קטגוריה: דעות ומחשבות

הדחקה, ברמה מסוימת, היא מנגנון בריא כי אם נכיל במלואן את כל הזוועות, נימעך תוך שניה. הכחשה, לעומת זאת, היא מנגנון דפוק

במשפחתו של אודי ברנשטיין החליטו לחסוך לילד הקטן את זוועות המלחמה אבל פתאום, ליד דלפק במקדונלדס, הוא הבין שבארץ לעולם-לא-עוד – הילד מבין הכל

הכאב הגדול על מצבה של המדינה יכול לשתק ולחסל את התקווה. אבל יש דרך החוצה, והיא עוברת דרך ארבעה עקרונות: להאמין, לפעול, להקשיב ולדמיין.

אחרי 59 גיליונות של תחקירים נוקבים, ביקשנו ממני אביב לאסוף כמה ניצוצות של אור בין הסדקים – והוא מצא, ממש כמו בסיפור חנוכה על התעוררותו של המרי האזרחי

אודי ברנשטיין, “אבא פגום”, על הגלגול החדש של תפקיד גברי/נשי ישן: הגבר המגויס מגן על המולדת, האשה על הבית. ועכשיו נוצר אבא פָּרוּם, “כף הקלע” של גבריות ישראלית

אודי ברנשטיין תוהה מדוע אנשים אומרים בזמן האחרון, באמצע שיחה או ויכוח, שהם “מבינים את הסנטימנט”, בשעה שהרציונל מחפש ענף להיאחז בו בתוך מערבולת מפל שוצף

דווקא בתקופה שבה אלפים חווים טראומות קשות, פרסמה “המועצה הלאומית לפוסט-טראומה” שקנאביס מחמיר תופעות של טראומה. גדי וילצ’רסקי צורח את מחאת המטופלים