פרשת צו
פרשת השבוע היא פרשת צו. זו הפרשה השנייה בספר ויקרא, הַמְכֻנֶּה גם “תורת הכוהנים” והמוקדש ברובו לתפקידיהם של בני משפחת הכוהנים, בני משפחתו המורחבת של משה רבנו. תפקידי הכוהנים המפורטים בספר עוסקים בשמירה על קדושה, בעבודת פולחן סביב מועדים וחגים, בפיקוח על כללי טומאה וטהרה, בדיני תברואה ובמוסר של עם ישראל המתהווה במדבר.
לפרשה שני חלקים. הראשון ממשיך את העיסוק בנושא הקורבנות ויורד לפרטים הקטנים ביותר של עבודת הכוהנים: מה ללבוש, איך לשחוט, מה לעשות עם הדם, עם העור והקרביים של כל חיה, אילו חלקים לאכול, אילו לשרוף, אילו לשפוך, מה לעשות עם האפר.
תוכן בלעדי למנויי בראשית
לצפייה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)
לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.
מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?
טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.
מנוי דיגיטלי – גישה מלאה לספריית התוכן של בראשית
מנוי חודשי למגזין “בראשית” – חודש ניסיון
פרשת השבוע היא פרשת צו. זו הפרשה השנייה בספר ויקרא, הַמְכֻנֶּה גם “תורת הכוהנים” והמוקדש ברובו לתפקידיהם של בני משפחת הכוהנים, בני משפחתו המורחבת של משה רבנו. תפקידי הכוהנים המפורטים בספר עוסקים בשמירה על קדושה, בעבודת פולחן סביב מועדים וחגים, בפיקוח על כללי טומאה וטהרה, בדיני תברואה ובמוסר של עם ישראל המתהווה במדבר.
לפרשה שני חלקים. הראשון ממשיך את העיסוק בנושא הקורבנות ויורד לפרטים הקטנים ביותר של עבודת הכוהנים: מה ללבוש, איך לשחוט, מה לעשות עם הדם, עם העור והקרביים של כל חיה, אילו חלקים לאכול, אילו לשרוף, אילו לשפוך, מה לעשות עם האפר.
בחלק השני של הפרשה, מצווה משה לקחת את אהרון ואת בניו ולערוך את טקס החניכה שלהם. זהו טקס שנמשך שבוע ונקרא “שבעת ימי המילואים”. בכל יום בשבוע זה רוחץ משה את אהרון ואת בניו, מושח אותם בשמן, מלביש אותם, שוחט ומקריב איתם פר ושני איילים, מפזר את דם הקורבנות על בגדיהם ועל גופם, ומסב איתם לאכול את הבשר הצלוי.
בשבוע המיוחד ההוא לא יוצאים משה והכוהנים מפתח אוהל מועד, הם שרויים בסוג של בידוד פומבי, ו”העם” יכול לצפות בנעשה מבחוץ. עלה בדעתי שזה אולי השורש הקדום ביותר של פורמט “האח הגדול VIP” – אנשים מפורסמים כלואים במקום אחד ועוסקים בפעילות מרתקת וחסרת פשר לעיני כל. לא ברור כמה רייטינג היתה מקבלת היום סדרה על גברים מרוחים בדם ואפר ששוחטים חיות ואוכלים בשר. אבל בעת ההיא, במדבר, אחרי כל הדרמה של יציאת מצרים ומעמד הר סיני, בטח היו רבים מבני ישראל שמצאו עניין במחזה הלא מובן והמסעיר הנ”ל.
צפו ולא ידעו כי מופע הדם והאפר יהפוך בקרוב למציאות החדשה של חייהם, למצע שבתוכו טמונים הזרעים של הסדר החברתי שילווה אותם אינספור דורות קדימה.
אני מדמיינת את בני ישראל במהלך שבוע המילואים הזה, מִתְרַגְּלִים. מִתרגלים לקולות השחיטה ולמראה הדם הניגר; מִתרגלים לכוריאוגרפיה המוזרה סביב המזבח, מִתרגלים לריח העשן העולה מלב המחנה יומם וליל; מתרגלים למראות אימה חדשים ולמעמדם הנבדל של הכוהנים.
אני רואה בעיני רוחי גם את הכוהנים עצמם. הנה אהרון ובניו, משפחה קטנה, שנדרשו לא רק להתרגל אלא גם לתרגל – ליישם רשימה ארוכה ומוזרה של הנחיות שנחתו עליהם ישירות מהענן העומד מעל אוהל מועד ללא כל הסבר או תכלית מפורשת. אני כמעט שומעת אותם ממלמלים: מה זה הדבר הזה? מה יהיה עם ההזיה הזאת? בעוד דּוֹדם משה מַזֶּה עליהם דם ומורח את תנוכי אוזניהם, אגודלי ידיהם ובהונות רגליהם הימניות.
להם מן הסתם היה קשה יותר להתרגל, קשה יותר שלא לשאול: למה ככה? ולמה דווקא אני? אבל אולי לא לאורך זמן חוו את הקושי, כי כבר בפרשת השבוע הבא (זהירות: ספוילר) יגלו אהרון ובניו את המחיר הכבד שיש לשלם על יוזמה חופשית ומחשבה עצמאית תחת מערך החוקים החדש שניחת עליהם, וילמדו לציית ציות עיוור.
ההיסטוריה מלמדת שבני האדם מסתגלים ומתרגלים לכל, די מהר. זוהי נטייה אנושית חוצת מאות ותרבויות.
במרוצת הימים ושנות הנדודים יתְרַגלו הכוהנים לעבודתם ולמעמדם כבעלי הסמכא הבלעדיים לענייני טומאה וטהרה, חולי ורפואה, קדושה וענישה. הם יתְרַגלו לעבודת הקורבנות, ובעיקר למערך הכלכלי שיביא לפתחם ולשולחנם את נתחי הבשר המשובחים ביותר מקרב מקנה העם.
במרוצת הדורות, יהפוך המשכן למקדש. העם יהיה לממלכה ומשפחת הכוהנים הקטנה תהיה למעמד עשיר, דשן ופריבילגי. מערך הקורבנות על שלוחותיו והשלכותיו יהפוך למנגנון שחיתות שיכלה את ההון החברתי ואת מעיינות האמונה של העם – עד תום, עד חורבן.
אני לא הראשונה שרואה את הקשר בין טקס שבעת ימי המילואים, לבין הסחת הדעת הציבורית שיצר פולחן הקורבנות, ואת זרעי השחיתות והחורבן שנטמנו בו. בהפטרה לפרשת “צו” – קטע נבואה שחיברה המסורת היהודית לפרשת השבוע לפני מאות שנים – מובאת תוכחה של הנביא ירמיהו, הנפתחת בביקורת על האובססיה הכרוכה בפולחן הקורבנות.
“…כִּי לֹא־דִבַּרְתִּי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל־דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח׃”
כלומר, הכללים החשובים באמת לא נמצאים בפירוטכניקה של המזבח. חוקי האמת לא ירדו מהענן הסתום של אוהל מועד.
“ּ… כִי אִם־אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי…”
כלומר, הקשיבו לקול הנשמע אל העם במעמד הר סיני ונכתב בספר שמות: עשרת הדיברות, שבת ושמיטה, צדק ומשפט, מצוות שבין אדם לחברו.
“ו…ְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא־הִטּוּ אֶת־אׇזְנָם … וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִים׃”
כלומר, לא הקשיבו. במקום להביט פנימה ולהבין מה באמת חשוב, נגררו אחרי ה”הצגה”.
“…וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת־כׇּל־עֲבָדַי הַנְּבִיאִים יוֹם הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ׃ וְלוֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת־אׇזְנָם וַיַּקְשׁוּ אֶת־עׇרְפָּם הֵרֵעוּ מֵאֲבוֹתָם׃”
גם נביאים אחרים בתנ”ך, ואולי הנביאים לאורך כל הדורות עד ימינו, חוזרים ואומרים: הסבו מבטכם מההצגה המתרחשת בחצר המשכן. מבני ההיררכיה, הישנים או החדשים, על תקנותיהם המפורטות והמשתנות, אינם העיקר. יש עבודה אמיתית לעשות והיא קשורה תמיד לחברה כולה, לא להגדרות דקדקניות של פולחנים, טומאה וטהרה.
ומה היתרון היחסי שלנו היום על בני ישראל במדבר? האם למדנו את השיעור? האם אנו עוסקים בעיקר ולא בטפל? לנו יש לפחות פרספקטיבה.
יהי רצון ונלמד מהניסיון, ולא ניתן לעשן הקורבנות למסך את עינינו ולשבש את השכל הישר שלנו.
תגובות