריימריז לבחירת מועמד למרות הספקות לגבי כשירותו של הנשיא המכהן הקשיש (81), ובחרה בסגנית הנשיא הכי לא פופולרית בתולדות סקרי דעת הקהל של הציבור האמריקאי.

אבל הקרשנדו האמיתי של ה”סכנה לדמוקרטיה” היא שיטת האלקטורים של הרפובליקה ששמה ארה”ב; על מנת לזכות מועמד צריך לגרוף לפחות 270 אלקטורים. בכל מסע בחירות אי-פעם בתולדות ארה”ב היו (ויישארו) מדינות שהן באופן מובהק אדומות (רפובליקניות) ומדינות שבאופן מובהק כחולות (דמוקרטיות). כל מסע בחירות בסופו של דבר נקבע ב”שדה הקרב” של מדינות הסווינג סטייט (המדינות המתנדנדות: ויסקונסין, פנסילבניה, מישיגן, ג’ורג’יה, נבדה, אריזונה וקרוליינה הצפונית) שבהן אין מובהקות הרמטית לאף מפלגה. במדינות הללו עלה מספר המהגרים במהלך ארבע השנים האחרונות ב-700 אחוז. אילו הדמוקרטים היו זוכים בהן בבחירות האחרונות, הממשל האמריקאי היה ממשיך את דרכו של ביידן-האריס ומכניס אליהן עוד ועוד מהגרים לא חוקיים, וכך דה-פקטו מדינות הסווינג סטייט היו הופכות כחולות – מצב שהיה יוצר מונופול נצחי לדמוקרטים ומסיים את הדמוקרטיה הדו-מפלגתית בארה”ב. כל אותם אבירי חופש שנלחמו למען הדמוקרטיה לא הנידו עפעף כשמצב כזה היה מונח על הכף ובטח ובטח לא העזו להשמיע קול, כאשר נציגי ממשל דמוקרטים התנגדו שוב ושוב להצעות החקיקה הרפובליקניות, על החובה להציג מסמך מזהה (תעודת זהות) במעמד ההצבעה בקלפיות. נכון להיום דרישה כזו, למשל, אינה מעוגנת בחוק בקליפורניה, מה שמותיר פתח ענק למעשי הונאה בקלפיות.

חרף המאמצים האסטרונומיים של מיליארדרים, סלבס וכוכבי-על מתעשיית הבידור האמריקאית לרתום את קהל המעריצים שלהם סביב האריס ובהם טיילור סוויפט, ביונסה, ג’ניפר לופז, אשר ריימונד, אופרה ווינפרי, ג’ורג’ קלוני, מישל וברק אובמה, אמינם, המיליארדר מארק קיובן וכל מנחה תוכנית לייט-נייט באשר הוא – טראמפ זכה בסופו של יום לא רק ב-295 אלקטורים מול 226 שזכתה קאמלה, אלא גם ב-4.5 מיליון קולות יותר ממנה בקרב 143 מיליון מצביעים. אין ספק שניצחונו של קנדי (יתרון של 22 אלף קולות) מחוויר אל מול הניצחון הגורף של טראמפ.

“Blue no matter who” (לא משנה מי המועמד הדמוקרטי, אני אצביע לדמוקרטים) אומר המשפט הנפוץ במערכות הבחירות בארה”ב. זו בדיוק הסיבה שתקשורת המיינסטרים וערוצי החדשות המסורתיים ניבאו ניצחון להאריס, תוך התעלמות מן האמת שעמדה מולם כבר למעלה משנתיים. כפי שהרפובליקנים לא השכילו ב-1960 להשתמש במדיה החדשנית שנקראה אז “טלוויזיה”, כדי לנצח בקרב על הנשיאות, ככה הדמוקרטים לא הבינו ב-2024 כי רוחות השינוי מנבאות שזמנם קצוב. זוזי הצידה אופרה ווינפרי, יש מלך ראיונות חדש וקוראים לו ג’ו רוגן. ולא לחינם מתגלים עכשיו דוחות כספיים מקמפיין הבחירות של האריס, המצביעים על גרעון של 24 מיליון דולר מתקציב הקמפיין שלה; ככל הנראה מיליון הדולר ששילמה לווינפרי, כדי שתארגן לה טאון-הול עם ג’וליה רוברטס, ג’ניפר לופז, כריס רוק ומריל סטריפ, לא הזיזו אפילו במילימטר את המחט של קולות המצביעים שלה. לא ככה עושים אנדורסמנט.

נתוני הרייטינג של תקשורת המיינסטרים, מהדורות החדשות ותוכניות הטוק-שואו הולכים ודועכים. ביום שהוכרזו תוצאות הבחירות כל מנחי התוכניות הללו, מיהרו להביע במונולוג הפתיחה שלהם טקסטים מכוננים של קינה ויגון על עתידה וגורלה של אמריקה, בלי לקחת כלל בחשבון, שלמעלה מ-50 אחוז מהציבור האמריקאי לא חושב או מרגיש כמוהם, בדיוק כפי שלא השכילו להבין את זה בתקופת הקורונה כאשר לעגו, גינו, השמיצו וביזו כל מי שהעז לחשוב אחרת מהם על מנדט החיסונים ועל חומרת הנגיף.

האריס שאמורה היתה לייצג את הדמוקרטים, “הליברלים הנאורים”, הפסידה בבחירות גם בקרב הקול הנשי (יותר נשים הצביעו לטראמפ מאשר לאשה), גם בקרב הקול האפרו-אמריקאי (יותר צעירים שחורים הצביעו לטראמפ ולא למועמדת שתואמת את גוון עורם), גם בקרב הקהל האסייתי (אמריקאים ממוצא סיני, יפני, קוריאני, הודי ופקיסטני) וגם בקרב הקהל המוסלמי והיהודי! שבאופן מסורתי היה נאמן לדמוקרטים.

איך זה יכול להיות שאשה-אפרו-אסייתית (חצי הודית), ליברלית, דמוקרטית, משכילה, הפסידה למיזוגן, לאומן, גזען שמרן, מטרידן מיני, שונא מהגרים, שוביניסט ונלעג כמו טראמפ?! (התשובות מן הסתם מפורטות למעלה).

באמריקה (ובעולם כולו) נפער שבר עמוק עם הדור הישן של ערוצי התקשורת לסוגיהם והממסד שאמון על חינוכו, בריאותו ובטחונו של הציבור. השבר כה גדול, שכרגע אפילו מובילי הקמפיין הדמוקרטי והשופרות המהדהדים שלו, מסרבים להבין ולהכיר בו. במקום להכות על חטא הם בוחרים לשוב וללעוג לציבור הבוחרים של טראמפ. הדמוקרטים בארה”ב דומים לתיאור של מ. נייט שאמלאן, יוצר הסרט “החוש השישי”: “הם רואים רק את מה שהם רוצים לראות, ולא מודעים לעובדה שהם בכלל מתים”