שיישרף החיג’אב

מהסא אמיני, צעירה בת 22 ממוצא כורדי, מצאה את מותה ב-16 בספטמבר בתא מאסר של משטרת הצניעות האיראנית. לטענת המשטר, אמיני נעצרה מכיוון שהסתובבה בפומבי ללא חיג’אב שיכסה את שיער ראשה. ככל הנראה היא הוכתה למוות. האיראנים מכחישים את הטענות שעל-פיהן היא נרצחה, אך גורמי אופוזיציה באיראן בשיתוף עם קבוצת האקרים, הגיעו לצילומי רנטגן של אמיני שהציגו תמונה של שבר בגולגולת. זה בהחלט נראה כמו שבר שנגרם על ידי מכה ישירה לראשה. מותה של אמיני היווה יריית פתיחה למחאה יוצאת דופן שמתחוללת בימים אלה באיראן. הראשונה שפרסמה את הידיעה בדבר מותה של אמיני היתה הכתבת הנועזת נילופאר חאמדי. אומץ לבה עלה לה במחיר מיידי – היא נעצרה ונמצאת כיום בבידוד בכלא. הפגנות מחאה והזדהות של נשים התפשטו בתוך ימים ספורים ברחבי המדינה, כשהן תובעות לחקור את נסיבות מותה של אמיני. נערה צעירה אחרת בשם ניקה שהקראמי בת 16 יצאה בפרץ של כאב ומחאה להפגין לאחר מותה של אמיני, ואף היא מצאה את מותה במהלך ההפגנות. בסרטונים שפרסמה שהקראמי ברשת טרם הרצח של אמיני, היא מזכירה לי נערות שמסתובבות בדיזינגוף סנטר. מעין פריקית חמודה. כזאת שסביר שהייתי שמחה להסתובב איתה בתיכון. דודתה האבלה של שהקראמי התראיינה לרשת בי.בי.סי וסיפרה שאחייניתה העלתה לאינסטגרם סרטון ובו שרפה במחאה את החיג’אב שלה. במהלך אותה הפגנה שהקראמי כתבה למשפחתה שאנשי המשטר רודפים אחריה ולפתע נעלמו עקבותיה. למחרת התגלתה גופתה בחצר בניין בטהרן. השלטון האיראני מתנער מאחריות גם למקרה המוות הנורא הזה, והעמדה הרשמית לגבי מותה היא שהם לא קשורים לו בשום צורה וענין. משפחתה חיפשה אותה ללא הרף ורק כעבור עשרה ימים נמצאה גופתה במתקן להחזקת גופות בבית מעצר בטהרן. בתעודת הפטירה נכתב שסיבת המוות היא חבלות שנגרמו מפגיעה של חפץ קשיח.

משפחתה של שהקראמי נערכה לקבור את גופתה במערב איראן, אבל אפילו את זה לא איפשרו להם. כוחות הביטחון חטפו את הגופה של הנערה וקברו אותה במקום סודי כדי למנוע היווצרות של הפגנות מחאה סביב הלווייתה. השלב האחרון, עד כה, בשרשרת האירועים הללו הוא מסע איומים על בני משפחתה שלא יעזו להתראיין בנושא. דודה של שהקראמי התראיין לתקשורת ובאופן מפתיע התבטא פתאום נגד המחאה הנשית, אבל על פי דיווחים נשמע קול ברקע שאומר לו: “תגיד את זה, חלאה”.

מצעד המוות והרצח של נערות ונשים באיראן נמשך: לאחרונה, נערה צעירה נוספת מצאה את מותה בהפגנות. הפעם היתה זו סרינה אסמעילזאדה, גם היא רק בת 16. ארגון אמנסטי יצא בהצהרה שאסמעילזאדה הוכתה למוות על ידי כוחות הביטחון ב-23 בספטמבר בעיר גוהרדשט. אסמעילזאדה הייתה יוטיוברית אקטיביסטית שהרבתה לדבר על זכויות נשים, על המצב הכלכלי הגרוע באיראן, על מוזיקה ועל החלומות שלה לטייל. הסרטונים שלה היו מאוד פופולריים. בערוץ היוטיוב שלה היא נראית כמו נערה מתוקה בעלת פנים עדינות וצחוק מתגלגל. הבעיה שהיא היתה גם נערה חכמה ודעתנית, דעותיה והתבטאויותיה האמיצות הובילו אותה אל מותה באיראן המונהגת על ידי חברות גברים פנאטיים, אלימים ורצחניים.

העמדה הרשמית של המשטר היא שאסמעילזאדה התאבדה על ידי קפיצה מבניין גבוה. ארגון אמנסטי דיווח גם שעל משפחתה, כמו על משפחתה של שהקראמי, מופעל לחץ אדיר לשמור על שתיקה. משטרת הצניעות שחטפה וככל הנראה רצחה את הצעירה אמיני שמותה החל את גל ההפגנות הנוכחי מכונה על ידי המשטר האיראני “סיירת ההדרכה”. הגברים האלה מסתובבים לרוב במקומות ציבוריים מרכזיים כמו תחנות רכבת ומקומות בילויי. בקיץ כשחם ונשים חס וחלילה עלולות לחשוף קרסול מפאת החום הם מתגברים את נוכחותם. כל נערה או אישה באיראן עשויה להיעצר בכל רגע ולו רק בשל קבוצת שיער חשופה או פיסת עור גלויה. מסתבר שמשטרת הצניעות עוצרת נשים גם בשל “איפור מוגזם”. בקטעי וידיאו של מעצרים כאלה שמסתובבים ברשת ניתן לראות נשים נגררות בכוח כשהן אחוזות אימה אל תוך רכבי הואן הידועים לשמצה של המשטרה. לעיתים הם מבצעים מעצרים המוניים ונשים מוצאות את עצמן נדחסות לרכב כזה באופן שמזכיר הובלת בקר, כשהן ישובות על רצפת הרכב בצפיפות. משטרת הצניעות משתמשת בכל מיני פרקטיקות כדי “להדריך” את הנשים להיות צנועות וחסודות. אלה שלמזלן הטוב נותרות בחיים, נאלצות לכתוב על גבי שלט משפטים כמו: “אלבש חיג’אב באופן תקין” ואז מצלמים אותן כך כשהן אוחזות בשלט. במקרה אחד, אישה איראנית שהתראיינה לתקשורת בעילום שם אמרה שאילצו אותה לקרוע מכנסיים שלא כיסו את הקרסול שלה “כמו שצריך” כדי לוודא שהיא לעולם לא תלבש אותם בשנית. ברוב המקרים כשעוצרים אישה ברחוב כלל לא טורחים להסביר לה מהי סיבת המעצר. היא פשוט נחטפת מהרחוב באלימות. מספיק שאת אישה.

האובססיה של השלטון האיראני לאיום הטמון בחשיפה של פיסות גוף ו/או שיער נשי החלה כשנתיים לאחר שאנשי הדת המטורללים בהנהגת רוחאללה ח’ומייני תפסו את השלטון בשנת 1979. בתחילה הם ביקשו מנשים שעבדו במשרדי ממשלה לכסות את השיער, אך די מהר הם החלו לאכוף את חוקי השריעה (הדין האיסלאמי) אשר מורים על כך שגם ילדות החל מגיל תשע צריכות לכסות את שיערן. החיג’אב הפך לסמל של דיכוי עבור נשים איראניות וכעת חשיפת השיער נהייתה לסמל המחאה הנוכחית.

אני מתבוננת בכאב לב ובהערצה בסרטונים של נערות מרחבי איראן חושפות את השיער שלהן ומפנות אצבע משולשת לתמונתו של ח’ומייני אשר תלוייה בכל כיתה, ואני תוהה איך הן יכולות להיות כל כך אמיצות? נערות, נשים צעירות, שיודעות בדיוק מה עלה בגורלן של אחיותיהן למחאה, עדיין יוצאת להפגין, שורפות את החיג’אב שלהן בגלוי ומסתכנות במוות אלים. בסרטון מדהים אחר צולמה חבורה עצומה של נערות/ילדות זועמות אשר מגרשות במכות וצעקות מבית הספר שלהן גבר שככל הנראה ניסה להתנגד למחאה שלהן.

למה זה קורה דווקא עכשיו? אחד הגורמים שיצרו את האקלים שבו ניצתה המחאה הנוכחית היה עלייתו לשלטון של השמרן הקיצוני אבראהים ראיסי. ראיסי החל לאכוף את חוקי הצניעות ביתר שאת ודחק את הנשים אל הפינה יותר ויותר. ניצני המחאה הנשית האיראנית זכו כמובן לתמיכה ולדרבון מהתנועה העולמית העוסקת בשחרור נשים מצורות שונות של דיכוי. וכמובן, יש את רשת האינטרנט שמשמשת צינור להעברת מידע מהעולם החיצוני אל תוך איראן וגם להעברת מידע ביניהן בתוך איראן עצמה. הרשת מחזקת את הנשים לפעול, ומתווכת להן את המסר הגלובלי שהן לא לבד במחאתן. צעירות אחדות החלו לדבר על מהפכה שהן רוצות לחולל. ואין דבר שמדאיג את השלטונות יותר מהמילה הזאת.

השלטון האיראני עושה ככל יכולתו לשבש את רשת האינטרנט כדי למנוע מהמידע לזלוג אל האוכלוסייה ובכך לשלהב נשים ונערות נוספות להצטרף לגל המחאה. בשבועיים האחרונים ישנם דיווחים על כך שרשת האינטרנט באיראן לא פועלת באופן יציב, מתנתקת, נעלמת. באופן הזה השלטונות משיגים את מטרתם: המידע מגיע אליהן ומהן לשאר העולם בקושי רב, טיפין טיפין. קשה מאוד למצוא סיקורים אמינים בקשר להיקף הפשעים האיומים שמתחוללים נגד נשים באיראן. אנחנו שומעות על כמה נשים שנרצחו, שהוכו, שנאסרו. אבל אין לנו כל דרך לדעת אם לא מדובר בעשרות נוספות, במאות או באלפי נשים. השבתת האינטרנט זה דבר גרוע מאוד למהפכה. נותר לנו לדבר על כך, לכתוב על כך ולקוות שהתנאים שהבשילו יאפשרו לנשים האיראניות להמשיך להילחם ולשנות את גורלן.