שמים גז על אג׳נדת האקלים

במחקר שפורסם בשנת 2021 בכתב העת nature מעלים הכותבים את קונספט קצבת הפחמן האישית בהתאם לצריכה, וממליצים שרעיון זה יהיה “מדיניות חובה לאומית”, בייחוד במדינות מפותחות. יחידות פחמן “ינוכו מן התקציב האישי עם כל תשלום של דלק לתחבורה, לחימום ביתי וחשבונות החשמל”. כל מי שיעבור את ההגבלה ייאלץ לרכוש יחידות נוספות בשוק הפחמן האישי מאלה שיש להם עודף למכור”. העשירים יוכלו, כמובן, להרשות לעצמם בקלות את הקיזוזים, מה עוד שרבים מהם מושקעים ישירות במנגנוני המסחר שעליהם תתבסס התוכנית.

הכותבים מציינים כי ציות ההמונים לסגרים ולתקנות הקורונה סללה את הדרך לעריצות פולשנית נוספת, ולכן “אנשים עשויים להיות מוכנים יותר לקבל את המעקב ואת ההגבלות הקשורות לקצבת הפחמן האישית כדי להשיג אקלים בטוח יותר”.

במאמר האג’נדה הידוע לשמצה של הפורום הכלכלי העולמי שנקרא “הפחמן שלי”, הציע הפורום בספטמבר 2022 לעקוב אחר צריכת הפחמן האישית, ולהגדיר קצבאות פחמן.

באוסטרליה צצות יוזמות בנקאיות חדשות הנוגעות לניטור פליטות פחמן לאזרחים דרך אפליקציות הבנקים. גם בברזיל נרשמת אותה מגמה: בבנק C6 הברזילאי קיים ניטור יום–יומי של פליטות הפחמן באפליקציית הבנק האישית של האזרחים. 

נשאלת השאלה – אם לא מתכוונים לנקוט אף פעולה, מדוע, אם כן, משקפים לאזרחים את המדדים האלה? 
הקישור שעושים מוסדות פיננסיים, ארגונים וחברות בין צריכה לבין פליטות פחמן הולך ומתנרמל, ומכין את הקרקע למגוון הגבלות על רכישות או על פעולות החורגות מ”קצבת הפחמן” של האזרח. שכן הפעולה המתבקשת להתמודדות עם משבר האקלים היא ניטור של השימוש בכסף – הגבלת שימוש – הגדרה ברורה של מה וכמה מותר לצרוך בטווח זמן מוגדר ומה אסור כלל לרכוש.

ארה״ב: אג׳נדת האקלים נכנסת לצלחת ולכיס בניו יורק

עיריית ניו יורק התחייבה כי עד לשנת 2030 תפחית ב–33 את הפליטות הנובעות מצריכת מזון, כדי להילחם בשינויי האקלים. עם התחייבות זו השיקה העירייה שירות אינטרנטי ״עוקב צריכה״ שעוקב אחר צריכת משקי הבית בעיר. נתוני הצריכה הללו יפורסמו בדף האינטרנט המפרט את המעקב השנתי אחר מקורות פליטת פחמן בעיר. השירות יפרט את זיהום גזי החממה הכרוך בייצור ובצריכה של סחורות, כגון משקאות אלכוהוליים, ביגוד ופליטות הקשורות לשירותים מזהמים ביותר כמו טיסות, ואפילו שירותי בריאות.

בהתאם לכך, ב–17 באפריל 2023 הודיעה העיר ניו יורק על תוכניתה לנטר את “בחירות המזון” של תושבי ניו יורק באמצעות נתוני כרטיסי אשראי מרכישות בחנויות. בכך חוברת העיר ניו יורק לחברת אמריקן אקספרס ועוקבת אחר רכישות התושבים, כדי לחשב את טביעות הפחמן שלהם. לדברי ראש העיר אריק אדמס מעקב אחר בחירות המזון של תושבים הוא צעד לקראת “הפחתת פליטת ה–CO2” של תושבי ניו יורק.

“קל לדבר על פליטות שמגיעות מכלי רכב וכיצד הן משפיעות על טביעת הרגל הפחמנית שלנו”, אמר אדמס במסיבת עיתונאים, “אבל הגיע הזמן לדבר על בשר.” לדברי ראש העיר, 20% מפליטות גזי החממה בעיר מגיעות ממזון שצורכים משקי הבית. מזון מדורג כתורם השלישי בגודלו לפליטות פחמן, אחרי בניינים ותחבורה.

הגיוני שתוכנית כזו תתבצע רק לאחר התייעצות עם תושבי ניו יורק, נכון? אחרי הכל, ראש עיריית ניו יורק אמור לשרת את תושבי ניו יורק, לא להפך. אבל המציאות המקוממת מלמדת שלא היתה כל התייעצות או “שיחה”.
אז את מי באמת משרת אריק אדמס, אם לא את תושבי ניו יורק? כדי לקדם יעדי אקלים הוא משרת בדרישתו לעקוב אחר צריכת מזון והוצאות אישיות אחרות את נותני החסות שלו. 

זוכרים את הסיסמה ״Build Back Better״ שזימרו כל הפוליטיקאים ואנשי המדיה כשופרות מסונכרנים היטב, מעט אחרי פרוץ משבר הקורונה? השאלה היא טוב יותר עבור מי.