האם משבר האקלים לא אוהב עניים?

 “התחממות גלובלית” ו”שינויי אקלים” הן הסיבות המרכזיות והנרטיב השולט בתקשורת המרכזית בכל הנוגע לאסון השרפות המחריד שהתרחש בעיירה להיינה, במאווי, הוואי, ב-8-9 באוגוסט 2023. במבט רחב יותר, בחודשים האחרונים מספרת לנו התקשורת המרכזית שאותם שינויי אקלים גורמים לשרפות הרסניות ברחבי העולם – גם ביוון ובקנדה – ואליה מצטרפים פה אחד בכירי ממשל, מדענים משפיעים וסלבריטאים. שינויי האקלים מעלים את הטמפרטורות שמייבשות עצים ויוצרות מזג אוויר דליק, כך טוען הנרטיב המקובל. “הדרך היחידה למנוע מן האירועים הללו להיות תכופים יותר”, לפי מדען האקלים מייקל מאן, “היא למנוע את המשך ההתחממות כדור הארץ”.

עם זאת, המגמה העולמית מ-2001 היא של ירידה הן בכמויות השרפות בעולם והן באזורים שבהם הן מתרחשות, מפרט ביורן לומבורג, סופר, יזם וחוקר אקלים דני ידוע, במאמרו לוול סטריט ג’ורנל, המצטט את נתוני נאס”א ומעדכן אותם. אותה ירידה נרשמת בהתאמה גם בכמות פליטות הפחמן הדו-חמצני.

לפני שנצלול פנימה לעובדות, לעדויות ולראיות מאסון השרפות במאווי, כדאי שניזכר במליסה פלמינג, דוברת ומזכ”לית התקשורת של האו”ם, שמגלה לנו בריאיון בפורום הכלכלי העולמי שאנשי האו”ם נחרדו לגלות “תוצאות מעוותות” בגוגל כאשר חיפשו את הביטוי “שינויי אקלים”, ולכן חברו לגוגל כדי לתקן את העיוות ולוודא שהתוצאות המתקבלות תואמות לנרטיב הממסדי של הגופים אשר מחזיקים באמת המדעית: “We own the science, and we need the world to know it” – “המדע בבעלותנו, ואנחנו צריכים שהעולם ידע זאת”, אומרת פלמינג ברצינות תהומית.

המספרים הרשמיים של הנספים באסון מאווי עומדים על כ-111 אנשים, ומעל 1,100 איש מוגדרים כנעדרים. 2,200 מבנים נהרסו, 86% מהם היו בתי מגורים. רבים מן הנעדרים הם ילדים, היות שבתי הספר נסגרו בגלל הרוחות העזות, שלכאורה נגרמו מסופת ההוריקן “דורה”, ורוב ההורים לא היו בבית כשהחלו השרפות אלא בעבודה. מדוח חדש, מ-25 באוגוסט, של מחלקת החינוך של הוואי עולה כי יותר מ-2,000 ילדים לא שבו למערכות החינוך לאחר האסון. 85% מן העיירה כבר נסרקה, וה-15% הנותרים יהיו קשים במיוחד לסריקה וייתכן שיידרשו שבועות להשלימה מפני שהטמפרטורה הגבוהה של השרפה לא הותירה עקבות רבות.

כתבה זו מסתמכת על עדויות מקור של תושבי מאווי, של מושל הוואי ג׳וש גרין, של עיתונאים חוקרים ושל התקשורת המרכזית שמיעטה להרחיב על היבטיו השונים של האסון. באיסוף הנתונים והעדויות מתחוורת תמונה עגומה ביותר של מחדלי תפעול וניהול המעלים סימני שאלה רבים בנוגע לאסון השרפה ולמאפייניו:

תשתית החשמל:

הרוחות שהשתוללו לפני השרפה היו במהירות של כ-130 ק״מ לשעה, וגרמו לחלק מעמודי החשמל לקרוס. תושבים מדווחים על שעות ארוכות ללא חשמל בזמן האסון, וכן על השבתת חשמל גם בימים שאחריו. השוק הגיב לכך בירידה של 35% במניית חברת החשמל של הוואי בוול סטריט לאחר האסון. נוסף לכך, הוול סטריט ג׳ורנל דיווח שחברת החשמל בהוואי דחתה את הטיפול באיומי שרפות כדי להתמקד בפרויקטים של אנרגיה מתחדשת בהתאם ליעדי האנרגיה המתחדשת של המדינה, למרות מודעותה לאיום השרפות העלולות להיגרם מקווי חשמל כבר משנת 2019.

ההתרעות וצפירות האזהרה לא הופעלו:

לא היו התרעות בנוגע לשרפות, לא הושמעו סירנות והתושבים לא נקראו להתפנות. למעשה, מקומיים רבים מדווחים שלא ידעו כלל ששרפות מתחוללות עד שלא פתחו את דלת ביתם והריחו את העשן. מושל הוואי טען בריאיון לרשת CBS שמבחינה היסטורית מיועדות הסירנות בעיקר להתרעה מפני סופות צונאמי, ולכן לא נערכו להפעלתן. הוא מתחרט על כך, כמובן. עוד מתברר כי למנהל החירום של האי חסר רקע מקצועי מתאים בהתמודדות במצבי חירום, והוא הגיש את התפטרותו לאחר האירוע בשל המחדל והביקורת. “הוואי הוציאה הון תועפות על סירנות האזעקה, ובדקה אותן ביום שני הראשון בכל חודש, אך לא השמיעה אותן כאשר אירע אסון ממשי”, מדווח ג׳ון ליק, עיתונאי עצמאי.

תנאי מזג האוויר:

ברוס דאגלס הוא חוקר אקלים, אקטיביסט ותושב מאווי שהתארח לריאיון אצל ד״ר רוברט מאלון. דאגלס דיווח מן השטח בעזרת צילומים וסרטונים, וסיפק מידע וניתוח מעניינים על תנאי מזג האוויר שהובילו לאסון: “נראה כי הוריקן דורה היתה סופת הוריקן שהיתה יחסית בשליטה, ולא נעה כלל בנתיב למאווי. היא נצפתה במרחק של כ-1,300 ק״מ מן האי”, אמר דאגלס. עם זאת, רוחות חזקות נרשמו ביומיים שלפני האסון, תופעה חריגה כשלעצמה, כיוון שבדרך כלל מוגן אזור להיינה מפני רוחות, אולם נראה כי הפעם אבדה ההגנה טבעית הזאת. דאגלס טוען כי הרוחות החזקות אינן תוצאה של הוריקן דורה, כפי שדווח, אלא תופעה אחרת – מקבצי עננות התרכזו סביב דורה בדפוס חריג שנראה כמו נוצר באמצעות תדרים, בדומה לדפוסים סימטיים שאפשר לראות במים הרוטטים כאשר מקרינים עליהם תדרי קול הגורמים להם להתפצל לגורמים ולהסתדר בדפוסים סימטריים מסודרים, בדומה למנדלות. “האם יש לנו את הטכנולוגיה להריץ תדרים על עננים?” מעלה את השאלה ברוס דאגלס בריאיון.

כן, יש לנו. טכנולוגיה זו נקראת HAARP (High-frequency Active Auroral Research Program) – תוכנית מחקר אוראורלית פעילה בתדר גבוה החוקרת את היונוספירה (החלק המיונן הגבוה ביותר באטמוספירה של כדה״א). “לאחר האסון”, אומר דאגלס, “התמונה הטופוגרפית חזרה למצב עננות רגיל ושכיח”. לסיכום, דאגלס טוען שאומנם הוריקן דורה תרם למצב, אך לא היה הגורם לאסון.

טיעון נוסף שיכול להסביר את האנומליה בגזרת הרוחות הוא שרדיוס הרוחות סביב הוריקן רגיל, בסדר גודל של הוריקן דורה, עומד בדרך כלל על 50 ק״מ. רדיוס הרוחות של הוריקן גדול מאוד יעמוד על כ-150 ק”מ. אולם הרדיוס שנרשם בהוריקן דורה – שוב, הוריקן קטן יחסית – הוא רדיוס רוחות של כ-500 ק”מ; עובדה שאינה תואמת לנתונים טבעיים של אירוע בסדר גודל כזה. לסיום מראה דאגלס שמשנת 1959 הטמפרטורה הממוצעת במאווי אינה במגמת עלייה, לכן טענת ה”התחממות” פשוט אינה נכונה כגורם לאסון.

למרות כל הממצאים הללו, מושל הוואי ג׳וש גרין אמר בריאיון לחדשות CBS ששינויי האקלים העצימו את אסון השרפות: ״אנחנו נמצאים בתקופה שבה שינויי האקלים כאן, אנחנו בעיצומם, העולם לוהט יותר והסערות עזות יותר.״

בשנת 2018 התפרסם באתר הפורום הכלכלי העולמי WEF מאמר על כך שהוואי מתכננת להיות המדינה הראשונה שתעבור לאנרגיות מתחדשות בלבד: “הוואי הפכה למדינה הראשונה שהפכה את הסכם פריז (בנושא האקלים – א.פ) למדיניות רשמית”, מה שהוביל את מושל האי לשעבר דיוויד איג’ לומר, “שינוי האקלים הוא אמיתי, ללא קשר למה שאחרים יאמרו”.

חסימת צירי גישה:

צירי גישה מרכזיים אל האי ומחוצה לו נחסמו, לכן נדחסו כלי הרכב שניסו להימלט מן האי אל ציר גישה משני שבו יש רק כביש חד-מסלולי. בשלב מסוים, לא אפשרה משטרת מאווי לתושבים לצאת ולהימלט מן האי. שוטרי סיור במאווי סיפקו הצהרות אמינות לכאורה, שלפיהן הם לא הבינו את הרציונל לפקודה לחסום את הצירים, רק ידעו לומר שקיבלו הוראה לעשות זאת.

מחסור במים ומחדלי כבאות:

בזמן שהשרפות השתוללו פנו תושבים נואשים לפקידי המדינה בבקשה לשלוח עוד מים לכיבוי אש וכדי לעזור להגן על רכושם מפני השרפה. בקשה זו נותרה שעות ללא מענה, תוך מניעת סיוע קריטי לתושבי האי. מתברר שקלאו מנואל, הפקיד האחראי לניהול המים, עיכב את האישור; מנואל הוא פעיל אקלים המאמין שבראש ובראשונה יש “לכבד” מים. בריאיון שנערך עימו לאחרונה מתגלה תפיסתו על “שוויון במים” ויחס של “יראת כבוד” עתיקה כלפי המים כאלים. אמונותיו אלה תואמות לרציונל שלו להקפיד על שליטה הדוקה על אספקת המים בהוואי; לא כמשאב לשימוש אלא כפריווילגיה שמציעה הממשלה.

מושל הוואי, ג’וש גרין, ציין בנאומו באו״ם ב-12 ביולי 2023 כי הוואי ממוצבת כמדינת ניסוי לאנרגיות מתחדשות, וכי אנשים כמנואל, “נלחמים נגד שחרור מים כדי להילחם בשרפות”, ושיש לחקור את המחדל. האחריות הראשונה של ממשלה היא להגן על אזרחיה. הקורבנות ומשפחותיהם ראויות לאמת. בשורה התחתונה: לא היו די מים ולחץ מספק בצינורות המים של כוחות הכבאות וההצלה שהיו יכולים לסייע להם להשתלט על השרפות, ולכן לא היו ניסיונות לכבות אותן.

בגזרת ציוד הכבאות מדווח העיתונאי ג׳ון ליק כי “הכבאים של מאווי הם מיומנים ואמיצים, אך אינם מצוידים דיים כדי להילחם בדרקונים הנעים במהירות, כמו האש בלהיינה. אחד מן הכלים שלהם הוא מסוקי יוז המצוידים בדליי מים, אך הנפח אף של הגדולים שבהם הוא 2,600 ליטרים – ואין בכך די כדי לחנוק אש ענקית ברוח חזקה, וכן חסרה להם גם היכולת לפעול בבטחה ברוחות מתערבלות גבוהות”.

“כיבוי שרפות לפני התפשטותן יכול למנוע שרפות יער בלתי נשלטות. מסיבה זו ממשלות יוון, קנדה והוואי נכשלו כולן, לא רק במניעת שרפות אלא גם במענה נכון לשרפות ברגע שפרצו”, מסכם העיתונאי מייקל שלנברגר במאמרו האחרון.

שרפה “סלקטיבית” סוציו-אקונומית:

השרפה בלהיינה שרפה עד היסוד בתים ואזורים רבים, כולל אדמות רבות של תושבי האזור שמתברר כי כבר בעבר ניסו לרכוש מהם את אדמותיהם והם סירבו למוכרן. באופן תמוה בתים רבים השייכים לדמויות מפורסמות, כמו אופרה וינפרי וג׳ף בזוס, מנכ״ל אמזון, לא נפגעו כלל. שאלות רבות עולות ממקום האירוע, כשמנסים להבין כיצד השרפה השתוללה באזורים מסוימים ומוגדרים, ולא פגעה באזורים אחרים הנמצאים בסמיכות הדוקה.

שרפות נוספות באזור:

גם תושבי האזור וגם התקשורת המרכזית דיווחו על שרפות נוספות באזור באותו הזמן. נשאלת השאלה מדוע לא נבדק ונחקר אם יש קשר בין המוקדים המרובים.

שרפת חומרים “סלקטיבית”:

בעדות מן השטח של אריק ווסט, סוכן נדל״ן ממאווי, ושל תושבי המקום אפשר לראות שתי מכוניות שעלו באש באמצע שדה קטן והותכו כליל, כולל הזכוכית – המתכלה בטמפרטורה גבוהה מאוד של 1400-1600 מעלות (הטמפרטורה הממוצעת של שרפה “רגילה” היא 800-900 מעלות), בעוד מסביב לשדה עומדים ללא פגע בתים רבים וצמחייה. כיצד לא התפשטה האש לאזור שמסביב ושרפה אך ורק את הטלאי המקומי של המכוניות? לא ברור. יש עוד דוגמאות רבות לעדויות המעלות סימני שאלה מעין אלה, שמקומיים העלו לרשתות מייד לאחר האירוע.

מאפיין “סלקטיבי” נוסף לשרפה הוא שהיא פגעה באובייקטים בעלי מסה משמעותית כמו מתכות, אלומיניום וזכוכית, ודילגה על מסות נמוכות כמו פלסטיק, כפי שעולה מעדויות תושבים ומתמונה של קופת חיסכון ורודה מפלסטיק שהוצאה מבית שנשרף כליל, כמו בעדותו של פול דסלוריארס תושב האי.

ואולי המפתיע ביותר הוא לראות את האלומיניום מכלי הרכב מותך לנוזל – מה שמתרחש בטמפרטורה של 660 מעלות, בעוד האספלט שעליו עומד כלי הרכב, המותך בטמפרטורה נמוכה יותר, של 50-170 מעלות, נותר כשהיה.

חילוץ והצלה:

התושבים והתקשורת דיווחו על כאוס בארגון כל ההיבטים של מאמצי החילוץ לאחר האסון, ואף לא נוצרה רשימה ממוסדת של נעדרים. התושבים נקטו יוזמה ויצרו בעצמם רשימות, וכן התחילו לחפש את קרוביהם בכוחות עצמם.

סיוע ואספקה לתושבים:

באופן תמוה, כמה ימים לאחרי האסון התבקשה המשטרה לאסור סיוע של אזרחים שארגנו תרומות של מזון וציוד למשפחות הנפגעות בלהיינה. העיתונאי החוקר האמריקאי ג׳ון ליק מדווח כי לאחר האסון אספקת המים, המזון, התרופות וכל אספקה קריטית אחרת לאי לקתה בחסר. “אזרחים טובים שינעו אספקה ביבשה ובסירות, אך היו אלה משלוחים ממוקדים בלבד. אזרחים יצאו למסעות מרובים כדי לשנע אספקה בסירת הדייג הקטנות שלהם, בעוד ספינות הצי ומסוקי צ’ינוק שהוצבו בפרל הארבור, רק 150 מייל משם, נשארו בנמל.” עוד מדווח ליק כי “כאשר הרשויות הפדרליות (FEMA) הגיעו סוף-סוף, הן אסרו על כניסת האספקה לאי בטענה שרק FEMA מוסמכת לספק סחורה חיונית לתושבי העיר העקורים והפגועים. בשלב מסוים אף הוחזרה שיירה שלמה של מכולות בגודל מלא, שאורגנה והועמסה בעיר הנמל קאהולוי”.

בעדות אחרת, נראית ניידת משטרה כורזת לציבור העוסק בארגון ציוד וסיוע למשפחות הנפגעות, לפזר את ההתקהלות ולהפסיק בפעילות. השוטרים בניידת מודים שלא ברור להם בדיוק מדוע הם מתבקשים להורות למאמצי הסיוע להיפסק, והם רק ממלאים פקודות.

צנזורה והסתרה:

מתוך העדויות עולה כי הרשויות מונעות כניסה למאווי, לטענתן כדי לשמור על הרכוש ולמנוע ביזה. אנשים שבכל זאת מתעדים מן השטח, מדווחים על רשתות סלולריות ואינטרנט לא יציבות הקורסות ללא הרף, כך שאין אפשרות לשתף תכנים באינטרנט וברשתות החברתיות. אלה המצליחים להתחבר לאינטרנט הלווייני של אילון מאסק – סטארלינק – מצליחים לשדר. רבים מדווחים גם על איסור צילום ותיעוד ועל חסימות ברשתות החברתיות לאחר שיתוף של חומרים ושל עדויות מן השטח. פייסבוק חסמה גם גולשים ישראלים ששיתפו עדויות ממאווי.

ניסיונות השתלטות על אדמות:

כמה ימים לאחר האסון אמר מושל האי בריאיון לטלוויזיה שהוא כבר חושב על דרכים שבהן יכולה המדינה לרכוש את האדמות באזור השרפה. טיארה לורנס, תושבת להייאנה רואיינה לחדשות NBC ואמרה ש“מה שקורה עכשיו באי הוא דוחה, סוכני נדל”ן ומשקיעים מתקשרים אלינו – למשפחות ולחברים שאיבדו הכל – ומציעים לרכוש מאיתנו את אדמותינו. להאיינה אינה למכירה. חשוב לנו שהעולם ידע שלהיינה אינה למכירה. בבקשה אל תתקשרו כדי לנצל את המשפחות שלנו בזמן הקשה ביותר בחיינו”.

חקיקת חירום בתחום הדיור כשלושה שבועות לפני האסון – צירוף מקרים?

ב-17 ביולי 2023 דיווח אתר הונולולו civil beat על צו ביצוע חדש של המושל ג’וש גרין. הצו הִשעה חצי תריסר חוקי מדינה שהתמקדו בעיקר בשימוש בקרקע, בשימור היסטורי ובסקירה סביבתית. תחת הכותרת “הכרזת חירום הקשורה לדיור” הופעל חוק מדינה המעניק למושל סמכות רחבה להשעיית חוקים המונעים תגובה למצבי חירום, כגון אסונות טבע או מגפת קורונה. מצב החירום שהכריז המושל הוא מחסור בדיור, והמענה הוא הורדת חסמים רגולטוריים לבניית בתים המאפשרת להתחיל בתנופת בנייה של 50,000 בתים חדשים בשלוש עד חמש השנים הבאות לאחר, חלילה, אסון טבע. והפלא ופלא, שלושה שבועות לאחר מכן אכן קרה אסון טבע והחקיקה נכנסה לתוקף. תושבים העידו שבשיחות לחברות הביטוח שלהם לאחר האסון הם קיבלו מענה שאי אפשר לסייע להם כיוון שהאדמות שלהם כרגע נמצאות בהקפאה אזורית. בעקבות הפרשה נרשמת בקרב התושבים חשדנות וחוסר אמון גדול במושל ובמדיניות המדינה.

מאווי – אי חכם ראשון?

ממשלות ורשויות סימנו את מאווי כדי להפוך אותו ל”אי החכם” הראשון – smart island – אשר יממש טכנולוגיות של תשתיות חשמל ואנרגיה חכמות, טכנולוגיות ביומטריות, AI וממשל דיגיטלי. בשנים האחרונות התקיימו כמה כנסים מקצועיים בנושאים אלה בהוואי. כבר ב-2015 הודיעה החברה היפנית היטאצ’י כי היא החלה בפעילות באתר ההדגמה של “פרויקט רשת האיים של יפן וארה”ב” (המכונה בדרך כלל “JUMPSmartMaui”) באי מאווי, בשיתוף פעולה עם ארגון NEDO (לאנרגיה חדשה ולפיתוח טכנולוגיה תעשייתית), בנק מיזוהו והמכון להגנת הסייבר. טקס פתיחה נערך במאווי במקביל להשקת פעילות האתר. מסמכים שפורסמו לאחרונה בהמשך למחקר ולפיתוח שנערכו במסגרת הכנס הבינלאומי למערכות מדעיות בהוואי עוסקים בהנחיות, בכלים לשיתופי פעולה ובכלים ל”ערים חכמות”. הלחץ המסיבי שהופעל עד לא מזמן על התושבים הוותיקים למכור את אדמותיהם יוחס על ידי תושבים לכוונה לבנות את העיר מחדש לפי הדגם הדיגיטלי. השרפה הסירה את המכשול העיקרי.

מחדל קולוסאלי:

לדעתו של העיתונאי החוקר האמריקאי ג׳ון ליק, הכשל החמור ביותר באסון מאווי הוא ההשקעה המועטה עד לא קיימת כלל בהפחתת סיכון השרפה באי שידוע כי סכנת שרפות מרחפת מעליו, בשל הצתות מכוונות או תנאי אקלים. ואם להוסיף חטא על פשע, “אוזלת היד המעליבה של ארה״ב התגלתה שוב ביום שני 21 באוגוסט, כאשר הנשיא ביידן ופמלייתו העצומה שהוטסו בהובלת מטען צבאי, ביקרו באי. בזמן השקט והעצוב הזה, כשמאות אנשים, ביניהם ילדים רבים, עדיין נעדרים וכמעט בוודאות מתים, סיפר הנשיא סיפור לא קוהרנטי על המפגש הקרוב שלו עם שרפות, ונראה כמו נרדם במהלך הטקס”.

בעקבות כל השאלות העולות מן הממצאים שהוצגו כאן אפשר לעסוק בספקולציות הנוגעות למקור השרפה: האם היתה זו שרפה טבעית או מכוונת בידי אדם? נשמעות השערות רבות על כלי נשק של אנרגיה מכוונת (DEW) המשתמשים באנרגיה אלקטרומגנטית מרוכזת, וכוללים לייזרים וכוחות אלקטרומגנטיים בעוצמה גבוהה, בדומה לנשק בתדרי מיקרוגל אשר מבעירים מטרות קרקעיות בטמפרטורה גבוהה מאוד ובדיוק רב מאוד. השערות אחרות מציפות הנדסת אקלים כגורם אפשרי לשרפות, בדגש על הרוחות החזקות שייתכן שלא היו טבעיות.

כך או כך, אף הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים (IPCC) של האו”ם, שבדרך כלל מקדם את “משבר האקלים”, אינו מייחס שרפות לשינויי אקלים; הפאנל מציין כי המומחה לשינויי אקלים ואסונות, רוג’ר פיילקה ג׳וניור, “לא זיהה או ייחס התרחשות שרפה לשינויי האקלים שגרם האדם”. לפי ה-IPCC, הגורם החשוב ביותר בשרפה אינו מזג האוויר אלא “פעילויות אנושיות” – ניהול הקרקע והצתות.

יהיה מה שיהיה המקור לאסון במאווי, אין ספק שהוא מייצג מחדל רב-תחומי ניהולי ותפעולי בסדר גודל עצום, המעלה סימני שאלה רבים שרק מתרבים עם הזמן. הקלות שבה “שינויי האקלים” נזרקים כסיבה לאסון רק מדגישה את הזלזול באינטליגנציית האנושות וממשיכה לערער את האמינות של נרטיב האקלים. חקירה אמיתית, תשובות כנות ושיקוף המידע הכרחיים למשפחות האבלות ולתושבי האזור, וכן לציבור הרחב. האם תתבצע חקירה? נחיה ונראה, אני מהמרת שלא.