בא לברך, יצא לקלל
בימינו אפשר גם לתהות אם שמירה על ייחודיות באמת מחייבת בידוד. בימינו כבר ברור למדי כי אנו שלובים ברקמה האנושית הגלובלית ומושפעים ממנה. ההשתקפויות העגומות ביותר של עמנו הן אלה שבהן, מתוך חוסר התחשבות בגויים, אנחנו מכלים משאבי טבע, מגרשים פליטים ומוכרים כלי נשק למשטרים רודנים
בראשית – פרשת בלק
מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל׃ (במדבר כ”ד:ה) – בפסוק זה נפתחת התפילה הנאמרת בכניסה לבית הכנסת. הוא מופיע כבר בסידור התפילה שערך הרב עמרם גאון במאה ה–9, ובעקבותיו פסוקי תהלים המבקשים לבוא תחת החסד האלוהי, למצוא משכן במילות התפילה, עת רצון בכוונת הלב.
אך מקור הפסוק, בפרשת שבוע זה, שונה מאוד. לא מפיו של יהודי מתפלל הוא נאמר, אלא מפיו של אשף תקשורת נוכרי בשירות מלך זר. בלעם מגיע מאי שם בארם נהריים אל פאתי ארץ כנען, בהזמנתו של בלק, מלך מואב. בלק ואנשיו צופים בבהלה בהתקדמות צבא מחנה ישראל, המוקף מקנה ועם רב, אל עבר אדמותיהם. התודעה הכלכלית, אז כמו היום…
תגובות