אני לא חושב שאוכל לשלוח את הבת שלי לבית ספר בישראל. אני פשוט אוהב אותה מדי
אני יושב לכתוב את הטור הזה למחרת מצעד הדגלים, ואני מרגיש כאילו שקים של עצב נוזלי ושחור יושבים עלי, מושכים אותי מטה, מועכים לי כל בדל של שמחת חיים. בצילומים מירושלים אלפי ישראלים צעירים, בגילאי תיכון, כמו שזה נראה, צועקים, מתפרעים, מניפים דגלים, שרים שרי שנאה ושטנה לערבים, בהתלהבות שלמה וחיוכים שובביים של מי שעושים מה שהם יודעים שאסור.
אלה לא ילדים טובים תל אביב, כמובן: הגטו התל אביבי מתבדל מסביבתו ואינו שולח את ילדיו למחוזות וולגריים כאלה: בתל אביב לומדים להתגייס ליחידות עלית ולמלא פקודות. את כולן, בנימוס ובצייתנות של מי ששיננו מינקותם את הפונקציות של מערך הפריבילגיות הישראלי…
תוכן בלעדי למנויי בראשית
לצפייה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)
לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.
מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?
טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.
מנוי דיגיטלי – גישה מלאה לספריית התוכן של בראשית
מנוי חודשי למגזין “בראשית” – חודש ניסיון
תגובות