קטגוריה: נושאים

כשהייתי ילדה תמיד הובטח לי שאם אלמד לאכול יפה עם סכין ומזלג, מלכת אנגליה תזמין אותי לאכול איתה בארמון. עם מותה של המלכה אליזבת, מת גם החלום. אבל במחשבה שניה, בת המלוכה שבאמת הייתי רוצה לאכול איתה ארוחה, היא ללא ספק הנסיכה מרגרט. איכשהו יש לי הרגשה שהיא לא היתה נכנסת לאובססיה סביב נימוסי השולחן הלא מושלמים שלי.

לפני הרבה זמן ראיתי באיזה סרט סצנה שלא עוזבת אותי עד היום, ולצערי עדיין עולה מדי פעם במחשבות. לא צפיתי בכל הפרק, הדלקתי את המסך ונתקלתי במקרה בקטע הזה: שני גברים נמצאים לבדם בטבע פתוח. אחד מהם על ברכיו, כפות עם ידיו מאחורי הגב, והשני עומד מולו, מכוון אליו אקדח. האיש הקשור, בעיניים מוצפות, פונה בקול רועד לזה עם האקדח: “טוני, אבל גדלנו יחד, אכלנו ביחד אצל סבתא שלך, הילדים שלנו למדו באותו בית ספר, הייתי בחתונה של הבת שלך, אתה לא יכול לעשות לי את זה…” וזה עם האקדח אומר לו: “אני מצטער, אל תיקח את זה באופן אישי, זה רק ביזנס”,  ויורה לו בין העיניים.

מדי שבוע יעביר כאן עמׂר בוגר (מומחה מדופלם בהתנהלות לא כלכלית ומספר 5 מיליארד ברשימת עשירי העולם), מדריך לחיים ללא מסגרת אשראי. והשבוע: איך לצאת למסע ג’יפים בלי ג’יפים

היא מתאמנת בריצה כל יום, משתתפת במרתונים וספורטאית מיומנת, אבל כשעליה ללכת 200 מטר לבית של חברה, היא נכנסת לאוטו ונוסעת.

הוא בדרכו אל חדר הכושר, התעמלות זה משהו שמאוד חשוב לו. אבל הוא יעשה מאמצים אדירים לאתר חניה קרובה לפתח הכניסה גם אם זה ייקח עוד עשר דקות של חיפוש מתיש עם הרכב.