Category: החיים, עכשיו במבצע!
גנבו לי את האור
יא אללה, איזה דיכאון, נכון? בבת אחת כאילו מישהו לחץ על המתג ובשבוע שעבר, במהלומה אחת, נעשה פה חשוך יותר. ואין ממש מקום לאופטימיות, הניסיון מלמד שזה הולך להחמיר מיום ליום. תקופה חשוכה לפנינו, בזה אין ספק.
גם הקטע הזה של הבחירות קצת מבאס, וגם העננה שמרחפת מעל לעיתון אחד שאני ממש אוהב, אבל כמובן שאני לא מדבר על זה. כי כל אלה הם זבובים טורדניים ביחס לדבר שהכי מדכא אותי בימים האלה: המעבר לשעון חורף.
גמלים ובחירות
תמיד קשה מאוד לעזוב את סיני. בדרך כלל אני צריך לגייס את המבוגר הפנימי שלי מתנומתו, כדי שיגרור את הילד הפנימי החוצה, בחזרה לארץ. אבל בשבוע הזה, אלחמדולילה, קיבלתי קצת עזרה, רוח גבית.
אז איך היה בסיני
אז איך בסיני? יש סיפור מופלא של אורסולה לה-גווין שאני לא זוכר את שמו ואין לי פה ווי-פיי אז אני לא יכול לחפש בגוגל ולהעמיד פנים שהכל מהזיכרון. אבל זה מתוך ספר סיפורים מהפנט שנקרא “שושנת הרוחות”, ובסיפור הזה, אורח מכדור הארץ נושא מונולוג מול השליטים של הכוכב שבו הוא מבקר, שביקשו ממנו לתאר להם…
המלכה ואני
המלכה ואני אליזבת הצעירה, ממש כמוני, אהבה מאוד לטייל בעולם. וככה קרה שכמעט נפגשנו אי שם בקניה. נסעתי לאפריקה לטיול ספארי, מלווה, למען האמת, במלכה
גן העדן האבוד
מו שמו יש עכשיו סדרה מקסימה בנטפליקס, “מו” קוראים לה. היא מתחילה בקטן ונשארת שם עד הסוף, ובלי שהרגשת הקטן הופך לענק וגלובלי ומרגש. הגיבור
