איפה שיש כוח, אין אמת

טרם הספקנו להתאושש מקיצן הסופי והמוחלט של האנושות וההיסטוריה כפי שהכרנו אותן (לצד האדם, החברה האנושית, הנוף והקוסמוס עצמו, בחסות הקורונה, שחיסלה ללא רחמים 0.002% מאוכלוסיית כדור הארץ האנושית בגיל ממוצע של 80, על פני שנתיים וחצי), וכבר מתרגשת על ראשנו מחלה חדשה, ובעקבותיה מצב חירום חדש.

מצב חירום על מצב חירום, על מצב חירום, כי אם לוקחים בחשבון את “משבר האקלים” אז כרגע מתחוללים בעולם במקביל לפחות שלושה מצבי חירום. חוץ מכמה מלחמות והתחלה של מה שכמה מהמומחים הגדולים כבר מדברים עליו כמשבר כלכלי של פעם בדור. העולם כמרקחה ממש.

אבל, אתם יודעים, אם נעזוב בצד לרגע את ענייני הכלכלה (הַיי הזרמות כספים לממסדים החזקים לרגל המגיפה) והאקלים (הַיי 30,000,000,000,000 מסיכות ועוד מספר דומה של בדיקות שיוצרו, שונעו והושלכו לאנשהו, הכל מפלסטיק בלתי מתכלה), יש לקח יפה ונצחי למדי שהתקופה הזו מלמדת אותנו על שני נדבכים יסודיים של הקיום: אמת וכוח.

אנחנו יודעים שאנשים בעמדות כוח נוטים לשקר בכל מני אופנים כדי לשמר את כוחם: להגזים, לומר חצאי אמיתות, להמציא דברים שלא היו ולהעמיד פנים שהם לא יודעים מה שברור לכולם שהם יודעים. אנחנו מכירים את ההרגלים האלה ואף מצפים להם, כמו שאנחנו מצפים לריטוש פוטושופ מסיבי בכל תמונת פרסומת שאנחנו רואים. החיים המודרניים הם סדנה ארוכה בהתרגלות לשקר מכל מני סוגים.

זה לא אומר שחייבים לזרום עם זה. בואו ניקח את הקורונה ואת אבעבועות הקופים למשל. לגבי הקורונה אפשר להגיד בביטחון מלא שכבר בקיץ 2020 ידעו משרדי בריאות בכל העולם, וגם בישראל, שהקורונה הורגת כמעט באופן מוחלט רק אנשים מבוגרים ומבוגרים מאוד: בכל העולם, לכל אורך השנתיים וחצי האלה, ממוצע גיל המתים מקורונה, או נכון יותר עם קורונה, נע סביב 80. אוקיי, בקיץ 2020 הם לא ידעו את זה בוודאות. ניתן להם את הספק. אבל בחורף 2020/21? באביב 2021? בקיץ 2022? הרי כיום כולנו כבר יודעים את זה בעצמנו, גם בלי הודעה או הודאה רשמית: הקורונה היא מחלה גריאטרית. הסכנה שהיא מהווה לצעירים ובריאים קטנה בהרבה מסכנת תאונות הדרכים למיניהן.

למה ממסדי הבריאות בעולם לא יצאו עם המסר המרגיע הזה? מסר שהוא מרגיע, חשוב לומר, לא בגלל שמבוגרים הם מיותרים או שלחייהם אין ערך, חלילה, אלא משום שסכנה בריאותית לאנשים מבוגרים היא דבר מובן: בגילאי זיקנה אנשים פגיעים יותר בערך לכל דבר. זו דרך העולם. וגם לשדר לשאר בני האדם שהם לא בסכנת חיים מיידית, ולכן אין סיבה להגביל אותם ולמשטר את חייהם עד זרא זה לא דבר בעל חשיבות מבוטלת. אז למה ממסדי הבריאות לא אמרו את זה? למה עד לרגע זה מסרבים הממסדים האלה להודות שהקורונה היא מה שהיא, מחלה גריאטרית (עם סכנה מסויימת למי שחולים במחלות קטלניות אחרות)?

בגלל שהודאה כזו תחתור נגד השאיפה שלהם לכוח. זה למה. כשסכנה מסויימת היא יחסית ומוגבלת, לממסד אין הצדקה לבקשת כוח טוטאלי. כוח כזה, לניהול מוחלט של כל תחומי החיים, הגיוני רק כשהסכנה עצומה. גורפת. קיומית. והנה לפני העיניים שלנו התמריץ המסוכן עבור הממסדים להכריז על מצבי חירום, או להפריז בכל סכנה שהם מזהים.

אם משרד הבריאות היה נאלץ להודות שקורונה אכן מסוכנת לזקנים ולחולים, וגם זאת רק במידה מסויימת מאוד (הרבה מעל 90% מהקשישים שחלו בקורונה החלימו לגמרי, בואו לא נשכח), הבסיס הפוליטי למצב חירום היה נשמט. בהיעדר מצב חירום, משרד הבריאות הוא סתם משרד, ולא המנהל העליון של הקיום הישראלי בכל היבט. מדובר בשנמוך משמעותי מאוד ביוקרה. אותו היגיון תופס על ארגון הבריאות העולמי, המוסד המפוקפק שנתמך בכספי מיליארדרים וחברות ענק.

ומה לגבי אבעבועות הקוף? גם כאן הפוליטיקאים במשרד הבריאות מעדיפים את כוחם על פני טובת הציבור, תוך שיבוש האמת גם לגבי הווירוס הזה בשם המטרה הפשוטה של צבירת כוח בחסות החירום. הם כמובן לא יכולים לגמרי להעלים את אופי המחלה, אז מסבירים ש”רוב הנדבקים הם גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים” ושמי שיחוסנו הם “גברים בני 18 ומעלה, ילידי 1980 ואילך, שמקבלים טיפול למניעת הידבקות ב–HIV או שהם נשאי HIV שאובחנו לאחרונה גם במחלות מין אחרות”. ובעברית: מחלה של של הומואים.

הקורונה היא מחלה שאוכלוסיית הסיכון שלה היא השכבה הגריאטרית, ואבעבועות הקוף היא מחלה שאוכלוסיית הסיכון שלה היא גברים הומואים. אבל לא אומרים לנו את זה, כי אמירות כאלה ישמטו את הקרקע מתחת להכרזות על מצבי חירום. כי להגיד “סכנה לזקנים” או “סכנה להומואים” נשמע פתאום הרבה פחות – חירום וג’יימס בונד עם סטטוסקופ והצדקה לציתות ומעקבים ו”אמצעים” ומסיבות עיתונאים רבות רטט, והרבה יותר – משרד אפור ועייף של פקידים שפשוט באו לעשות את העבודה שלהם.

תגידו: מה, נפקיר את הזקנים? נסמן את ההומואים? ואני אגיד לכם: אם אתם חושבים על האוכלוסיה שהיא מטומטמת ונבערת, אל תתפלאו שהיא חושבת בחזרה שאתם דיקטטורים ואידיוטים. כי אם מדינת ישראל, כמו כל מדינה אחרת, היתה מספרת מהתחלה את האמת על הקורונה, ומפתחת את הדרכים הנכונות והיעילות להגן על האוכלוסיות הפגיעות, לא רק שהציבור היה משתף פעולה בצורה נלהבת, גם האמון במשרד היה גובר, ותחושת הסולידריות היתה מתחזקת. אבל אנשים הרגישו ומרגישים שזרקו אותם קיבינימט בשם תאוות שליטה וכוח, הם לא טמבלים.

ואם היו אומרים בגלוי ומראש, בשפה פשוטה, שאבעבועות הקוף היא מחלה מסוכנת לגברים שמקיימים ביניהם יחסי מין, אז אולי איזה טיפש היה רואה בזה עילה למתקפה נורמטיבית על הומואים, אבל רוב הציבור היה מבין שמי שמחזיקים בכוח מדברים אמת ונמנעים מהכרזות בומבסטיות שלא לצורך, ובטח לא מכריזים על מצבי חירום כשאין כאלה באמת. ובכלל, בהפוך על הפוך, אולי מה שההתנהלות הנוכחית תורמת לו זה חשד שגייז מחזיקים בכוח פוליטי כל כך רב שהם יכולים לגרום לממסדי בריאות אלק–מקצועיים להתפתל ולחנטרש חינטרושים בשם ההגנה התדמיתית עליהם.

זה לא שאנשים לא מבינים את הסיפור של הנגיף הזה, כן? אנשים הם לא עד כדי כך טמבלים.
אבל בבחירה בין אמירת אמת לבין כוח, הממסדים שלנו בוחרים בעליל בכוח. ובשם אותו כוח מדומיין לבנות עולם באמצעות שפה ממסדית והכרזות, מנסים לספר לנו שאין יותר נשים, רק “אנשים שמקבלים וסת” או “אנשים שיולדים”, כאילו שלא יהיה ברור שהדבר הזה נעשה בשם תשוקה בלתי נשלטת לכוח – כוח להגדיר הכל, או בלעדיות על ההגדרה של הכל.

מבזק חדשות: לא בונים כוח אמיתי, כוח מיטיב, כוח בריא, על מניפולציות ושקרים. כבר ראינו את זה אינספור פעמים בהיסטוריה. בשביל כוח אמיתי, בשביל חוסן של קולקטיב, יש צורך מהותי באמת, בשקיפות, בשיתוף. דברים שבחלקים גדולים מאוד ממה שנקרא “העולם המערבי” שכחו לגמרי בחסות מצב חירום רפואי עולמי מופרך שהם פיברקו בעצמם, וציפו שנקבל כאמת אובייקטיבית. והכי גרוע? הם רואים שהשקרים שלהם מפרקים את החברה ואת המדינה, והם ממשיכים בפול גז. בחתירתם לכוח מקסימלי לממסדים, בשם דאגה כביכולית לחברה, יושבי הממסדים והשקרים הגלויים שלהם הם האנרכיסטים וסוכני הכאוס הכי אפקטיביים שהיו פה. שזה קצת מצחיק, תודו.