גיא וגבי

בחודש יולי פורסם בצינור ראיון עם גבי ניצן - העורך הראשי של עיתון בראשית. מה שודר, ומה ירד בעריכה?

החומה

בימיו הראשונים של העיתון שלנו קיבלנו החלטה גורפת – לא מתראיינים לכלי התקשורת המרכזיים, לא עושים מסע יח”צ. היו לזה שתי סיבות: האחת, אני מאוד אוהב צמיחה אורגנית, שיווק שעובר מפה–לאוזן ולא מלמעלה–למטה. השנייה, כלי התקשורת המרכזיים מוכתמים כולם בבגידה איומה בשליחות שלהם. דווקא בתקופה שבה היינו זקוקים יותר מכל למישהו שיבדוק עבורנו מה קורה, יביא לנו את כל המידע ויעזור לנו לקבל החלטות, קיבלנו קמפיין שיווק אחיד ואגרסיבי רווי בשקרים, חצאי–אמיתות, עיוותים, הסתה, הכפשה והסתרה. עבורי, כמי שצמח בתוך התקשורת, זה היה עצוב ומקומם יותר מכל דבר אחר שהתרחש פה בתקופה המטורללת הזאת. זה לא שאי–פעם התקשורת בישראל היתה תמה וטהורה, אבל רמת הסיאוב וההשחתה בשנתיים וחצי האחרונות לא פסחה על אינץ’ אחד בעיתונים – עד למדורי הספורט ולביקורות המסעדות; בכל תוכניות הטלוויזיה קיבלנו את הטקס הצפון–קוריאני ברוחו של שדרנים שמגיעים לאולפן כביכול במסיכה ופושטים אותה רק כדי לדבר. כל מי שניסה להטיל ספק הושתק או הושם ללעג או הוגדר כסכנה לחיי האזרחים.

בחיי שהתקשיתי להבין. כן, אני יודע שהכסף מדבר וכל זה. אבל אפילו לא צדיק אחד בכל סדום? היתה ד”ר יפה שיר–רז, כתבת הבריאות המצוינת והישרה של ידיעות אחרונות, שנזרקה בבעיטה וייסדה ברשת את מגזין זמן אמת. וזהו. איך זה יכול להיות? בפגישה הראשונה שלי עם אשרת קוטלר ניסיתי להיעזר בהיכרות שלה עם המערכת כדי להבין קצת יותר, אבל גם לה לא היה הסבר.
אני יכול לחשוב כמובן על כמה סיבות אפשריות:

  1. התקשורת נרדמה. זה תהליך של שנים – הכותרות הראשיות נשמעות יותר כמו דפי–מסרים של גופים כלכליים או גורמים פוליטיים ופחות כמו תחקיר, עימות, ביקורת ושאר הפרעות. מקצוע העיתונות החוקרת, הלכה למעשה, נכחד כמעט לחלוטין.
  2. כסף, ברור. בתקופת הקורונה עם הסגרים והבידודים, הכלכלה בישראל נכנסה לשיתוק, וההכנסות מפרסום הצטמקו לרמה שסיכנה את הישרדותם הפיננסית של כלי התקשורת. למרבה המזל, משרד הבריאות הביא בוכטה של 600 מיליון שקל לשולחן. ובמצב כזה אתה לא רוצה לפרסם שום דבר שיעצבן את מי שמאכיל אותך.
  3. רייטינג. חלק מההתדרדרות ההיסטורית של התקשורת בישראל היה כרוך בתפיסה שפחד מייצר רייטינג. לא חשוב פחד ממה. ממחבלים, מאיראן, מרעידות אדמה, משפעת החזירים או העופות, מכל דבר שיש בו כביכול איום על חיינו. הווירוס הזה, כשאיש עדיין לא ידע עליו דבר, הגיע עם פוטנציאל ענק שנסחט עד סופו, שני אויבים במחיר אחד: גם “נגיף קץ האנושות” וגם “מתנגדי חיסונים” (כינוי משוקץ שהודבק לכל מי שהתנגד לכפייה ולצעדים רודניים שלא היה להם שום קשר לבריאות). כשהאזרח מבוהל, הוא ירצה לקרוא עיתון ולצפות בחדשות כל יום. אם הוא רגוע, הוא עלול פשוט לחיות את חייו.
  4. נקמת החנונים. זה עניין צדדי כביכול, אבל מכיוון שעבדתי שנים בכלי תקשורת שונים אני יודע עד כמה הוא נכון: באופן מסורתי, דסק הבריאות הוא אחד התחומים הכי פחות זוהרים ומבוקשים בתקשורת. בימים כתיקונם, כתב הבריאות של עיתון או מערכת טלוויזיה מבסוט אם קיבל פעם בשבוע איזו כתבה נידחת לפני התחזית על פיתוח רפואי כלשהו – וכמובן פעם בשנה הכתבה המסורתית על הזקנה במסדרון. זהו. ופתאום, כתבי הבריאות פותחים כל מהדורה, מככבים בשער. איזה אינטרס יש להם להרגיע? כל פליט ריאליטי יעיד עד כמה אור הזרקורים הוא סם ממכר. בטח עבור החננות של המערכת שפתאום הפכו לסלבס. כל עוד יש משבר נורא וסכנת קץ אנושות, תהילתם מובטחת.

הסדק

לאור (ולחושך) זאת, לא היה דחוף לי להתארח בפורומים האלה, ודחיתי את כל הפניות. החיזור הכי עקשני הגיע דווקא ממערכת “הצינור”, שהיו בעיניי מהנציגים הכי בולטים (ומאכזבים) של התופעה. אני לא מכיר אישית את גיא לרר, התארחתי שם פעם מזמן, לא זוכר אפילו באיזה הקשר; אבל הוא עשה עלי רושם של בחור נבון והגון, עם איזושהי אג’נדה – רכה ככל שתהיה ובכל זאת – של חתירה לאמת ולצדק. לכן, האופן שבו לאורך תקופת הקורונה הם תרמו להסתה, להטעיה ולהפחדה מאוד הכעיס אותי. זה גם מה שאמרתי להם, אבל הם התעקשו עוד ועוד, הבטיחו שיתנו לי להגיד כל מה שאני רוצה, בלי מניפולציות ובלי להוציא שום דבר מההקשר. אני חושב שחוץ מהאחראי על הבורקס פנה אלי כמעט כל מי שעובד בצינור. בסופו של דבר אמרתי תראו, בשלושת החודשים הראשונים של העיתון אני ממילא לא רוצה לצאת בשום הכרזות, כרגע חובת ההוכחה היא עלינו. תנו לנו לעבור ממצב קוריוז לעובדה קיימת, ואז נדבר.

לפני שבועיים אכן דיברנו, ובשבוע שעבר התראיינתי לתוכנית. בזמן האחרון אני מרגיש שמתחילים לבקוע סדקים קטנטנים בנימת התקשורת. לא בהכרח בגלל שגידלו מצפון (למרות שהכל אפשרי), יותר בגלל אותם חושי הישרדות מסחריים: מתברר שהציבור כבר לא אוכל את האטריות המחוממות של קץ האנושות. קמפיין ההפחדה של הפוליו היה כישלון מפואר, וכך גם קמפיין החיסון החמישי (אם אני סופר נכון) שלא לדבר על קמפיין חיסון הילדים והתינוקות. הרייטינג של מהדורות החדשות צנח לשכונות חד–ספרתיות. ובאופן שולי לפחות אני רוצה להאמין שגם לנו כאן יש חלקיק בשינוי הזה – כשעיתון אחד פתאום מפרסם מדי שבוע סיפורים שלא מופיעים בשום מקום אחר, נשבר המונופול, יש שיבוש במסך האחיד.

גיא וגבי

גבי ניצן בראיון לצינור

ואכן, הראיון בסך הכל היה מאוד הגון, אפילו אוהד ברמה האישית וגם מפרגן קלות ל”בראשית”. הוא היה ערוך, כמובן. השיחה המקורית ארכה 17 דקות, שודרו רק ארבע וחצי דקות, ואני מבין לחלוטין שאי אפשר להקצות לזה יותר כי צריך לדווח גם על הפוסט של יהודה יצחקוב מהאח הגדול. אז כשירות הן לצינור והן לקוראינו מוגש כאן הראיון במלואו ללא עריכה, והחלקים שלא שודרו מסומנים בבולד או מה שמיכל המעצבת המלכותית של בראשית תבחר. (אני יוצא מתוך הנחה שהעריכה היתה עניינית ולא חלילה מטעמי צנזורה על תכנים מסוימים. אבל למה שאקבע על דעת עצמי? תשפוט הקוראת בעצמה).

ועוד דבר אחרון לפני שאני מעביר את השידור במלואו לגיא: שימו לב – ודווקא בקטע טוב – לדברי הסיכום שלו, שלא היו כלולים בשיחה המקורית ונוספו בשידור. אני לא זוכר ששמעתי בערוצים המסחריים מישהו שמעז לומר דברים כאלה. (מצד שני אני לא רואה טלוויזיה כבר המון זמן אז מה אני יודע, אולי מלכלכים שם על פייזר כל הזמן).

(אפשר להאזין להקלטה של הראיון המלא, או לקרוא את הטקסט עם הסימונים שמראים מה ירד בעריכה)

הראיון המלא


גיא: טוב, עכשיו אנחנו להסבה מאוד מעניינת של הסופר המוכר – והאהוב, צריך לומר, גבי ניצן. בין שאר ספריו רב–המכר באדולינה, שהפך להיות עורך ראשי של עיתון בראשית, שעורר סערה וזכה לביקורות ולטענות שהוא בעצם ביטאון של מתנגדי חיסונים, בין השאר בעיתון הארץ. מהו באמת עיתון בראשית? בואו נגיד לילה טוב לסופר גבי ניצן.

גבי: אהלן גיא, מה שלומך?

גיא: בסדר, בוא ספר לנו על העיתון למי שלא מכיר, כי הוא עיתון די מצליח ובתקשורת מן הסתם פחות מדברים עליו.

גבי: כן, כן. העיתון, הנה ממש במקרה יש אותו פה לידי – שבועון פרינט שאין מאחוריו שום גוף כלכלי או פוליטי. הוא נסמך אך ורק על הקוראים שלו ועל המנויים שלו, מתוך כוונה באמת להיות חופשי. שנוכל לעשות עיתונות כמו שאני זוכר אותה כשהתחלתי להיות בעיתונות.

גיא: אז א’ – מה האג’נדות, ואיפה אתה חש שאתה חופשי שאני לא, למשל?

גבי: כן, אז קודם כל אג’נדה אין בדיוק .יש לנו כן הסכמה שאנחנו עוסקים בזכויות אדם, חופש הפרט, חופש הביטוי בכל המובנים שלהם, אבל בתוך זה יש וויכוחים גדולים בתוך המערכת, והם עולים גם בתוך הדפוס, וזה בסדר גמור. ומבחינת ההבדל בין מערכות תקשורת אחרות אני חושב שבשנתיים האחרונות זה נעשה מאוד מאוד ברור שבנושא הכי חשוב לחיים של כולנו, היה רק סיפור אחד שסופר בתקשורת המרכזית, סיפור שבו יש נגיף סוף העולם קץ האנושות, שמסכנת את כולם – ויש תרופת פלא. וכל מי שניסה לשאול שאלות אפילו, לא נגיד לי להביא נרטיב הפוך, אלא רק לשאול שאלות, להטיל ספק, זה הודר לחלוטין, או גרוע מזה הוא הוגחך. גם אצלכם בתוכנית שלכם שוב ושוב. ואני חושב שבתור מי שהיה איש תקשורת המון זמן וזה, אז כאילו זאת האהבה הראשונה שלי. ונורא כאב לי. הרבה שנים כבר אני רואה איך התקשורת יותר מבטאת את מה שההון–שלטון–עיתון, בעלי התקשורת, הריכוזיות וכל זה משפיעים. ונורא קשה לי לראות את זה פשוט ברמה הרגשית. והיה לי גם געגוע שלי, פשוט לקטע הזה של לקרוא עיתון, שאני מרגיש שלא מזלזל שלא עושה עליי סיבוב. נורא אוהב את הדבר הזה. יום שישי מגיע השקט, כוס קפה לפתוח עיתון. רציתי המון זמן עיתון כזה.

גיא: תגיד, איפה אתה רואה את ה… אמרת הון שלטון, איך אתה רואה את השליטה של ההון בתקשורת? נניח, כי אתה יודע. במקרים אחרים אני בוודאי מסכים ואפילו ספציפית בעניין הקנביס, התעסקנו עם חברות הפארמה והשליטה שלהן – לאו דווקא בתקשורת, אבל בוודאי במניפולציה של תרופה והרצון לכפות וללחוץ, כך שאנחנו באופן אישי, נלחמנו נגד אותם אויבים. בסדר, השאלה היא באמת במקרה של מגיפה עולמית, אפילו אם הטענות שלך נכונות, האם הן לא מתגמדות ביחס לאותה מגיפה שאכן השתוללה לה בכל העולם.

גבי: אני חושב שאל”ף דווקא בתקופה נגיד שיש באמת נניח מגיפה עולמית, אז אנחנו צריכים פי אלף להפעיל את כל מנגנוני הבקרה שלנו, כי זו תקופה של פחד נוראי, ואנחנו יודעים כמה פעמים במהלך ההיסטוריה כשהיה פחד גדול של האוכלוסיה היה מי שניסה לנצל את זה, או לפחות להרוויח על זה לעשות על זה סיבוב. אז דווקא בתקופה כזאת הייתי מצפה שתהיה הרבה יותר בחינה ביקורתית של הדבר הזה.
יש פה חברת פארמה. היא לחלוטין לא המדע, חברת פייזר, ואת זה אני ממש מבקש – אתם יכולים להתייעץ עם היועצים המשפטיים שלכם, כל מה שאני אומר הוא מכוסה, ואני מבקש שזה כן ישודר,
חברת פייזר הורשעה בשחיתות שוב ושוב. בשיחוד אנשי משרדי בריאות בכל העולם, בשיחוד במערכות תקשורת בניסויים לא חוקיים שעלו בחיי אדם. אלה לא דברים קונספירטיביים. על הדברים שפורסמו הם גם שילמו יותר קנסות מכל חברת פארמה אחרת. אז להגיד שהם המדע ואנחנו פשוט מקבלים את זה בלי לבדוק, זה לא בריא. אני כשלעצמי לא נטלתי את התכשיר, אז זה לא שהמלחמה שלי היא בשבילי; היא בשביל אחיי ואחיותיי. אני אומר בואו ניזהר, בואו נבדוק ואם זה באמת נפלא ונהדר אז יופי, אין לי בעיה, אני לא רופא. אבל אין שום כיסוי. יש תופעות לוואי איומות ונוראות, כמעט לא מדובר על זה.

גיא: כן. אז בוא נדבר באמת על הסכנה, אתה מדבר בסופו של דבר על בריאות? על זה שהספקנות יכולה לעלות בבריאות, אז אני אני רוצה להציג לך תיזה ותגיד לי אם אין היתכנות. אוקיי בוא נתחיל מזה שכל הטענות הן נכונות. או קיי? זה, בוא, עכשיו אני אומר כל הטענות נכונות – זה לא עומד בסתירה. גם אם חברת הפארמה היא מושחתת ויש קשרי הון שלטון ויש שליטה בתקשורת – זה לא סותר את העובדה שהיתה פה מגיפה ושהחיסון יכול לתת לה מענה. האם אין פה שאלה גם של פרופורציות? כאילו מה הפרופורציות של כל דבר, ועד כמה הוא משפיע? למשל, היה עניין שבאיזשהו שלב בגל השני או השלישי שהלכו לבתי החולים וראו את החולים קשה ורובם המוחץ היה לא מחוסנים. האם אתם לא חוששים שהמידע הזה בסופו של דבר גם הוא מסוכן כי אנשים לא מתחסנים, הם יכולים למות מזה…

גבי: מי זה “אתם” גיא? אתה מדבר איתי. אני לא אתם.

גיא: אתה, אתם, אתה עורך של כלי תקשורת.

גבי: נכון. נכון, ולכן..

גיא: אתה יודע שגם אם משהו מוגש בצורה של שאלה, אתה הרי סופר ואתה איש תקשורת ואתה מבין את נפש הקורא. האם אין לך חשש ולו הקל ביותר שהסבטקסט של מה שאתה שואל יגרום לאנשים לא להתחסן ולפיכך להוות רוב כשיש גל בבתי החולים?

גבי: תראה, קודם כל אני לא רק מעלה שאלות. אנחנו פרסמנו מה שחברת פייזר וה–FDA ביקשו להטיל עליו חיסיון ל–75 שנה, ובגלל תביעה על פי חופש המידע, בית המשפט אילץ אותם לפרסם. ומסתבר שכבר כשיצא החיסון הראשון הם ידעו על 1251 תופעות לוואי אפשריות, שחלקן מסוכנות מאוד. והם פשוט ביקשו לגנוז את זה ל–75 שנה, שזה בערך הזמן שכל מי שנטל את זה ימות. אני אומר – ניקח את התזה שלך, את ההיתכנות שאולי באמת בפוקס למרות שהם חברה מושחתת והם הולכים לעשות פה את הקופה של החיים שלהם, גם יצאה באמת תרופה נהדרת. יאללה, אז בואו נפתח את זה, ולא נעשה חיסיון. ומה זה חיסיון של 30 שנה על הסכם שהוא על הגוף שלנו? ומה זה חוק הסמכויות הזה, שכל מי שהיום בקואליציה התנגד אליו כשהיה באופוזיציה ואמר זה נורא, זה דיקטטורה, הדבר הראשון שאנחנו נעשה כמובן זה לבטל את זה – והופ, אותו דבר, ובעצם נמשכת אותה מגמה של השתקה מוחלטת. אתה אומר מגיפה איומה? היתה מחלה שפגעה באוכלוסיות סיכון בעיקר, זה מה שמההתחלה האנשים היותר שפויים אמרו: בואו נדאג לאוכלוסיות הסיכון, ומעבר לזה – התמותה העולמית לא עלתה, והפלא ופלא, השפעת נעלמה. אתה עיתונאי גיא, זה נראה לך הגיוני שפתאום אין מקרה אחד של שפעת?

גיא: כן, כי אנשים הלכו עם מסיכות, אז…

גבי: אני מת על התשובה הזאת. אז הם הלכו עם מסיכות – ולא היתה שפעת אבל כן היתה קורונה. מה? למה? כי הווירוס של הקורונה יותר קטן? מה ההיגיון בזה?

גיא: לא, הוא בוודאי יותר מידבק ויותר קטלני מהשפעת.

גבי: אז זה יותר מידבק – אז נגיד יהיו אלף מקרים של זה ומאה מקרים של שפעת. אבל בכלל לא? לא הגיוני. יותר מזה: אתה אומר “הגל הראשון”, “הגל השני”, “התפרצויות”. שוב, אתה עיתונאי. אל תיקח את דבריי. תבדוק, יש לכם מערכת. תבדוק איך כל פעם, באופן הכי בוטה, לפני “התפרצויות” מעלים את מספר הבדיקות. פשוט מעלים את הבדיקות, ואז הפלא ופלא, יש יותר מקרים. לכל ילד בכיתה גימ”ל… ותבדוק אותי, חודש אחרי חודש. אלה דברים שעיתונות צריכה לעשות. ואז יש דיון, ואז אפשר לבדוק. ויכול להיות שבסופו של דבר, אני אגיע למסקנה שלקחת את התכשיר זה טוב; אבל על סמך מידע אמיתי, ושכן יתנו לאנשים שנפגעו מהחיסון לדבר, ותביאו אותם לתוכנית. אני יכול להפנות אותך לאלפים.

גיא: בסדר, היה… קודם כל, התוכנית שלנו עושה תחקירים, שעמדו בקנה אחד עם הטענות של מתנגדי החיסונים, כמו למשל תחקיר על זה שאנשים שנפטרו מסיבות אחרות נרשמו כמתי קורונה למשל…

גבי: רגע, אם אתה רוצה להגיד אמת תתחיל מלא להגיד “מתנגדי חיסונים”. מה זה הביטוי הזה “מתנגדי חיסונים”? אתה יודע שאני מתנגד לחיסונים? זה ביטוי שבא להגיד ‘אלה הזויים מתנגדי חיסונים’. לא, אנחנו מתנגדים לכפיית חיסונים, זה משהו אחר לחלוטין. והרבה מהאנשים, רוב האנשים שמתנגדים לכפיית חיסונים, מחוסנים בכל מיני דברים אחרים ולא מתנגדים בכלל לחיסונים. כי אף אחד לא הכריח אותם. מתנגדים לכפייה – זה משהו אחר לחלוטין.

גיא: סבבה.

גבי: אומרים מתנגדי חיסונים ואז ממשיכים מהר מאוד ל’כדור הארץ שטוח” וכל זה ומגחיכים עוד לפני שבודקים איפה האמת. מעצם זה שאתה אומר מתנגדי חיסונים כבר תייגת, זה כבר לא אמת.

גיא: טוב, קיבלתי. אבל אני רוצה לשאול אותך שאלה שהיא ליבת העניין מבחינתי. האם אין דרך לבוא ולהגיד ההסכם המושחר הוא רע, כפייה היא רעה, חברות הפארמה הן נגועות, מקולקלות, מושחתות ומחפשות את טובתן הכלכלית בלבד, ויחד עם זאת התרופה שבידיהן באמת הצילה את העולם ממגיפה עולמית, ואגב תמותה עודפת היתה גם היתה. כאן אני חלוק עליך גם בעובדות.

גבי: אפשר לבדוק ולהסתכל ואתה יכול לראות גם שאין הבדלים ממשיים בין מקומות שבהם אחוז החיסון היה גבוה לבין מקומות שבהם אחוז החיסון היה נמוך.

גיא: אפילו פרופסור לס הודה, איש מקצוע שצוטט רבות בכל הצדדים הודה שיש תמותת יתר.

גבי: כן, בסדר, בוא לא ניכנס לזה כי זה מספרים שתמיד אפשר לשחק איתם, סטטיסטיקה אנחנו יודעים כמה אפשר לשחק איתה. וכן, שאלת הליבה – אני רק רוצה להוסיף עוד נדבך אחד לכל הדברים שאמרת והוא שיש המוני נפגעים מהחיסון, המונים, שוב אתה וכל אחד מהצופים מוזמנים להיכנס לאתר של ועדת החקירה האזרחית ששם זה לא מתנגדי חיסונים, זה אנשים שהתחסנו כולם, ומעידים, 5998 איש מעידים עליהם או על בני משפחתם, וזה משקף 1 עד שלושה אחוז מהאוכלוסיה בסך הכל! 6000 מקרים של תופעות לוואי עד מוות, שזה בני משפחה מספרים, 700 ומשהו מקרי מוות. אלה דברים שחייבים לדבר עליהם. אז אני לא יודע אם באמת התכשיר הזה יותר עזר משהוא הזיק. אני אשמח לדעת את זה כשבאמת יפתחו את הנתונים כמו שצריך, ובלי השחרות, ובלי הסתרות ובלי מניפולציות.

גיא: בסדר, השאלה אם כל זה עומד בסתירה לזה, מבחינתך, לזה שהחיסון הזה הוא תרופה אמיתית וטובה שהצילה את העולם, סייעה לעולם בצורה משמעותית וזה שיש מחלה ממשית וקשה.

גבי: אני חד משמעית לא שוכנעתי, אני חליתי בקורונה, אני לא נטלתי את התכשיר. אם הייתי חושב כמו שאתה חושב כמובן הייתי מתחסן. כי אחרת מה? אני רוצה להיהרג על הדעה שלי? ברור שלא. אני לא שוכנעתי שזה הציל אותנו ממגיפה או שהתועלת עלתה על הנזק, אבל אני אשמח באמת שנפתח את הכל, הכל יהיה גלוי, כולל הבדיקה של כל האנשים שמדווחים על תופעות לוואי שכל הזמן אומרים להם ‘אין קשר, אין קשר’. כולל זה שהשנה ספורטאים צונחים כמו זבובים בשידור חי, שחייניות טובעות, כדורגלנים מקבלים דום לב באמצע משחק. בואו נדבר על זה, נפתח את הכל, ואז נראה. ואם בסופו של דבר יוכח שהתועלת עלתה על הנזק אז יופי. בכל מקרה התפקיד שלי כעיתון, זה לא להגיד לכו להתחסן או אל תלכו להתחסן. ממתי זה התפקיד של אמצעי תקשורת להגיד לאנשים מה לעשות? התפקיד שלי זה לנסות להביא כמה שיותר אינפורמציה.

גיא: טוב, גבי תגיד זה שאתה עסוק עכשיו בעריכה ראשית של עיתון זה אומר שאנחנו לא נקרא את הספרים המצויינים שלך בקרוב או שזה יהיה גם וגם?

גבי: לא, זה גם וגם, להפך. בקרוב אינשאללה ייצא ספר חדש שלי בהוצאת זמורה ביתן כנרת ואני ממשיך גם לכתוב מעבר לעיתון.

גיא: הספר החדש שלך מושפע מהנושא?

גבי: לחלוטין לא, למרות שכל הספרים שלי, כל ספר שכתבתי בסופו של דבר עוסק בזכות שלנו להגדרה עצמית ולחופש הבחירה שלנו לבחור איך להיות, אז גם הספר הזה הוא באותו מוטיב.

גיא: כן, ותגיד נגעת במה שנקרא נושא רגיש – אתה לא חושש שכסופר עם עדת מעריצים די נרחבת יהיה מישהו מהקוראים שלך שדעתו עליך תיפגם משמעותית בגלל העיסוק הזה?

גבי: מאוד יכול להיות, אני אף פעם, גם כעיתונאי וגם כסופר מעולם זה לא היה החישוב שלי. ואת מה שכתבתי – כתבתי את הדברים שהכי רציתי לקרוא. ובתקופה הזאת אני מתפרנס בעיקר מסדנאות ואין לי ספק שיש אנשים שלא מגיעים לסדנאות שלי בגלל זה. אין לי ספק שזה פגע בי, אני יודע שזה פגע בי גם ברמה הכלכלית אבל ביום שבו אני אכתוב לפי מה יביא לי יותר כסף אני בדיוק אעשה את הדבר שאותו אני מבקר, ואין לי כוונה לעשות את זה.

גיא: איזה פגיעה הרגשת?

גבי: תראה, קודם כל העובדה שלא הסכמתי לעשות אפלייה בין האנשים ולתפקד כסלקטור רפואי ולבדוק למי יש חיסונים ולמי לא וככה, הרבה אנשים שפחדו, הופחדו, לא באו לסדנאות. מעבר לזה לא התביישתי, לא רק שלא התביישתי – היה לי חשוב להביע את דעתי בתקופה הזאת והבעתי אותה ואני יודע שיש אנשים שקשה להם עם הדבר הזה ומן הסתם. וראיתי – מצד אחד הגיעו פחות אנשים באיזשהי תקופה ומצד שני די מהר זה התחלף ואני נהנה מאוד מהסדנאות שלי, וגם עכשיו ברור שאם לא הייתי אומר שום דבר שמרגיז אף אחד היה לי סיכוי למכור יותר ספרים. אולי, אני לא יודע. אני חושב שבאיזשהו אופן בן אדם כזה בסוף הוא לא מעניין אותך והוא מאבד אמינות. זה באמת אף פעם לא היה השיקול שלי וזה לא יהיה השיקול שלי עכשיו, ומי שיקרא אותי לפחות יידע שאני מתכוון לכל מילה שאני כותב.

גיא: גבי ניצן, תודה רבה לך.

גבי: גיא, תודה לך ושיהיה אחלה לילה!

גיא: ורק נגיד, בסוג של פאקט–צ’ק, לאנשים מהצד השני שרואים אותו עכשיו ואומרים שכל מה שהוא מדבר זה קונספירציות ושטויות, אז צריך להגיד שפייזר אכן הואשמה בשוחד לגורמי רפואה וממשל בכמה מדינות לפני מעל מעשור, אבל לא בהקשר של החיסונים נגד קורונה ולא נקשרות לשמה של פייזר טענות כאלה היום – לפחות עדיין.
ועיתון בראשית ייצא בקרוב בגירסה דיגיטלית.

איור: קונסטנטין לאורי

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    1. מבחן פשוט: הפעל את ההקלטה, כשהטקסט, של הראיון בכתבה, מול העיניים. מהר מאוד תגלה, שמה שנגזר מהשידור, מופיע בטקסט המודפס, באותיות שמנות.

[login_fail_messaging]