אושרי החדש
בסוף יולי שרף את הרשתות החברתיות ראיון קצר של אושרי כהן לגיא פינס, כשאמר "כל מה שקורה עכשיו הוא פועל יוצא של דיקטטורת הקורונה". שחייה נגד הזרם היא התחביב העיקרי שלו בשנתיים האחרונות, אחרי שיצר סדרת סרטונים מצליחה בשם "Project Out". גבי ניצן פגש אותו לשחייה צורנית, רגע לפני שהקוטב נמס
אהלן אושרי, איך עובר עליך הקיץ הכי חם ב-120 אלף השנים האחרונות?
“שמע, בדיוק חשבתי על זה לפני כמה שבועות, כשראיתי את הכותרת הזאת. אני מניח שאושרי הישן היה קורא אותה ומקבל אותה בתור עובדה. כמו שאמא שלי קוראת את זה או שהחברים קוראים את זה הם אומרים ‘וואי באמת חם, תראו איזה חום, צודקים’. כי היה להם חם בקיץ, כי וואללה בקיץ חם. אבל אושרי החדש, של אחרי הקורונה, ישר עלו לו המון שאלות לגבי הכותרת הזאת: איזה כלי היה למדידת חום לפני 120,000 שנה? איפה רשומה הסטטיסטיקה הזאת של 120,000 שנה? איפה הספרייה הזאת בדיוק? עוד אג’נדה מהונדסת שמנסים למכור לנו במדיית המיינסטרים”.
זה אשכרה ככה? היה אושרי של לפני הקורונה ואושרי של אחרי הקורונה? אושרי שלפני שמסתובב לו באמונה מלאה ובנינוחות ואז אושרי שעובר איזשהי הארה, חזרה בתשובה, זה היה ברמה הזאת?
“כן, ממש ככה. זה כאילו קצת קלישאתי אבל התגלה לי ‘המטריקס’ במלוא הדרו. לפני כן הייתי עדיין מאוד עסוק ברוחניות ובכל מה שקשור ליחסים בין בני אדם ורגשות, תמיד הייתי אמן, ותמיד הייתי עמוק בתוך מחקר על בני אדם, אבל בפעם הראשונה התגלתה מולי במלוא הדרה המפלצת הזאת שנקראת ממסד, שלטונות, מערכת, ופתאום נפלו לי המון אסימונים אחד אחרי השני.”
תגיד, אחד הדברים שאני מנסה להבין באמת ולא מצליח לענות עליהם זה למה זה קורה לאנשים מסוימים, ולא רבים, ולאחרים לא. אז ניסיתי למצוא במה שאתה מספר חפיפה אליי, אבל אני נגיד מהילדות שלי היה בי משהו כזה של מורד וחשד כלפי הממסד והכל. אבל הנה אתה בא ואומר שזה בחיים לא העסיק אותך, ואז פתאום כמעט ביום אחד קלטת את זה. והיית במיעוט. מה זה אומר עליך? מה זה אומר על מי שראו את זה הפוך?
“וואו, אני חייב לומר וזה אולי משהו אופטימי כזה, שזה קצת עניין של זמן. אני יודע שזה מרגיש בודד, גם אני מרגיש טיפה בודד בהסתכלות ואני מרגיש שאנחנו אולי מיעוט אל מול איזשהו רוב, אבל יותר ויותר אני נחשף לעובדה שהגילוי הזה של ‘המטריקס’ וההבנה שיש מערכת חזקה ששולטת לנו בתודעה וגורמת לנו לעשות דברים שמנוגדים לטובתנו – אני חושב שזה גילוי שמגיע בסוף לכל אחד ואחד. יש אנשים שזה תוקף אותם מהצד הכלכלי והמיסים ומזה שלא מצליחים להתפרנס והממשלה לוקחת להם הכל. יש אנשים שזה תוקף אותם מהביטחוני, מהצבא, אנחנו עדים להרבה חיילים שלא מקבלים את מה שמגיע להם אחרי שהם נתנו את עצמם למדינה. זאת אומרת, קו פרשת המים של כל אחד בסוף מגיע. ולי זה הגיע במקרה בתקופה הזאת שזה פגע בי בחופש התנועה. הרגע הזה שבו אמרו לי שאסור לי לצאת מהבית, זה הרגע שאני חושב שהיה קו פרשת המים שלי, שאמרתי ‘רגע רגע רגע, הולד איט, מה זאת אומרת אני לא יכול לצאת 100 מטר מהבית שלי? אפשר באמת לעשות דבר כזה? אפשר יום אחד לקום ולהגיד לי אתה לא יוצא מהבית?’. שם אמרתי לעצמי שכנראה הקלפים מחולקים לא נכון. אז זה איזשהו מסר שחשוב לי להגיד כי כשאתה בן אדם שער לסיטואציה אתה פוגש את זה הרבה, שאומרים ‘טוב, לך זה מפריע אבל לנו לא’; ‘אתה יש לך בעיות עם המערכת אז זה בעיה שלך, אנחנו בסדר עם המערכת’ ואז לאט לאט כשאני מדובב אותם או שואל אותם אז רואים שגם להם יש צרות עם המערכת, ופשוט לאט לאט זה נגלה אליהם.”
״הבנה שיש מערכת חזקה ששולטת לנו בתודעה וגורמת לנו לעשות דברים שמנוגדים לטובתנו – אני חושב שזה גילוי שמגיע בסוף לכל אחד ואחד. יש אנשים שזה תוקף אותם מהצד הכלכלי והמיסים ומזה שלא מצליחים להתפרנס והממשלה לוקחת להם הכל. יש אנשים שזה תוקף אותם מהביטחוני, מהצבא, אנחנו עדים להרבה חיילים שלא מקבלים את מה שמגיע להם אחרי שהם נתנו את עצמם למדינה. זאת אומרת, קו פרשת המים של כל אחד בסוף מגיע״
אין ספק שתקופת הקורונה עם כל ההגבלות והתקנות שבאו איתה היתה כאפה עבור הרבה אנשים שעד אז התנהלו בנמנום נעים. בוודאי עבור אמנים ויוצרים, שהם אנשים שעסוקים בהתבוננות ובעיבוד. אבל כמעט אף אחד לא דיבר. כלומר אתה כן, טונה כן, מתי כספי כן, ברמת האיי-ליסט אני מדבר, אמנים מובילים. תסביר לי את זה, זה שיגע אותי. אם אתה אמן מתחיל שנאבק על מקומו אולי אני מבין, אבל אם כבר יש לך קול וקהל והשפעה, איפה האחריות שבאה עם כל הטוב הזה? שמעתי מהרבה מהם התמרמרות וכעס בשיחות פרטיות, אבל ציבורית כולם שתקו. איך זה יכול להיות?
“זאת שאלה טובה שאין לי עליה תשובה, אני לא מוצא עד היום תשובה. אני הרגשתי איזשהי מכה בבטן מזה כי תמיד האמנתי שהאומן בבסיסו הוא איש חופש. אני מלמד משחק מדי פעם. ואחד הדברים הבסיסיים שאני מלמד הוא שכשמשחקים דמות, It’s not about them, זה לא עליך השחקן. לא מעניין אותי שתראה לי כמה אתה שחקן טוב וכמה אתה שר יפה. לא: ככל שאתה תראה לי שאתה מזדהה עם צער של מישהו אחר, עם קושי של מישהו אחר, ככה תרגש אותי יותר ותהפוך לשחקן טוב יותר. כלומר אתם השחקנים בעצם מחזיקים את הדגל של כל האומללים, המסכנים האבודים בעולם ודרככם אתם מספרים את סיפורם. אמן חייב להיות אוהב אדם ואוהב חופש ורודף צדק. וברגע שקרה חוסר צדק כזה גדול, ולפחות השחקנים, שזה אומנות הצדק הכי גדולה כמו שאני רואה אותה, לא קמו ודיברו, אז אני באמת לא הבנתי איפה הבסיס האמנותי שלהם”.
יש את השיקול ההישרדותי הכלכלי נכון? אף אחד פה לא יכול להרשות לעצמו שנתיים בלי פרנסה.
“אז זאת התשובה הראשונה שנתתי לעצמי. מה שנקרא שפטתי אותם לכף זכות. אמרתי טוב, הם לא באמת יכולים להתנגד, המערכת עשתה פה תרגיל כל כך מתוחכם ואגרסיבי וחזק שאי אפשר באמת להתנגד אליו, כי ברגע שאתה קצת מתנגד אתה אוכל אותה. ואני מקווה שזה באמת המצב, למרות שראיתי גם הרבה מאוד שתמכו בזה והרבה מאוד, לפחות בדור הצעיר של האמנים, שמיד שיתפו פעולה עם עניין המסכות ברשתות החברתיות והעלו כל מיני קמפיינים של ‘תתחסנו’ ו’תשימו מסכה’ בלי לחשוב פעמיים. אז כן, בוא ניתן את הקרדיט במרכאות למערכת שעשתה עבודה נורא טובה והצליחה להשתיק אותם, אבל בתוך תוכי אני מאמין שדווקא התנגדות רחבה היתה יכולה לעבוד. כי הנה אנחנו נמצאים היום בהתנגדות רחבה, אנחנו רואים שאפשר, אפשר לצאת לרחובות שבוע אחרי שבוע, אפשר להתנגד למשהו אם זה באמת בוער בך. יש לאנשים את היכולות ויש את הרצון להתאגד כנגד משהו שהם לא מסכימים עליו. וזה באמת מוזר לי שהיום יוצאים לרחובות על איזה פסקה בבג”ץ, משהו כזה פוליטי שאני מבין לגמרי למה הוא רע ולא טוב, אבל בוא נסתכל רגע: מה זה הפחד הזה מדיקטטורה? בואו נפרק את זה, אם פורטים את זה מה זה אומר דיקטטורה? שלא ירשו לך לצאת לרחוב?
שיסגרו לך את הגבולות? שינהיגו צנזורה בכל כלי התקשורת?
“כן. זאת אומרת אם פורטים את כל הפחדים שבאים עם המושג של דיקטטורה, חווינו אותם ב-3 שנים איומות”.
דיברתי עם אחד המוזיקאים הכי מצליחים בארץ והוא אמר לי שמע חביבי, פה זה לא אמריקה, אם אני שוחה נגד הזרם תוך שנתיים אין לי כלום. אני מנחש שאתה בתור שחקן ויוצר מראש הרווחת הרבה פחות ממנו, אבל כן שחית נגד הזרם וגם עשית רעש. שילמת על זה מחיר ברמה הכלכלית?
“כן בטח, ברור. בוודאי. לא הייתה לי עבודה, לא יכולתי לבוא לצילומים. לא התקבלתי לתפקידים. בטח”.
בגלל העמדה שלך?
“כן כן, בגלל העמדה, בגלל שלא הסכמתי לתו הירוק. בגלל שלא הסכמתי להתחסן”.
ואתה עדיין מרגיש שאתה מושפע מזה, או שזה נשכח ועכשיו אתה כבר לא מצורע?
“לא, עכשיו זה מרגיש יותר טוב. אבל הפחד שלי הוא ממשהו שלאט לאט רוקם אחיזה במציאות, יותר ויותר. אני יותר מודע לתהליכים גלובליים שקורים, עם ה-WHO וערים חכמות וכל זה, ולפני שנתיים מצאתי מקום שבו אני יכול להציף את זה – ובכוונה לא בצורה חד משמעית. אני מנסה לא ליפול לדיבור החד משמעי הזה כמו ש’הם’ צעקו ‘כולם הולכים למות מהמגיפה ואתה חייב לשים מסכה כי אחרת אתה תהרוג את סבתא שלי’. הקנאות הזאת, אני לא רוצה ליפול אליה מהצד השני. אני רוצה לשמור על איזשהו ראש פתוח”.
והמקום שבו אתה עושה את זה זה בעיקר הפרוייקט של הסרטונים?
“כן, Project Out הוא מבחינתי פרויקט שבו אני נוגע בהמון תחומים שקשורים לאזרח הקטן מול האח הגדול, מול הממסד, מול המערכת. כרגע יש 3 פרקים, זה בעצם סוג של טרילוגיה, 3 סיפורים שונים שבהם האזרח הקטן בביתו נאלץ להתמודד עם קשיים בירוקרטיים, טכנולוגיים ולחיות בעולם החדש.”
הצפייה בזה מרגישה כמו “מראה שחורה” על ספידים
“אני קורא לזה קומדיה קצת עתידנית. כתבתי את זה לפני שנתיים ויש הרבה דברים שהיום כבר נראים נורמטיביים לגמרי. הפרויקט הזה מכיל בתוכו המון תאוריות שהן מה שנקרא ‘גלובליות’ ו’עתידניות’, אבל ברובן הן דברים שכבר קורים. אז ניסיתי להעביר ב-3 סרטים שונים איזשהו מהלך של גיבור, והוא גם משהו שאני דואג ממנו”.
מה זאת אומרת?
“בפרק הראשון הגיבור שלנו עדיין מתנגד במלוא כוחו לקושי שניצב מולו. זה מול אלקסה, העוזרת הקולית. הוא מזמין ממנה פיצה והיא מתחילה לחקור אותו, והיא רוצה ממנו תשובות וזאת הופכת להיות משיחה קצרה של מה להזמין לך לחקירה ממסדית אצלו בסלון, והגיבור שלנו מתנגד, הוא לא מוכן לזה, ו’אני לא מספר לה כלום’ ו’מי אתם בכלל!’ והוא יוצא במאבק מול הממסד, כמה שהוא יכול. זה נראה לו מופרך, מה פתאום! וזה באמת סוג של מתפוצץ. בפרק השני כבר יש איזשהי קבלה מהצד של הגיבור. מדובר שם על עולם שבו האנרגיה האישית של כל אזרח בבית, האש, המים החשמל, מאוד מאוד מוגבלת, ומאלצת אותו להכין ארוחת ערב בכמה דקות, רוב הזמן בחושך. פה הגיבור כבר מקבל על עצמו את הדין. אין לו ברירה, הוא צריך לאכול, זה העולם, ואפילו בשיחה הקצרה עם אמא שלו הוא אומר ‘תראי חדשות אומרים שם הכל. הם יודעים, אנחנו לא יודעים, ככה צריך לחיות’. ובפרק השלישי הגיבור שלי כבר הופך להיות מפיץ של הדיכוי. הפגשתי אותו עם שכנה שמתנגדת, והוא מבקש ממנה למען כולם לעשות את מה שהמערכת אומרת, כי רק ככה נוכל להשתחרר ולנצח. ניסיתי לצייר דרך 3 שחקנים שונים מהלך של גיבור אחד, שהוא אנחנו אני מרגיש. שלאט לאט, אם אנחנו נסכים לכל החוקים המוזרים, לכל החקיקות ולכל הטכנולוגיה החודרנית הזאת שקורית בלי פיקוח אנחנו בסוף נהפוך לגיבור הזה: לא רק שהוא משתף פעולה, אלא שהוא זה שמייצר את המציאות הזאת לעצמו”.
אפרופו יצירת מציאות, יצרת את הפרויקט הזה לבד בבית, העלית לרשת וזאת היתה הצלחה ענקית
“זאת הייתה הצלחה מאוד גדולה, זה הגיע להמון קהל, כמעט מיליון צפיות, בכל הפלטפורמות. זה זכה ב-16 פרסים בינלאומיים, וגם יצר ממש קהילה קטנה של אנשים שמחכים כבר לפרק הבא. הרגשתי שזה התפוצץ לי בין הידיים, זאת היתה אחת הסדרות המצליחות ביותר ברשתות החברתיות. זה עבר לגמרי את הציפיות שלי, משהו קטן שעשיתי שהוא סוג של התמודדות אמנותית שלי עם המצב, פתאום הפך להיות נחלת הכלל ועד היום אנשים מספרים לי שהם שולחים את הסרטים האלה כדי להימנע ממריבות יום שישי על שולחן השבת, כלומר ממש משתמשים בזה כאיזה כלי כדי להסביר את הפחדים של העולם החדש של הדור שלנו, בוא נאמר ככה”.
״אתם השחקנים בעצם מחזיקים את הדגל של כל האומללים, המסכנים האבודים בעולם ודרככם אתם מספרים את סיפורם. אמן חייב להיות אוהב אדם ואוהב חופש ורודף צדק. וברגע שקרה חוסר צדק כזה גדול, ולפחות השחקנים, שזה אומנות הצדק הכי גדולה כמו שאני רואה אותה, לא קמו ודיברו, אז אני באמת לא הבנתי איפה הבסיס האמנותי שלהם״
ועכשיו החלטת לצאת מחדר העבודה? כבר לא אושרי כהן לבד מול העולם?
“כן, אני יוצא בגיוס המונים של עונה חדשה, עוד שלושה פרקים. בשנתיים האלה טיילתי קצת במחוזות המדיה המיינסטרימית כדי לנסות להרים את הפרויקט. קיבלתי הרבה מחמאות אבל כתף קרה. בסופו של דבר המדיה המיינסטרימית, ואני יכול להבין, פוחדת לטפל בנושאים האלה ולדבר עליהם. ולכן אני חושב שהמקום הכי נכון הוא דרך הקהל שכבר צברתי, דרך האנשים שכבר מאוד אוהבים את הפרויקט ורוצים לחזק אותו, ואני מקווה שזה יגיע לכולם ושנצליח ביחד לממן משהו שיהיה נקי על באמת. כי יש משהו בגיוס המונים שהוא נקי, בלי תיווך של אף אחד”.
בכל שלושת הפרקים הראשונים היה איזשהו אלמנט של אוכל: פיצה חדשה, פסטה חשוכה, גלידה עייפה. למה?
“זה לא סתם. רציתי להעביר את המסר שבסופו של דבר חוקים גדולים והדברים האלה שאנחנו קוראים עליהם או רואים אותם בחדשות ונשמעים מופשטים ומרוחקים – בסוף הם מעצבים לנו את הדברים הכי בסיסיים בחיים. כמו אוכל, מזון. רציתי להראות איך העולם החדש הזה בסוף יכול לגעת ולפגוע בדבר הכי בסיסי של כל בן אדם. אבל בפרקים הבאים יכול להיות שאני אתעסק בדברים בסיסיים אחרים שיש לכל אדם – מיניות, סודיות, יחסים עם הסביבה, עם המשפחה”.
וואו , כמה חרטוטים ,
בשורה התחתונה הכל מסתכם ב “למי אתה מאמין”
יש מידע מכל הזוויות וכל הצבעים
וה”אמת” שלך , נגזרת מהחלטה שלל להאמין למידע כזה או אחר
לא נפל שום אסימון , מה שנפל זה ביקורת הגיון בריא אל מול המידע שאתה צורך
אושרי גאה בך על כל העשייה שלך, אתה היית בין הקולות היחידים השפויים שנשמעו כאן, בתקופה החשוכה בהיסטוריה של עם ישראל. שאפו ענק על כך. ראיתי את היצירות שלך בזמן הקורונה וזה נתן לי המון כוח. אתה ענק מהחיים.
לא זכור לי שבתקופה שהשמאל שלט חגגנו…נהפוך הוא. מאז שהימין בשלטון נהייתה עדנה לעדות המזרח.
אחד לאחד, מה שעובר על הרבה מאוד אנשים.
וואו, מעולה. שיתפתי אצלי בטלגרם.
אושרי מוכשר בטירוף. זה מעביר את המסר בצורה מעולה.